בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
מעולם לא היה מצבנו טוב יותר 
 
 ח``כ נסים זאב (ש``ס)   
 
ענת אור, הזמן הוורוד

הרי לכם מקבץ היסטורי של פלאשבקים רעים מהשנים החשוכות, לקראת מצעד הגאווה הקרוב

 
 
 
 
 
 
 
 
 
בשנים האחרונות נהייתה זו מסורת שבצמוד לאירועי הגאווה נשאלת הקושייה: "מה זו כל כך גאווה להיות הומו/לסבית/בי/טרנס?", או בסגנונות אחרים, "אז נולדתי הומו, בשביל זה צריך מצעד?" ו"למה בכלל צריך לחגוג?".

דרך אחת לענות על שאלה זו היא להסתכל אחורה, דרך ארכיוני העיתונים, ולראות אילו השפלות ספגו מי שנשאו את אות הקלון של מיניות לא נורמטיבית, כמה לא אפשריים היו החיים כשאי אפשר היה לחיות אותם במלואם, ואיזו דרך ארוכה עברנו כחברה. קשה להאמין שהדברים קרו ונכתבו בעבר הלא כל כך רחוק ולא לפני מאתיים שנה. לרגל חודש הגאווה 2004, להלן מקבץ פלאשבקים רעים דווקא, שקובצו מעיתונים שונים - בשביל האופטימיות.

בשנת 1978 עלה הנושא ההומוסכסואלי (אז היו כותבים ב-כ') לכותרות. רצח של מדען מחשבים הנושא תואר דוקטור התפענח "על רקע הומוסקסואלי". כשהגיעה המשטרה למבוי סתום, זרקה אמו של הנרצח "טיפ" באשר לחייו האישיים ועיני השוטרים אורו. "לעיני החוקרים החלה מצטיירת דמות חדשה לחלוטין של הנרצח: אדם שעם רדת החשכה היה משנה את עורו ומשתעבד לנטיותיו המיוחדות. עתה התברר גם כי המדען המבטיח פוטר מהטכניון בגלל נטיות אלה". המשטרה החלה באיסוף מידע מודיעיני על מנהגי ההומוסכסואלים והצליחה לאפיין אותם: "ההומוסכסואל המצטייר מחקירת המשטרה הוא, בדרך כלל, אדם מפוחד וחסר ביטחון עצמי, החש עצמו נרדף ללא הרף".

בשנת 1985 כבר היתה המשטרה ערוכה הרבה יותר, אי אפשר היה לתפוס אותה עם המכנסיים למטה. אנשי מפלג המוסר הכינו רשימה ארצית של הומוסכסואלים. בלשי המפלג אספו נתונים בגן העצמאות בתל-אביב וטענו כי "הדבר לא נעשה כדי לפגוע בחופש הפרט, אלא עקב צרכים מבצעיים משטרתיים". באותו יום שבו התפרסמה הידיעה בוצעה גם היציאה הראשונה מהארון. הצייר יוסי שטרן התראיין בשם מלא ותמונה לטורו של עקיבא אלדר ב"הארץ" והגיב על הרשימות הסודיות של המשטרה. הוא השווה אותן לרשימות של יהודים שהוכנו ערב השואה וסיים באומרו "זו הפעם הראשונה שאני חושף את עצמי, ואני מקווה שאוכל להיכנס מחר למכולת".

גם את צה"ל לא עשו באצבע, וכבר בשנת 1982 הרכיבו בו רשימה של הומוסכסואלים (עדיין כותבים בכ' ועדיין זה לא חוקי). חיילים אלו זומנו לתחקירים מיוחדים ודיווחו על איומים ולחצים שהופעלו עליהם כדי למסור שמות של הומוסכסואלים נוספים בצה"ל ומחוצה לו. בשנת 1983 התגלה כי קצין בדרגת סרן בחיל האוויר הינו הומוסקסואל (סוף סוף בק') ולכן הודח מתפקידו על ידי בטחון השדה. הצבא מתגאה בליברליות שלו ומציין שהקצין לא שוחרר מן השירות, אלא רק "לא יורשה לטפל במסמכים מסווגים, והדירוג הבטחוני שלו הורד".

נחזור קצת אחורה שוב. תוכנית טלוויזיה נועזת בהנחיית אמנון רובינשטיין, ששודרה ביוני 1970, עסקה בנושא מיניות חריגה: "מי שלא ידע שגם בחברה הישראלית מאוננים, שוכבים משכב זכר ומקיימים יחסי מין מחוץ לנישואין - למד על כך ב'בומרנג' ביום א'", כך דיווחה ביקורת הטלוויזיה ביום המחרת. בתוכנית השתתפו "הומוסכסואליסט ואיש דו-צדדי (שוכב עם בני מינו וגם מבנות המין השני אינו מרפה)".

ימים ספורים לאחר פרסום הביקורת על התוכנית התפרסם במדור "מכתבים למערכת" באחד העיתונים הארציים מכתב, החתום בראשי תיבות בלבד, המברך על העיסוק בתופעת ההומוסכסואליות ועל דברי שני ה"עדים" שהשתתפו בתוכנית. "ואם דבריהם צריכים חיזוק הרי תוכיח התנהגותם, בסרבם להראות את פניהם למצלמה - ובבקשתי לפרסם מכתב זה בעילום שם. יש לחזור ולטפל בנושא רגיש זה כדי לתת לאזרחים המרגישים עצמם נחותים ומופלים לרעה, כפי שהתבטא אחד המשתתפים בדיון, את התחושה שיש להם שומע ושיש מי שמוכן לנסות ולשנות לא רק חוקים, אלא גם יחסי אנוש וחברה" (השם והכתובת שמורים במערכת).

בשנת 1987 - שנה אחת בלבד לפני ביטול החוק האוסר יחסים בין גברים - עסקה העיתונות בנושא פיטורים על רקע נטייה מינית. שוטר שנתפס על ידי חבריו בגן העצמאות נאלץ "לפשוט את המדים". גורמים במשטרה הסבירו כי קיים חשש של סחיטה, לכן "אם מתגלים מקרים כאלה, מוסברים לשוטר הקשיים הכרוכים בנטיותיו בביצוע העבודה השוטפת ומסכמים איתו תנאי פרישה". אם שנות השבעים היו חשוכות כימי הביניים לחובבי בני מינם, באו שנות השמונים והוכיחו שיכול להיות יותר גרוע, בשל "המחלה ההיא". "במרבית המקרים אין מגיעים לידי פיטורים", מרגיעה הידיעה, "אם מתגלה הדבר במהלך בדיקה של פרטי האדם או בתחקיר בטחוני המתקיים לגבי מועמד לעבודה שהוא הומוסקסואל, נדחית המועמדות. הדבר מקבל משנה תוקף דווקא בחודשים האחרונים, כשמחלת האיידס תפסה מקום נרחב בחששות הציבור".

אם להסתמך על הדיווחים בעיתונות, לסביות לא היו קיימות בשנות השבעים והשמונים, שכן אין אליהן כמעט התייחסות בדפוס. בשנת 1984 זכה אירוע פלילי לכותרת "לסבית רוצחת לסבית" ונתן לכלל הקוראים הזדמנות להציץ לעולמן הקסום של האוהבות נשים. הרוצחת וקורבנה נפגשו בכלא, שם התפתחו מריבות על רקע רומנטי בין האסירות. כשהשתחררו מן הכלא עסקו השתיים, יחד עם בנות נוספות, ב"תינוי אהבים" לעיניו של גבר בן שישים, אשר שילם להן על כך "ביד רחבה". בשחזור הודתה הרוצחת כי הפשיטה את הגופה, כדי "שיחשבו שזה אונס". אולי בכל זאת עדיפה ההתעלמות.

בשנת 1973 התפרסמה, באופן מפתיע, כתבת מגזין החושפת את חייהן של נשים לסביות (כבר יש דבר כזה?). והרי דיווחה של הכתבת הנפעמת: "הגעתי לדירתה השכורה שבצפון תל-אביב בשעות הבוקר המאוחרות. שרה, חברתה לדירה, פתחה לי את הדלת בתחתוני ביקיני זעירים וחולצה גברית. השתיים היו מנומנמות מאוד. דינה נחלצה בקושי רב מהמזרון המונח על הרצפה והמשמש לה למיטה ודחסה את גופה החצי עירום למכנסי ג'ינס וחולצת טריקו. שתי נערות יפות, צעירות, חטובות". עם עיתונאיות כאלה, מי צריך גברים?

בשנות החמישים נאבקה מי שנתכנתה על ידי העיתונות "הגבר-האשה" כדי לשנות את מינה מזכר לנקבה. המאבק לחיים או למוות הביא אותה לפגוע אנושות באיבר המין הזכרי, מה שלא הותיר ברירה בפני הרופאים אלא לבצע כריתה. מהלך נואש דומה ביצע גם תייר מגרמניה (m to f), שהגיע ארצה בשנת 1978 וביקש לשנות את מינו בניתוח. משנדחה, ניסה לבצע זאת במו ידיו. הוא גורש מן הארץ בליווי רופא ואחות. גם תיירת מצרפת (f to m) בחרה בארץ הקודש למעשים טרגיים. התיירת, שחיתה כגבר ונטלה הורמוני מין, התאבדה בשתיית רעל לאחר שלא עלה בידה לבצע ניתוח לשינוי מין בארץ משום מה.

סיפור טרגי נוסף שמתברר מעיתוני שנת 1984 הוא אונס שביצעו שוטרים ב"קוקסינלים" ששהו בבית המעצר אבו-כביר. למרות שלא נודעה חיבה מיוחדת לטרנסג'נדרים באותם ימים, הרי שהפשע המתועב של השוטרים זכה לגינוי נמרץ.

בהמשך לדבריו בתוכנית רדיו שעסקה בהומוסכסואליות בשנת 1971, הוסיף אליעזר ליבנה עוד קיסם למדורה במאמר אנטי-הומוסכסואלי מחריד. הוא מזכיר כי זו הסטייה המינית הראשונה המופיעה במקרא והיא נקראת "סודומיה". "אבסורד גמור הוא להתייסר בגולה דורות רבים, תוך שמירה קפדנית על העיקרון ההטרוסכסואלי, טיפוחו ועידונו, כדי לחזור לארץ ישראל ולחדש כאן את 'תועבות הגויים', הדבר הופך את תולדות ישראל למהתלה איומה".

בסיום מאמרו מגיע הכותב למספר מסקנות: "1. הפגע ניתן לריפוי בשיעור גבוה למדי. 2. יש ליצור אווירה ציבורית המעודדת הומוסכסואלים להיזקק לריפוי ולהתמיד בו. 3. דעת ציבור חד-משמעית בעניין זה היא מוטיבציה חיובית בשביל הנפגעים, להעדיף ריפוי על המשך הדרדור הפאתולוגי. 4. כדי שיתקיים עידוד הומוסכסואלים להתרפא וכדי שלא יכנסו לעיסוקים בהם עלולים הם להביא תקלות חמורות, הכרחי שמוסדות ציבור יידעו עליהם. כלומר, הכרחי פיקוח. רצוי שפיקוח זה ימוקם במשרד הבריאות או במשרד החינוך". ביום שבו תיכנס לשימוש מכונת זמן, הייתי רוצה לשלוח את גיל ריבה לשנת 1971, לשיחה צפופה עם מר ליבנה.

אז בפעם הבאה שישאלו אתכם על מה הגאווה, תוכלו לענות "אני גאה להיות הומו/לסבית/בי/טרנס בשנת 2004!". ומי ייתן שלא יחזרו לעולם הימים שבהם היינו הומוסכסואליסטים/דו-צדדיים/גבר-אשה.
 

עוד מבזקי היסטוריה מהמילניום הקודם

 
1960 - "הדווקאים", רומן מאת ש.ר.ב, יוצא לאור. זהו הספר העברי הראשון שמתאר את הקהילה ההומו-לסבית בישראל. המונח "דווקאים" הופל למטבע לשון המתאר הומואים ולסביות.

1964 - משרד המשפטים מנסה להביא לביטול האיסור בחוק על משכב זכר, אך הממשלה מסכלת כוונה זו בניסיון לשמור על "הסטטוס קוו" עם המפלגות הדתיות.

1970 - מרשה פרידמן מקימה קבוצה ראשונה בישראל של נשים פמיניסטיות.

1971 - נכשל נסיונו של ח"כ אורי אבנרי להביא לביטולו של הסעיף בחוק העונשין שכולל איסור על משכב זכר.

1975 - נרשם הפרוטוקול הראשון של האגודה לשמירת זכויות הפרט, שהתחילה לתפקד כקבוצה חברתית בבית פרטי בתל-אביב. דני לחמן מקים את הקו הלבן - קו תמיכה וסיוע להומואים ולסביות במצוקה.

1976 - לראשונה בישראל נחשפים הומואים (אבי אנגל וסטודנט נוצרי מהולנד) בתוכנית טלוויזיה ("שעה שלישית" עם פרופ' ירמיהו יובל). יונתן דנילוביץ' ודני לחמן מייסדים את שירות ההרצאות של האגודה.

1978 - ניסיון נוסף של ח"כים מהשמאל לבטל את האיסור על משכב זכר בחוק נכשל בכנסת.

1979 - כנס בינלאומי של הומואים ולסביות תוכנן להתקיים בישראל. בית המלון מרינה ובית הארחה בקיבוץ מעלה החמישה, החוששים לאבד את תעודת הכשרות שלהם, מבטלים את ההזמנות והכנס מתבטל.

שישים משתתפים מקיימים את ההפגנה הראשונה לשוויון זכויות להומואים ולסביות בכיכר מלכי ישראל. חנה קליין, מהמארגנים, נחשפת בחדשות הטלוויזיה הישראלית.

1981 - בקיבוץ רמות חנה מתקיים הכנס הראשון של האגודה לשמירת זכויות הפרט.

1982 - האגודה לשמירת זכויות הפרט נרשמת כעמותה. איציק ניני פותח את ליין הופעות הדראג במועדון הפינגווין בתל אביב.

1983 - סרט קולנוע הומואי באורך מלא עולה למסכים: "נגוע" של עמוס גוטמן.

1984 - אילן שיינפלד מייסד את העיתון "שופרא". בתל-אביב נפתחת הסאונה הראשונה, שהופכת מאוחר יותר לתרמוס, ברחוב שלמה המלך.

1985 - מוקמת קבוצת "רעות" לנשים. מועדון הדיוויין נפתח בדיזנגוף פינת ארלוזורוב והופך למועדון הגייז המוביל בעיר.

1986 - גל אוחובסקי מפרסם את טורו "בנים" מאת משה בעיתון "העיר". בחיפה מוקם מרכז "איזה לאשה". חיה שלום מקיימת סדנה בנושא תרבות ההתארגנות הלסבית בסמינר פמיניסטי שנערך בקיבוץ שפיים.
הסרט "עורבים" של איילת מנחמי מוצג ברחבי ישראל.

1987 - קבוצת נשים, ביניהן חיה שלום, מקימה את קל"ף. בביתה של הדר נמיר מוקם הקולקטיב הלסבי הפמיניסטי.

1988 - הכנסת מאשרת בקריאה שלישית את יוזמתם של שולמית אלוני ומרדכי וירשובסקי לתיקון חוק העונשין, שכוללת את מחיקת הסעיף האוסר משכב זכר.

1989 - עשרים שנה לאחר אירועי סטונוול מתקיים לראשונה בישראל יום גאווה, ושיאו במסיבה גדולה במועדון המטרו. מרק אריאל מפרסם לראשונה את העיתון "מגעים". דבורה לוז, מלי ירוס-חקק ויונתן דנילוביץ' מקימים את קבוצת התמיכה הראשונה להורים של הומואים ולסביות. מתפרסם הגיליון הראשון של "קל"ף חזק".

1990 - כנס ארצי ראשון של קל"ף.

1991 - באוניברסיטה העברית מוקם העשירון האחר, תא סטודנטים הומו-לסבי.

1992 - הכנסת מחוקקת את חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, שכולל איסור אפליה על רקע נטייה מינית. האגודה עוברת למשכנה ברחוב נחמני. חורשה ביער להב מוכרזת כ"יער הומו-לסבי".

1993 - יעל דיין מקיימת את מפגש הייסוד של הוועדה למען מניעת אפליה בשל נטייה מינית. עוזי אבן ושרון גרשוני נואמים. אבן חושף את האפליה שממנה סבל במהלך שירותו הצבאי. ראש הממשלה, יצחק רבין ז"ל, מנחה את הרמטכ"ל, אהוד ברק, ופקודות המטכ"ל בנושא שיבוץ הומואים ולסביות בצה"ל מתוקנות.

בגינת שינקין בתל-אביב מתקיים לראשונה יום הגאווה כהפנינג פתוח, בהנחיית השחקנית עידית טפרסון. החייל יוסי מקייטן מצטלם לעיתון במדים ומסולק מצה"ל בתוך כמה ימים.

1994 - האגודה מקימה את ב.ל.ה דואגת, זרוע המאבק באיידס. אבינוף פרומר מקים את קפה פלוס, קבוצת מפגש לנשאים באגודה. יונתן דנילוביץ' זוכה בבג"ץ תקדימי, המחייב את חברת התעופה הלאומית אל-על להעניק לו הטבות זהות לאלה שמקבלים בני זוג סטרייטים של עובדים בחברה.

נעם מאירי ויאיר קדר מפיקים את ההצגה "יש לו מלים משלו", ליאורה מוריאל מפיקה את "לילה לוהט", מופע לסבי של שירים וסיפורים, ואיתמר דוידוב הוגה את הפסטיבל הגייסטרונומי, מקור ההשראה של "טעם העיר".

1995 - הכנסת מאשרת תיקון לחוק הפנסיה, שמכיר בזכות הפנסיה של בני זוג מאותו המין. משרד החינוך מפרסם, בהוראת השר אמנון רובינשטיין, חוברת הדרכה ליועצים בדבר נטייה חד-מינית. זוגות מאותו המין מוכרים על ידי הסטטיסטיקאי הראשי לצורך מפקד אוכלוסין. מתפרסם הגיליון הראשון של "הזמן הוורוד" בעריכת יאיר קדר. ליין ה-FFF של שירזי נפתח באלנבי 58.

1996 - מרק טננבאום מקים את גיאות, פורום הומו-לסבי במרצ. אסף גיל ואיציק יושע מפיקים את תוכנית הטלוויזיה "גאים להציג" בהגשת רבקה נוימן. עוזי אבן ועמית קמה הם מספר 15 ברשימת הזוגות המשפיעים במדינה של "ידיעות אחרונות".

1997 - ביוזמת ח"כ יעל דיין מאשרת הכנסת תיקון לחוק לשון הרע, שאוסר על ביזוי אדם בשל מינו או נטייתו המינית. בג"ץ מבטל את הכלל שמחייב זוגות לסביים לעבור בדיקה פסיכיאטרית על מנת לקבל תרומת זרע. בג"ץ מבטל את החלטתו של שר החינוך זבולון המר ז"ל ומחייב את הטלווזייה החינוכית להקרין את הפרק של "קלפים פתוחים" על נוער הומו-לסבי. אדיר שטיינר זוכה בהכרה בזכויותיו כבן-זוגו של אל"מ דורון מייזל ז"ל. ג'רי לוינסון ועלי ורדי מקימים בירושלים את הבית הפתוח. מטה המאבק של ארגוני האיידס בישראל, בראשות רמי הסמן, מצליח לכלול את תרופות הקוקטייל בסל הבריאות.

1998 - מיכל עדן נבחרת מטעם מרצ למועצת עיריית תל-אביב. דנה אינטרנשיונל זוכה במקום הראשון באירוויזיון עם "דיווה". וויגסטוק 98' מסתיים בהתפרעויות קשות, בעימות עם המשטרה ובמצעד גאווה מאולתר מגן העצמאות לכיוון כיכר רבין. מצעד הגאווה הרשמי הראשון יוצא לדרך מכיכר רבין, דרך דיזנגוף, לגן העצמאות, בהשתתפות המונים מחברי הקהילה וחברותיה.

1999 - אור מרוני פנר מוציאה לאור את המגזין "בגאווה". שני פורטלים לגייז עולים ברשת: gayway של רונן דורון ו-globalgay של איתמר גלבוע. המגזין "פריידזין" עלה ברשת. ב-2001 הוא הפך ל-GoGay.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by