בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
פאריס הילטון: אני רואה בעצמי ביטניקית 
 
 
יוענה גונן

יוענה גונן הצליחה לאתר מסרים סוציאליסטים חתרניים בין ערימות הבלונד והחציר של "החיים הפשוטים 2", ובפיה שיר הלל לפאריס

 
 
 
 
 
 
 
 
 
הה, אמריקה, ארץ המדבריות הפרושים ומרחבי הענק האינסופיים, ארץ הכוכבים הגדולים והמוני הנבערים, ארצם של החופשיים והאמיצים, בין לאס וגאס לדיסנילנד ובין ניו יורק למיסיסיפי, ובתווך נקודה קטנה ונודדת ושמה כשם עיר האורות. הו, פאריס. פאריס הילטון. נצר למשפחת בעלי המלונות, יורשת של 350 מיליון דולר בפוטנציה, וכוכבת של סרט פורנו ביתי שהופץ באינטרנט במהירות של פטריה וגינאלית בקהילה לסבית מבודדת.

הרעיון עצמו, אפילו אני נאלצת להודות, הוא לא פחות ממבריק בסטנדרטים של טראש טי.וי. ההפקה לוקחת את הילטון ואת חברתה הטובה ניקול ריצ'י (הבת של ליונל), זונחת אותן אי שם במיאמי לאחר שנשללו מהן כרטיסי האשראי והטלפונים הניידים, ודורשת מהן להגיע בכוחות החנופה, ההתבזות והעבודה בשכר מינימום אל ביתן אשר בבוורלי הילס, מרחק 3000 מילין משם. בתור טוויסט עלילתי מרושע, נדחסו שתי הצפוניות לתוך טריילר ממונע - כך שלאורך הדרך הן ייאלצו לישון בטריילר-פארקס, מרבצם הטבעי של הרד-נקס האמריקנים, המייצגים את ההיפך המוחלט של פ. הילטון - עניים, כרסתנים, חסרי כל סיכוי לתהילה.

עד סוף התכנית, אבל בכנות, לא ממש הצלחתי להבין מיהי פאריס ומיהי ניקול. שתיהן מתפקדות כשתי שלוחות נפרדות של אותו המוח. כמו שני השומרים ברומאן "המשפט" של קפקא, גם הכפלתן של הילטון וריצ'י כשתי ישויות לא מנותקות לחלוטין גורמת לצופה תחושות אי-נוחות ומצוקה, בשל חוסר היכולת להעניק תכונות אינדיבידואליות ומייחדות לכל דמות. בנוסף, מצולמת ההפקה כדרכן של תוכניות ריאליטי, בסגנון לואו-פיי ביתי. מה שגורם לתחושת מציאות מעורערת: האם מדובר כאן, בעצם, בקלטת הפורנו הביתית של הילטון, זו שעם הזמן והפופולריות סיגלה לעצמה מאפיינים של שעשועון טלוויזיה לכל המשפחה?

בכל זאת, אין לי כל ספק שלהפקה הסתננה ניאו-מרקסיסטית צעירה וחדורת אידיאלים, שמצאה את הדרך האמיתית להשפיע על דור ה-Y. האיכות הירודה, המגורענת לפרקים, רק מוכיחה את העובדה שמתחת למעטה השקרי של טראש טי.וי., מדובר כאן בעצם באמנות מגויסת מן הזן החתרני ביותר. המסר המועבר בסדרה הוא למעשה מסר סוציאליסטי, היוצא נגד התפיסה המריטוקרטית שבבסיס התרבות והכלכלה האמריקאים, לפיה כל אחד מקבל מה שמגיע לו.

שיטה זו, הפרוטסטנטית מיסודה, חביבה גם על יהודים כשרים כמו טומי לפיד, שרי אריסון וביבי נתניהו. לפי מאמיני השיטה, העשירים הם באמת חכמים יותר וחרוצים יותר, ולכן עושרם מוצדק ומגיע להם. לעומת זאת, במציאות הפוליטית של "החיים הפשוטים", הילטון וריצ'י העשירות סתומות ובטלניות לא פחות מאחרון הרד-נקס שהן פוגשות במעיים המצחינים של ארה"ב. הסדרה כאילו זועקת: אין שום סיבה לכך שהילטון וריצ'י עשירות ואתם לא. רק יד המקרה, רק הקשרים, ההשפעה והפריבילגיות המעמדיות להן זכו השתיים הובילו אותן לכסף ולכוח. תקנו אותי אם אני טועה, אבל נדמה שמישהו כאן קרא את "כלכלה בגרוש".

אבל למרות מאמציה של אותה מרקסיסטית מיסתורית בהפקה, המציאות האמריקנית עודנה קפיטליסטית, והרד-נקס אינם פאריס הילטון. לכן, כשפאריס נפצעת קלות ביד ימין במהלך רכיבה על סוסים, במדינה שבה מיליונים חיים ללא ביטוח בריאות, נוחת מיד מן השמיים מסוק ובא לחלץ את הילדה במצוקה. הפציעה מדווחת בכל ערוצי החדשות, סביר להניח שלפני הדיווחים מן המלחמה בעיראק ומן הסכסוך במזרח התיכון. לאחר סדרת בדיקות מקיפה, הילטון יוצאת אל התקשורת הממתינה בחוץ בחרדה, ברקע מנגינת פסנתר חרישית, על כתפיה צער העולם ומבטה כשל פלסטינית שזה עתה נהרס עליה ביתה.

באותו רגע טלוויזיוני משובח, מבינים סוף סוף צופי התכנית במה דברים אמורים. מכונת העושר והסלבריטאות המניעה את עצמה נחשפת במערומיה - הילטון זוכה למסיבת עיתונאים על פציעה של מה בכך כי הילטון היא הילטון, כי להילטון יש כסף ויש לה מלונות והחיים שלה הם משחק מונופול על אמת. וזו הרי גם הסיבה שלנו, שגרים בטריילר-פארק של החיים, לצפות בתכנית - כי הילטון עשירה וכי הילטון בלונדינית ויודעת להרעיד את השפה התחתונה כשצריך. הילטון היא סלבריטי, והסלבריטי הוא מניע שאינו מונע, שאין לו סיבה, שנובע מתוך עצם היותו.

המציאות מורכבת מרבדים שונים, והילטון עצמה עושה בינתיים כיף חיים ומנצלת לטובתה את ההגיון הפנימי של הסלבריטאות. יש לה יכולת בריאה לצחוק על עצמה, שהוכחה כבר בעקבות פרשת הקלטת הלוהטת. הרבה מהדרמה הטראשית וההתנהגות המפונקת הם הצגה שנועדה בשבילנו, כי זה מה שאנחנו מצפים ממנה, וזה מה שאנחנו אוהבים לראות בטלוויזיה. לנו נדמה שאנחנו מציצים עליה לבושה בביקיני, אבל בעצם היא זו שצוחקת עלינו. ובזמן שאנחנו מבזבזים את החיים מול המסך, הילטון תצחק אחרונה. הסדרה, כמו קלטת הפורנו בכיכובה, לא תוציא לה שם רע, אלא להיפך - אבק כוכבים יידבק בה. כל מה שאצלנו, העניים והפשוטים, נתפס כדוחה או מטורף, אצל העשירים נתפס כאקסצנטרי. הה, פאריס, החלום האמריקני הבלתי מושג!
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by