בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
ספירחס 
 
 
ראובן רייכמן

ראובן רייכמן מוקיר את כשרונו וחתיכותו של זוכה פרס ספיר, דן צלקה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
בצדק גמור זכה דן צלקה בפרס ספיר לספרות, על ספרו שאינני זוכר את שמו. הוא היה החתיך ביותר מכל המועמדים. הוא אמנם לא צעיר, והולך בקושי, אבל עדיין נראה טוב וחיוני בהרבה משני המועמדים הצעירים – דודו בוסי (עם תספורת לא רעה) ועוגת קרם הגילוח, דרור בורשטיין.

בקיץ 1986, כשבשרו עוד היה דחוס ומתוח, ראיתי את צלקה על חוף הכינרת. הוא עמד מאחורי דלת פתוחה של סובארו חומה, והחליף את בגד הים הרטוב שלו בתחתונים ומכנסיים קצרים, מדבר דברי הבאי עם אדם ששכב בתוך המכונית. אך המסתור לא היה מוצלח דיו. כשחלפתי שם בריצה (אין מקום להיכנס לנסיבות), ראיתי מן הצד את שק האשכים הנהדר שלו, שנתלה כבד ולח מגופו וכמה שיערות מקורזלות הנצו ממנו.

את שק האשכים הזה עטפו אתמול ג'ינס, ואולי גם תחתונים, כאשר הסופר המאושר האזין לנימוקי חבר השופטים של פרס ספיר - נשים מונוגמיות כמו אבירמה גולן וגברים מרי נפש כאריאל הירשפלד. אולי הם לא כאלה בדיוק (זאת תוספת שהכנסתי לבקשת שכני הטוב ניקולאי, הלומד עריכת דין ומקליד למעני שורות אלה). את החלטת ועדת הפרס הקריא יו"ר מפעל הפיס שמעון כצנלסון, אדם כבן 45 – אני זוכר רק את סנטרו הענקי, המדושן. הוא הרים את משקפיו, אחז דף מרוט אל מול האור, ותוך כחכוחים ומיני גרעפסים – מי שראה זאת בוודאי זוכר! – אמר את המילים שנכתבו שם, בוחש אותן בלשונו. רק כשהחל לדבר על מפעל הפיס – הוא אמר מילים כמו "תודה", "נדיבות" ו"קידמה" – חזרה מערכת העיכול שלו לתפקד כנדרש במדינות המערב (אצל הערבים נהוג לגהק בסוף הארוחה, מעומק הקיבה, כהוקרה לבעל הבית ולאישה שהתקינה סעודה טעימה).

חתיכותו היחסית של צלקה, אם כן, אולי קסמה לשופטים, אבל לא היה בה די כדי לסייע לו לצלוח את הטקס. כאשר עמד רועד על במת הפלקל המבריקה של אולפני הרצליה, נחבטה פתאום מצלמת הטלוויזיה על ידי כתף חומה, שצעדה לכיוון הסופר והתגלתה כנערה בשמלת ערב שחורה. הנערה הגישה לצלקה זר פרחים, וכשפנתה ממנו כדי לשוב על עקבותיה ראו כל הצופים איך חיוכה נמחק והופך למין עווית של גועל, שפירושה "איכס, מי זה התמהוני הזה?".

יורם קניוק, שגם הועמד, בטח כבר היה בדרך הביתה בשלב הזה. הוא התעצבן כי חשב שהפרס, בסך 150 אלף שקלים, מגיע לו. למען האמת, איני מבין מדוע הפרס לא הוענק לו. ובעצם, מדוע הוא לא הוענק לי? האם זאת לא המחשבה הטבעית שצובטת את המוח בימי שלישי, כאשר שומעים את המספרים הזוכים ברשת ב'? אבל גם קניוק לא יצא בידיים ריקות. הוא יקבל 25 אלף שקלים תמורת השתתפותו במופע הביזארי שהועלה שם, וכלל ראיון שערך מנכ"ל ערוץ 2 אודי שניר עם כדורגלן צעיר ויפהפה, עם המנחה השחום טל מוסרי, שאמר שהוא קורא ספרים, ועם שירלי מ"איה ושירלי" שאמרה שפעם היא לא קראה ספרים כי לא ראתה טוב ועכשיו היא קוראת. מדוע לכחד? היה נהדר!

ובכל זאת, אפילו צלקה לא זכה במיליונים. הסכום שהוא קיבל בוודאי דומה לזה שחברת חוגלה שילמה כדי לפרסם מוצר חדש מתוצרתה במהלך המשדר. גיבור הפרסומת הוא הכלבלב שמופיע על אריזות נייר הטואלט "לילי". לשם הצחוק אכנה אותו כאן "אליעזר בן יהודה". עד כה סברתי שאוזני הפרווה הארוכות והכבדות של אליעזר בן יהודה הן דימוי לרכותו של נייר הטואלט המשובח מתוצרת החברה. אבל הפרסומת אתמול – פתיתי נייר טואלט מילאו את המסך וצנחו אט-אט מטה, כמו שלג רך, נוחתים על פרוותו החומה-בהירה של הכלב – תיקנה את טעותי. אליעזר בן יהודה נהנה להתחכך בשלג בדיוק כפי שאותו איבר חום-בהיר מתמסר מדי יום לליטופו של הנייר.

לפחות מהבחינה הזאת, אליעזר בן יהודה, שזכה בטקס אתמול לשיר הוכרה מטעם להקת "הספרנים", הוא סופר פורה ופופולרי הרבה יותר מכל המתמודדים על הפרס השנה. לעומת צלקה המוזר, שכתב את הספר ההוא, כולנו קוראים את יצירותיו – אם לא נציץ בהן, איך נדע שאפשר כבר להוריד את המים?
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by