בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
אני זקוק לכסף משום שאני חמדן 
 
 
דנה רוטשילד

דנה רוטשילד סבורה כי אל מול מפץ הריאליטי הישראלי, "המניפולציה" של ערוץ 10 משמשת כצפירת הרגעה (שלא לומר נפיחת שעמום)

 
 
 
 
 
 
 
 
 
נהוג לומר שככל שנוקף הזמן, סדרות הריאליטי ושעשוני הטלוויזיה נעשים קיצוניים יותר, על סף הצמאי דם. הנה – כך התבשרנו – בגולה כבר מסתובב ריאליטי בכיכובן של כוניפות, שחתיכות מבשרן מוסרות פרק אחר פרק, במסגרת הפיכתן לקוזינות לפי תו התקן ופס הייצור האמריקאי (בלונדיניות חסרות בשר ונבובות מבע). ומה בציוֹן? לא משהו, כרגיל. אם למישהו היה חשש שאחרי פרוייקט Y – אחד הניסיונות הכי מרתקים שהתרחשו לנו על הטלוויזיה – ילכו הרשתות הישראליות בעקבות אחיותיהן בגולה וינסו לשבור את נפשם וגופם של הצופים ושל המשתתפים, הרי שהיציאה האחרונה מבית ערוץ 10, "מניפולציה" משמשת כצפירת הרגעה. שלא לומר נפיחת שעמום.

אפילו השם, "המניפולציה", לא נשמע כמשהו מעורר במיוחד. זו מילה שלקוחה מריב בין בנות זוג; כמשהו שנלחש מתחת לשולחן בשעת ארוחה משפחתית; לכל היותר, ותחת ההגיה המתאימה, זה יושב טוב כאבחנה לא מעניינת מבית היוצר של עידית לינוביץ'. ואף על פי כן, ערוץ 10 – בדרך כלל האופציה הפחות מביכה על השלט מבין שלושת הערוצים הישראלים – בחר בשם הזה לתוכנית הדגל של יום חמישי שלו.

ובמה דברים אמורים? חמישה אנשים הזרים זה לזה נסמכים על שולחן, ועליו מאה אלף שקל. במזומן. החמישה אמורים להילחם זו בזה מלחמת כל בכל על הזכות להיות הבעלים של הסטיפה, וזאת באמצעות "מניפולציה". המשתתפים מציגים סיפור קורע לב, ואמורים לנסות לשכנע את עמיתיהם בכנותם ובמידת נחיצותם את הממון. פעם אחר פעם מנפים את אחד המועמדים, עד שבסוף נותרים עם שני פיינליסטים, היכולים לחלק ביניהם את הכסף, או להמשיך את הקרב עד השקל האחרון.

הטוויסט – או מה שנתפס כטוויסט בידי יוצרי התוכנית – הוא שלא כל המשתתפים דוברי אמת. למעשה, כמה מהם פיברקו את הסיפור קורע הלב שהציגו באולפן. בשלבי הסינון נדרשו המשתתפים לסנן את אלה הנראים כשקרנים, ואחר כך את אלה שהסיפור שהציגו אינו טראגי מספיק. כשמדי סבב יוצאים המשתתפים בזוגות לתא מבודד, משהו בסגנון חמש דקות בגן עדן, שם הם יכולים לרקום מזימות בין משתתפים, ללכלכך על אחרים, לשלוף שיניים, לשקר ולסכסך – או כמו שהקול הבלתי נראה והרציני להחריד הבטיח: "מניפולציה" (ומילה טובה על הפורמט, שיובא מהולנד - אין מנחה! במקום לתת לאיזה קושניר או אקי או אילדיס להתייבש בצד ולעשות את עצמו הכרחי וסמכותני וחברמני, "המניפולציה" בוחרת לא לנגב באף טאלנט, ומתכווננת רק באמצעות הערותיה הקרייניות של בת הקול העונה לשם דודו גלבוע).
 
 
בתוכנית הפתיחה נפלנו על בציר לא משהו. גרושה שצריכה את הכסף כדי לטפל בחתולים; גבר צעיר ושרירי על סף חתונה ועם חובות בגין טיפול רפואי; חוזרת בשאלה עם משפחה מחורבנת בכפר חב"ד; מכור להימורים לשעבר השקוע בחובות, ונהג מונית – רק במקרה הפרענק היחיד בתוכנית – שגנבו לו את הרכב. כבר בסיבוב הראשון העיפו את הפייבורטית שלי – הלוא היא אשת החתולים – תחת הטיעון הקלוש שיש דברים חשובים יותר מחיות במצוקה, כך שנותרתי ללא שמץ אמפטיה לשאר המתמודדים. הללו ניסו להוכיח שאינם משקרים באמצעות מסמכי וורד (שאין קל מלזייפם) ופרצופים רציניים להחריד.

כבר במפגש הדיסקרטי הראשון הוכרעה המערכה. היו אלה הגברבר והקוזינה הדתל"שית, שסיכמו שהם סומכים ומאמינים זה לזה. כשיגיעו לגמר – כך הבטיחו האחת לשני, יתחלקו בכסף. וקבלו סנסציה: כך היה!

ישראלים, בהיותם הבהמות שהם, לא מסוגלים להחזיק דברים בבטן ובטח שלא לתחמן (ע"ע מה שנהיה מהצבא הקטן והחכם שלנו). בתא הדיסקרטי לא הצליחו המשתתפים לשמור את הקלפים לעצמם – במקום לנצל את רגעי האחד על אחד לרקיחת מזימות זדוניות, סודות ושקרים, הם מספרים את האמת, ומתרגלים כנות בדיוק איפה שאינכם רוצים לראות אותה. לראות שני גברים בתא שאומרים בגילוי לב שאינם מאמינים זה לזה, ובכוונתם להעיף אחד את השני ברגע האפשרי הראשון – זה פשוט לא כיף. גרוע מכך, זה משעמם ומביך. אין מה לעשות – האתוס הציוני גידלנו על ערכים ככנות, פשטות וסגפנות פיננסית. ומי שרוצה לזכות יודע שהוא חייב להתנהג לפי הקודים התרבותיים המקובלים.

האתוס הזה טיפטף כל כך עמוק, שאפילו בתוכנית ששמה לעצמה כמטרה את אהבת הממון, יושבים המתחרים בתאים ונשבעים זה לזה ש"אני בחיי לא הייתי חמדן" ו"אני לא גרידי". אז נכון, כפלמ"חניקים אתם אולי עוברים, אבל ראבק – מדובר בתוכנית שבה אתם משקרים ומתככים בעבור סטיפה, זה לא קצת פוגע לכם באמינות?

בסוף, כצפוי, הגיעו הקוזינה והגברבר לשולחן המנצח. ככה זה בחיים. הגרושה והחתולים עפו ראשונים. אחר כך הפרענק ורק אז המכור להימורים. מה לעשות, אנשים מצביעים איך שחינכו אותם, ובחור צעיר וחסון לצד בלודינית מנומסת ומתקתקה כנראה מדגדגים בכל המקומות הנכונים. ומכיוון שהם האנשים הפשוטים שהם, הם לא הלכו עד הסוף ונלחמו ראש בראש, אלא חלקו בממון והשתעשעו באמת. שני מלחי הארץ – כך מסתבר – היו השקרנים.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by