בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
בטח, "אוזוולד וכהן" זו אחלה סדרה 
 
 
דנה רוטשילד

דנה רוטשילד חושדת שבטקס פרסי הטלוויזיה חילקו צ'ופרים לתוכניות פיקטיביות

 
 
 
 
 
 
 
 
 
קשה להצביע על רגע השיא בטקס חלוקת פרסי הטלוויזיה הישראלית. אני מתלבטת בין עלייתם לבמה של חמישה שפים טלוויזיונים – אהרוני, בוקששטר ועוד כמה לא מוכרים, בטח מערוץ 10 – כדי לבצע שיר פופ על חיי טבח בסגנון להקת חתונות, כולל הנפה של אהרוני על כפיים לסיום; לבין הפצעתן של האחיות פיק להברקה פרפורמטיבית של שיר הנושא למ.ק. 22.

בין לבין חילקו כל מיני פרסים, אבל מעט מאוד טלוויזיה היתה שם. מה שהתחיל ברפליקה גיא פינסית בביצוע אביעד קיסוס הבלתי נמנע וגלית גוטמן, שחיכו בכניסה לאולם וראיינו בפמיליאריות יתר את הסלבס לשידור המוקדם, המשיך בטקס ספק ממלכתי ספק דחקאי בכיכובו של גידי גוב.

בתחילת הערב נדמה היה כי מדובר בפלופ גדול. ראשית, חילקו פרסים לכל מיני שחקנים בסדרות שאף פעם לא ראיתי, ועלה החשד שמא מדובר ביצירות פיקטיביות שנועדו לכסות על דלות החומר ביצירה הטלוויזיונית בארץ. את שרה פון שוורצה, למשל, שהוכתרה כשחקנית הדרמטית הטובה ביותר על "מעורב ירושלמי", דווקא יצא לי לראות כמה פעמים, אבל בתיאטרון. לעומת זאת, את שמיל בן ארי, שזכה בפרס השחקן הטוב ביותר, לא ראיתי מעולם. חבל. הוא נראה מאוד נחמד. כשדב אלבוים עלה לקבל את הפרס על תוכנית האירוח המוצלחת ביותר ("חוצה ישראל"), הוא פנה בזעקה נרגשת לקהל: "אל תתנו לטלוויזיה החינוכית למות".

שיפור מסוים באווירה נרשם כמשה קצב טיפס להגיש איזה פרס. היה זה מרגש כיצד אדם בכיר כל כך מכבד בנוכחותו את המאורע, אך משנתמשך נאומו נפלה תרדמת על הנוכחים ודומה כי איש מהם לא זכה להגיע לרגע הקלוז'ר, משהו על זה שצריך לעשות טלוויזיה מתונה, חיובית ושלילית כאחד, שתחשוף את הפרצוף הישראלי המכוער, אך גם את פניו היפות. הוא אף חזר על כך מספר פעמים.
 
 
ככל שהתקדם הטקס הסתמנה מגמה בבחירת חברי האקדמיה. נדמה כי הללו נמלטים למפלט האליטיסטי, ונמנעים מהכרעה אמיתית תוך בחירת המועמדים שמבקרי הטלוויזיה אהבו לאהוב. זה לא מפתיע, שכן למיטב ידיעתי לרבים מהם אין טלוויזיה בבית. כך נעשה ברור כיצד התחלקו הנ"ל לבחירות תמוהות כדב אלבוים ושרה פון שוורצה, אך גם לבחירות מוצדקות כמתן פרס הקומדיה הטובה למ.ק. 22. התקרנפות רבתי נרשמה כשפרס השחקן הקומי הטוב ניתנה לאחד, אורי גוטליב שמו, ככל הנראה משום שלחברי האקדמיה לא היו ביצים להכריע בין עודד קוטלר לשייקה לוי מ”אסתי המכוערת".

עד להופעת הפיקיות, עשה רושם שהשפים המזמרים הטילו את חיטתם על האירוע, וזיכרם לא מש אפילו אחרי אי אילו הפסקות פרסומות. ברם, משעה שהגיחו המלאכיות של צביקה, דבר כבר לא נותר כשהיה. ברוב שיק והדר עלו הנ"ל על הבמה, דפקו הופעה משובחה להמנון הצה"לי עתיק היומין ואף זכו בדגלנות הברקתית של נציגי משתתפי "סוף הדרך" ו"המירוץ לדירה", משל היו האצנים הציונים החדשים. בהרהור מחודש, עושה רושם שזו אכן היתה פסגת האירוע. הפיק של הפיק, אם תרצו.

ומה עם הטלוויזיה? למי אכפת. הטקס היה נורא כיפי – לפחות אחרי שעה. המגישים היו קלילים כתוכניתה של מיקי יחימוביץ' והמועמדים הזוכים תמיד נראו מקסימים ונבוכים. לפחות הם ידעו מנין מגיעות כל הסדרות האלו, כמו "פרנקו וספקטור", "מעורב ירושלמי" או הסרט "רינה ואריק לנצח" (שווה לכם לראות, יש שם את דרור קרן). אולי גם יש להם מושג איך כל תעשיית הטלוויזיה בארץ יכולה למלא את האולם הענקי הזה, אבל לייצר כל כך מעט. לעזאזל, קשה להאמין, אבל ידעתם ש"החבילה" היתה מועמדת בקטגוריית סרטי התעודה?
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by