בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
מוזיקה 
הסיפור מאחורי אלבומי המופת הישראליים והפעם: "מפלצות התהילה" 

הסיפור מאחורי אלבומי המופת הישראליים והפעם: "מפלצות התהילה"

 
מוזיקה |
 

25 שנה חלפו מאז הוציאה משינה את אלבומה "מפלצות התהילה" שהביא לשיא את יצירתם המשותפת של יובל בנאי ושלומי ברכה עם שירים כ"איזה איש" ו"אין מקום אחר" אך נחל כשלון מסחרי

 
 
 
 
 
 
 
 
 

 
 

החל משנות ה-80 ולאורך שנות ה-90 להקת "משינה" פרצה גבולות ברוק הישראלי והגדירה מחדש את הניואנסים האינדיבידואלים של היצירה הישראלית מנקודת מבטם של שלומי ברכה ויובל בנאי, החתומים על יצירת מרבית שירי הלהקה ולהיטיה הגדולים.

 

בשנת 1992, בדיוק לפני 25 שנה, שחררה הלהקה את אחד מאלבומי המופת ברוק הישראלי - "מפלצות התהילה", אלבומה החמישי במספר ואולי האלבום האקספרמנטי ביותר שלה. באלבום זה היא נטשה את הסגנון המיינסטרימי הקליל שאפיין אותה עד אז ופנתה לסגנון יותר מטאליסטי וג'ראנג'י שנתן נופך חדש ועדכני (לאותה תקופה) ללהקה.

 

 

בשנת 1990, לאחר צאת אלבומם המצליח "העמותה לחקר התמותה", חברי "משינה" לקחו פסק זמן מיצירה משותפת ופנו, לראשונה לפרויקטים אישיים. מי שפעל בעיקר היה שלומי ברכה שהפיק מוסיקלית את אלבומה של להקת "נושאי המגבעת" משנת 1991 - "מי רצח את אגנתה פאלסקוג" שחשף אותו רבות לרוק הכבד והמטאליסטי יותר שהיה בגדר עולם חדש עבורו.

 

 
 

 

בשנת 1992 חברי משינה חזרו לעבודה משותפת על אלבומם הבא, כשהפעם בניגוד לפעמים הקודמות, יובל בנאי היה על תקן כותב המילים הראשי וברכה, כתמיד היה אמון על הלחנים. הזמן שהקדישו חברי הלהקה על אלבום זה היה יותר ארוך מהזמן שהשקיעו בשאר האלבומים, בין 800-1000 שעות אולפן במהלכן התפרעו ו"נתנו בראש". שם האלבום, "מפלצות התהילה", הומלץ לחברי הלהקה על ידי עובדי הבמה שלה, בעוד חברי משינה חשבו על השם "המשאיות". את עטיפת האלבום עיצבה מיה זר.

 

 
 

באפריל 1992 יצא "מפלצות התהילה", לראשונה, בלייבל חדש שהקימו חברי הלהקה - "זברה תקליטים". על אף גדולתו האמנותית של האלבום הוא נחשב בזמן אמת אלבום קשה לעיכול ודי כשלוני. זאת על אף שנמכר ב-15 אלף עותקים ורק אחרי עשור הגיע למעמד של אלבום "זהב". העובדה שהאלבום נחל כשלון מסחרי, לדעתי, טמונה בכך שברגע שללהקה היה לייבל משלה היא הייתה חופשייה לעשות שחפצו וכך הגישו לקהל את כל מה שלא מיינסטרים ולא "מריונטי": גיטרות צורמות, טקסטים די הזויים וקטעי מעבר לא ברורים, מה שהפך את האלבום לקשה לעיכול ואת האוזן הרדיופונית לנוקשה יותר בנושא השמעתו.

 

 

 

האלבום היה מעין הימור, אקט "מהפכני" של חברי הלהקה לשנות את התפיסה והתדמית וזה מה שהפך, שוב לעניות דעתי, את האלבום לפורץ דרך וכזה ששרד את מבחני הזמן. האלבום, שמנה 15 שירים, נפתח עם האינטרו הפיוטי ההזוי של שלומי ברכה - "סוף הזמנים", לאחר מכן עובר לקאבר רוקיסטי ל"שלומית בונה סוכה" החגיגי, מה שהפך את האלבום לאנטי טיפוסי של ממש.

 

בשיר "לילה בעיר" התארח אהוד בנאי, בן דודו של יובל, בנגינת מפוחית, ב"מי שם?", קטע המעבר הקצר לשיר "איזה איש" שבוא נשמעה דפיקת דלת, ניכרת השפעת תקליט ויניל שהיה לברכה ובוא היה הקטע Who Is It? וב"זה לא יכול להיות ישן" ישנה קריצה פרודית ל"שיר ישן" של מתחרתה של משינה, אתניקס כקונטרה לכך שזאב נחמה כינה את משינה כ"מייד אין טאיוואן".

 

 
משינה כיום
 משינה כיום   צילום: tino vacca 
 

השיר "הארי קריש דם"  נולד מרשימה שערכו חברי הלהקה לשמות אפשריים לאלבום. אהוד בנאי, שהתארח באלבום בנגינה, ראה את הרשימה, והציע לחברי הלהקה להלחין ולהקליט אותה כשיר לכל דבר. ברכה הלחין את השיר בו במקום, וחברי הלהקה הקליטו אותו מייד לאחר מכן.

 

השיר שחתם את האלבום נטול הלהיטים היה "הכול התחיל בנאצר" שמילותיו מתאפיינות באיגיון ונחשב לשיר ה"פרוע" ביותר באלבום. הלהיט שנותר מהאלבום היה "אין מקום אחר" שהוקלט מחדש בשנת 2003 והפך ללהיט רדיו ענק.

 

 

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by