בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
בטא מתה, איזה קטע 
 
 
רם אוריון

רם אוריון רוקד על הקבר של הבטא בנד, והוא מפציר בכל להקה להתפרק אחרי שהיא ממצה את אורך הנשימה היצירתי שלה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אז הבטא בנד מתפרקים? איחולים לבביים והצלחה בהמשך לחברים בקריירות המתפצלות שלהם. זה בסופו של דבר מה שיש לי להגיד על זה. הב"ב הייתה אחת הלהקות שהכי אהבתי בשנים האחרונות (וגם את קינג ביסקיט טיים, התאומה הזהה) וכמו בזמנו עם הפיקסיז, הסמית'ס ועוד פייבוריטיות היסטוריות, אני לא יכול למצוא שום דבר מעציב באקט הפירוק שלה, או בכלל ברעיון סגירת הבאסטה של להקה.

"חוסר הצלחה מסחרי" היה ההסבר שהופיע בהודעה הרשמית שהודיעה על הפירוק. זה נשמע כמו תירוץ מוזר למדי, במיוחד בהתחשב בעובדה שהוא מגיע מכיוון אחד ההרכבים היותר חמקמקים ופחות חנפניים שיצאו מהאיים הבריטיים בעשור האחרון ושלמרות רמות השכלתנות והאקספרימנטליות הצליח להכות גלים (אלטרנטיביים) משני צדי האוקיינוס האטלנטי, לזכות בהכרה ובשבחים ביקורתיים. רוב ההרכבים האלטרנטיביים שמנסים נואשות לזכות בתשומת לב כלשהי, היו חותמים ללא תנאים על הסטטוס אליו הגיעה הבטא בנד. אבל טוב, זו רק הודעה לעיתונות, אני לא בטוח שיש הרבה במשותף בינה ובין שיקולי הפירוק האמיתיים.

בחייה של כל להקה מגיע רגע שבו פירוק הוא הדבר הכי טוב ונכון שיכול לקרות לה, והדבר נכון במיוחד לגבי הלהקות הטובות והחשובות ביותר. דינמיקה פנימית היא עניין המשתנה ללא הרף בתוך כל קבוצת אנשים ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בקבוצת מוזיקאים עם עודף משקל באגף האגו (תכונה כמעט מתבקשת אצל אנשים עם כשרון מוכח).

אורך החיים של להקה – רצוי שיהיה מוגבל כאורך הנשימה היצירתית שלה. אמנם אפשר היה לטעון שההגבלה אמורה לתפוס גם לגבי יציבות היחסים הבין אישיים בתוכה – אבל בעצם כמה מהאלבומים הגדולים ביותר בהיסטוריה נעשו תוך שיתוף פעולה בין חברי להקה שלא דיברו בינהם או איחלו אחד לשני רק מחלות ומוות. הגוף האינטנסיבי והתובעני הזה יכול להתקיים רק על איזשהו בסיס של מכנה משותף או מטרה שמאגדים את חבריה. ברגע שהמכנה המשותף מתפוגג, או המטרה הושגה, הלהקה עברה את שלב הבשלות והמשך הפעילות רק על סמך אינרציה או הכנסה קבועה עלול להתבטא בריקבון מתמשך של התוצרת המוזיקלית. אפשרות הפירוק היא בסך הכל יתרון שעומד לרשותן של להקות. סולנים שמיצו את עצמם לא יכולים להתפרק.

אז הפתגם לגבי הנהר שאי אפשר לטבול בו פעמיים תופס במידה מסוימת גם לגבי קריירה של להקה, בעיקר אם מדובר בלהקה שהיו בה חילופי הרכב, מיתות או היעלמויות מסתוריות. למשל, מי שילך להופעה של המניק סטריט פריצ'רס היום יזכה רק לרמזים דהויים של חוויית ההופעה שלהם מלפני עשור או יותר. וחלילה לנו מלהיכנס כרגע לנושא טרנד האיחודים הריאקציונרי.

כמובן שיש להקות שמצדיקות חיים ארוכים. הצ'ילי פפרס, למשל, זכו לזריקת חיוניות מחודשת עם חזרתו של פרושיאנטה. יש גם להקות כמו ה"פול" או "גראנדדי" שהן פחות או יותר שם במה להרכב מתחלף סביב יוצר בודד. אבל הנקודה היא, שכאשר להקה כן מתפרקת, זה לרוב דבר חיוני שאין מה להצטער עליו, אין מה להספיד. המוזיקה שגרמה לנו לאהוב אותם מלכתחילה ממשיכה להתקיים, כמו גם הזיכרונות מההופעות שלא יוכתמו על ידי גרסה דהויה של אותו הדבר, וכמובן גם שתמיד אפשר לסמוך על חברות התקליטים שימשיכו להוציא עוד חומרים גנוזים, אוספים, אלבומי הופעה ודי.וי.דים. אז הבטא בנד התפרקו? תודה על הכל. היה תענוג. מחכה בקוצר רוח לתוצר הבא של סטיב מייסון.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by