בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
קרקס פלשתינה 
 
 
דנה רוטשילד

דנה רוטשילד על "קרניבל", ה-HBOית הטווין פיקסית של יס פלוס

 
 
 
 
 
 
 
 
 
ארצות הברית של 1935 היתה אחד המקומות הכי מדכאים וחסרי תקווה – בפרט בלב הטריטוריה, בין עיירות המיד-ווסט למה שמכונה "רצועת התנ"ך" (אזור שכיום מצטיין בייצור משתתפים לריקי לייק וג'רי ספרינגר). השפל הכלכלי היה אז בעיצומו. סופות חול, מכות בצורת וגלי ארבה פקדו רבות מהעיירות האלו, ותושביהם זכו לאבד מדי פעם את כל רכושם לבנק. שם, בישימון החולי שבין עיירות הרפאים האלה – שזכו לשם Hoovervilles על שם הנשיא הרפובליקאי הקיצוני, הרברט הובר – מתרחשת סדרת הרכש המסקרנת מבית HBO: "קרניבל".

הסיפור העתיק מכל על המאבק בין טוב לרע, קורה הפעם על רקע קרקס נודד שמאכלס טיפוסים אקסצנטרים עד חולניים. בכל דור ודור קם עלינו שליחו של השטן, ובכל דור מסתובב בינינו שליחו של ישו שיכול לו, ובן הוקינס הוא אסיר נמלט, צעיר שתקן ורדוף אשם שמוצא מקלט בקרקס הנודד; ג'סטין קרואו הוא כומר רדוף סיוטים, גם הוא אבוד בדרכו שלו. לשניהם חלומות זוועה קולחי דם, ושניהם מחפשים את דרכם בעולם אכזרי וחסר חמלה. בפראפראזה על צביקה פיק, בהתחלה אין לדעת מי מהם מלאך ומי שטן, אבל בינתיים נשאיר את זה פתוח.

הסדרה הזו הוגדרה כ"טווין פיקס" של שנות האלפיים, ולו רק בגלל הגמד מעוות הדיבור וחובב הג'אז מיצירת המופת המהפנטת של דיוויד לינץ' (ציטוט מועדף: "לו-רה"), שמככב ב"קרניבל" כמנהל הקרקס. אבל גם אם יש לסדרת איכויות דומות, הרי שדימיון כזה בלתי אפשרי. שנות התשעים היו עשור שבו לא נותר כבר איזה "אחר" מובהק לפחד ממנו; לא היו עוד קומוניסטים רעים ולא מזרח אירופים עם מבטא כבד המבקשים להשתלט על העולם. בעולם ללא אויבים מבחוץ, נותר רק לפחד מהרוע שבפנים, זה המפחיד כל כך כיוון שהוא לכאורה חסר מטרה ומשולל אידיאולוגיה. כזה שמספק הבזקים רגעיים של רשע צרוף דווקא במקום הנורמטיבי ביותר – עיירת פועלים שקטה ושלווה בצפון ארצות הברית.
 
 
אבל כששום דבר לא ברור ואין אויב מוגדר שאפשר לבצע הגדרה עצמית מולו, כבר אין על מי לסמוך. עולם כזה נשען על פראנויה, חרדה (ששנת ה-2000 המתקרבת טענה אותה במתחים אפוקליפטים), בלבול וחוסר בהירות – וכל אלה שימשו כר פורה לסדרות כמו "x-files", או "מילניום". עם קריסת התאומים ובועת ההיי טק חזר הסדר הישן על כינו. שוב בא לנו אויב מבחוץ, הפעם הוא מזוקן ועטוי כאפייה (קצת סבנטיז מדי לטעמי), ושוב ארצות הברית חזרה להיות הטובה (נורא אייטיז). אבל משהו נשאר: איזשהי לאות ממאבקי כוחות פשטניים מדי, מודעות לצד אדישות לשקריותם, והתפיסה שבעצם אי אפשר לשנות כלום.

בפרק הראשון של "קרניבל" ניצב בן הוקינס מול דחפור של בנק, המבקש להרוס את בית אמו. הוקינס מסרב לזוז עד שיקבור את גופתה של האם, שהרעב והחולי הכריעה, והדחפור מתחיל לנסוע לכיוונו. איש קרקס עומד בצד, ומפטיר לחברו בלקוניות שהוא מתערב על פחות מדולר שהדחפור לא יעצור, כי חיי אדם לא שווים יותר. האדישות, הניכור והאפאטיות, לצד האכזריות השרירותית של פקיד הבנק הבא לרמוס את הבית על יושביו, מזכירות סצינות אחרות תוצרת שנות האלפיים; זו סצינה שבשום תקופה אחרת לא היתה מצולמת לסדרת פריים טיים בכזו בוטות.

למרות הכל, הקרקס מציל לבסוף את הוקינס, וההווי שלו – על אף הציטוטים המובהקים, החל מ"פריקס" וכלה ב"טווין פיקס" שלעיל – יוצר משהו אחר, חדש-ישן, כמו כל דבר במקום שניזון מעיכול ועיבוד של ייצוגים ישנים. הקרקס, כמלכות ישראל האמיתית, נודד בעולם גהינומי שהקפיטליזם הדורסני שלו הותיר בו מעט מאוד איים של חמלה ואהבה. מה עם השטן? לא יודעת מה איתכם, אבל כשצריך לבחור בין כומר מתעתע לצעיר ביישן ומפוחד, לי די ברור מי הטוב ומי הרע - אבל בעולם שבו אין חוק או צדק, רק מאבקי הישרדות צמאי דם וחסרי מצפון, קצת קשה לשפוט.

______________________________________________________________
"קרניבל", רביעי ב-22:00 ביס פלוס. שידורים חוזרים בראשון 19:15, חמישי ב-18:40 ושבת ב-21:35
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by