בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
המילה שמתחילה באות שהמילה שלה מתחילה בל' 
 
 
תמר גלזרמן

תמר גלזרמן חושבת שלמרות שמדובר בסדרה על נשים שאוהבות נשים, "ישנן בנות" צולחת את מכשול הגימיק

 
 
 
 
 
 
 
 
 
"ישנן בנות" היא בדיוק מה שהיה חסר לי בחיים. "The L Word" (אם נירגע לרגע מהתרגום הרשמי) היא דרמה סטנדרטית בת 45 דקות, עם גיבורות יפות, עשירות ושנונות שעושות מה שעושים אנשים מהזן הזה: מזדיינות, מתדיינות, הולכות למסיבות, רבות ומשלימות. העלילה עוקבת אחרי האהבות, הלבטים וכל הויטמינים והמינרלים שיוצרים תוכנית טלוויזיה מן המניין, רק שכל הגיבורות לסביות.

המילה שמתחילה ב-L, אם כן, היא המילה 'לסבית'. אבל כמו שרואים בכתוביות הפתיחה, האות הזאת יכולה גם לציין את המילים אהבה (תתרגמו בראש), תשוקה, שקרים וכל מה שגורם לכדור להסתובב - כך שכבר בבחירת השם מצהירה הסדרה על כוונותיה, ואני הראשונה לחתום. כן, זו סדרה על בחורות שאוהבות בחורות, ואף אחד לא מתבייש להגיד או להראות את זה, אבל להגדיר את התוכנית כדרמה לסבית יהיה כמו להגדיר את "הסופרנוס" כדרמה על משפחת מאפיה סטרייטית או את "הבית הלבן" כתוכנית על נשיאה ההטרוסקסואל של ארצות הברית.

אף אחת לא אוהבת לראות את עצמה כגימיק, ו"ישנן בנות" לא גורמת לתחושה הזו. על כל העושר והחיטובין של הגיבורות, היא יוצרת תחושה ריאליסטית. הפעם הלסבית היא לא הפריים וחצי שטוחנים בפרומו כדי להעלות רייטינג כשהספינה טובעת - היא הגיבורה. ולא הגיבורה הטראגית, כמו שאנחנו רגילים לקבל את לסביות המסך שלנו, סתם גיבורה.

במרכז הסדרה עומד הזוג בט (ג'ניפר בילס, כוכבת "פלאשדאנס") וטינה (לורל הולמן), שמהווה את העוגן המונוגמי של הסדרה, ומנסה, מן הסתם, להרות. בחבר'ה יש גם את אליס (ליישה היילי), עיתונאית דו-מינית עם אובססייה למעקב אחרי המי ומי שכב עם מי של הקהילה המקומית, ואת דנה (ארין דניאלס), כוכבת טניס חצי בארון עם גיידר מקולקל ובטחון עצמי בעייתי. מרינה (קרינה לומברד עוצרת הנשימה מ"רוחות של תשוקה"), איטלקייה שתקנית וכריזמטית, היא המנהלת של "הפלנט" - הפיצ' פיט של החבורה. אותה המרינה מנהלת רומן עם הסטרייטית החדשה בעיר (מיה קירשנר המעולה), שכנתן של בט וטינה. דובדבן כל הדובדבנים שבקצפת היא קתרין מונינג, שחובבי אופרת סבון קיקיוניות יזכרו כג'ייק מ"אמריקנים צעירים". מונינג מגלמת את שיין, הזיינית הרגישה והגירסה הנשית והמקסימה לבריאן קיני מ"הכי גאים שיש" (שכמו "ישנן בנות" גם שייכת לרשת "שואוטיים"), שעל פי כל הסימנים הולכת להיות הדייקון החדש בשכונה, וזה הולך לקרות מהר.

"ישנן בנות" הולכת לתפוס, קודם כל מפני שהקהילה הלסבית היא אחד המגזרים הצמאים ביותר לייצוג טלוויזיוני (ובכלל מגזר שמאמץ בקלות יחסית אייקונים חדשים), אבל גם מפני שיש בה, לפחות בשלושת הפרקים הראשונים, את כל הרכיבים שמעודדים התמכרות. יש דיאלוגים אינטליגנטיים שנכתבו על ידי צמרת הקולנועניות הלסביות שמבינות על מה הן מדברות, יש שחקניות יפות וכריזמטיות, יש את קתרין מונינג מהפיסקה הקודמת ויש זיונים, ולא מז'אנר הכמעט-מתנשקות-פתאום-מתעוררות-חצי-חבוקות, אלא מהז'אנר האמיתי, שלוקח יותר משניה וחצי של מוסיקת עולם ונר שנכבה בנשיפה רבת משמעות. אבל הדבר הנעים ביותר בסדרה, מעבר לכל הרכיבים הראויים לתבשיל טלוויזיוני מזין, היא התחושה שכבר לא צריך להסתפק באיזו עצם שזורקים לנו, ושאנחנו גם לא עצם שזורקים לאחר.

_______________
ישנן בנות, יס +, 22:00

*** הביקורת על "ישנן בנות" נשזפה כאן כבר בפברואר, בסמוך לעלייתה של הסדרה בארצות הברית. כעת היא מובאת שוב למען הקוראים והקוראות שאינם צורכים את טלוויזיתם דרך רשתות שיתוף קבצים
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by