בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
החתול אכל לי את שעורי הבית 
 
 
אידן סגל

אידן סגל עם סט ביקורות מרחבי הרשת על סרטי הקיץ החדשים שעולים השבוע: גארפילד, האושפיזין, רידיק: המסע מתחיל, היומן ויו-ג'י-הו

 
 
 
 
 
 
 
 
 

גארפילד

 
Garfield

"זו תהיה שנת החתול" הכריזו במחלקת הטרנדים הסודית אי שם בהוליווד ויוצרי הסרטים מיהרו לספק לקהל כוכבים קולנועים משופמים ממשפחת החתוליים – אם רק נזכיר את חתול תעלול המושמץ, את האלי בארי שנקטלה קשות כאשת החתול ואת החתול במגפיים מ"שרק", שמגן לבדו על שמו הטוב של הגזע.

עכשיו מצטרף אליהם החתול המפורסם ביותר בעולם, הג'ינג'י חובב השינה וזולל הלזניה, גארפילד. בסרט הקולנוע זוכה החתול האהוב לשיפוץ רציני, ולאו דווקא לטובה. גארפילד החדש הוא יציר אנימציית מחשב, הוא מוקף בשחקנים ובחיות בשר ודם, הוא מדבר בקולו של ביל מוריי (או אייל קיציס בגירסה המדובבת) והוא חלק מעלילה חינוכית, שבה עליו להתמודד עם תוצאות התאכזרותו לכלב אודי ואף לצאת מהבית (?) בשביל להציל אותו ממנחה טלוויזיה מרושע. עם ג'ניפר לאב יואיט וברקין מאייר ("רוד טריפ") כג'ון, הבעלים המאולף.

מדד העגבניות הרקובות: מאז זרקו המבקרים רפש על יוצרי "חתול תעלול" על שהרסו את ספרו של ד"ר סוס, לא זכורה כזו כמות של עגבניות רקובות – רק 13% טריות. כנראה שהמבקרים לא אוהבים שמסרסים להם את החתולים.

הכסף מדבר: שובר קופות זה כבר לא יהיה, אבל עם 73 מיליון דולר רווחים בארה"ב בלבד עם תקציב של 50 מיליון אפשר להסתדר. מה גם שלא נספרו עדיין ההכנסות ממכירת הבובות, כרטיסי הברכה ושאר מוצרי הצריכה.

במאי: פיטר יואיט (ג'וני אינגליש), 85 דקות, ארה"ב, 2004.
 
 
N.Y. Post: העלילה ב"גארפילד" לא ראויה לסרטון מצויר של 5 דקות, ובטח שלא לסרט באורך מלא. גארפילד החדש פטפטן וטרחן, מעוצב ברשלנות ומוקף בשחקנים כה נוקשים, שחבל שגם אותם לא החליפה אנימציית מחשב.
Chicago Tribune: במקום לעשות סרט קולנוע טיפשי ומבדר, בחרו ליצור פרסומת בת 90 דקות למוצרי גארפילד השונים. השעמום הרג את החתול.
Roger Ebert: אין ספק, זהו גארפילד. הסרט מצליח להעביר את קסמו של החתול האגואיסט והעצל מדפי הקומיקס אל המסך הגדול, לא מעט בזכות הדיבוב המבריק של ביל מוריי.
 

רידיק: המסע מתחיל

 
זו הייתה רק שאלה של זמן עד שווין דיזל וג'ודי דנץ ישתפו פעולה. מפגש הפיסגה בין השרירן בעל הקול העמוק לבין הגבירה הבריטית בעלת הקול העמוק לא פחות מתרחש בסרט ההמשך למותחן האימה "פיץ' בלאק". מאז הסרט דל התקציב (יחסית) ההוא הפך דיזל לכוכב גדול, ולכן ההמשך מתהדר בממדים אפיים, כנהוג בימים אלה.

והרי סיפור המעשה: אי שם בעתיד, חמש שנים אחרי הסרט הראשון, עולה לגדולה זן של יצורים מפלצתיים שמשתלטים על כוכבי לכת ועל נשמות תושביהם המסכנים. המיואשים מבקשים עזרה מרידיק (דיזל), צבא של איש אחד והתקווה האחרונה שנותרה ליקום כולו לפני הרס מוחלט. הוא כמובן מסרב. אין ברירה, צריך את דנץ' שתדקלם בדרמטיות משפטים סתומים על גורל כדי שגם אגואיסט כמוהו יזיז את התחת ויציל את העולם. היי, ב"מטריקס" זה עבד לא רע.

מדד העגבניות הרקובות שמאגד ומשקלל את הביקורות השונות: מרבית המבקרים מסכימים - כשייצא הסרט בדי.וי.די., הוא יהיה מושלם כדי לבחון מערכות סאונד וגם למשחקי המחשב הנלווים אליו יש פוטנציאל מלהיב ביותר, אבל בתור סרט הוא בזבוז מוחלט של זמן. ציון ממוצע - 4.7 מתוך עשר.

הכסף מדבר: באותה מחלקת טרנדים הוליוודית קבע מישהו שאפוסים ילכו השנה חזק. מיד מיהרו כולם לנפח את התקציב, להוסיף טקסטים מליציים ולהכניס עוד קרבות מרובי משתתפים. התוצאה היא שהמישהו הזה כנראה כבר לא עובד שם. עם תקציב שמאמיר הרבה מעל 100 מיליון הדולר והכנסות של 57 מיליון בלבד, סאגת המד"ב "רידיק" מצטרפת לרשימה ארוכה של כישלונות של סרטי ענק מנופחים.
במאי: דיוויד טוואהי (פיץ' בלאק), 115 דקות, ארה"ב, 2004.
 
 
TV Guide: אופרת חלל שמספקת מטעמים לעיניים בזכות העיצוב והאפקטים המיוחדים, בעוד המוח והאוזניים סובלים קשות מהדיאלוגים ומהתסריט האווילי.
Philadelphia inquirer: כמו כל סרט אקשן גדול ומבדר, אבל בלי טיפת בידור. אין כאן שום דבר שלא ראיתם כבר מיליון פעמים בעבר – בעיקר אם אתם נוהגים לשחק בפלייסטיישן.
Newsweek: אין הרבה מקוריות ב"רידיק: המסע מתחיל", אבל יש בו סצנות אקשן אינטנסיביות ומותחות ועיצוב חזותי מפואר. בסך הכל העולם האפור מתכתי של רידיק הוא ארגז חול שכיף לשחק בו במשך שעתיים.
 

האושפיזין

 
יום שישי בערב, אתם מתלבטים לאיזה סרט ללכת. המבט עוצר על סרט ישראלי בשם "האושפיזין", משהו על שני חוזרים בתשובה החיים בירושלים, שבערב סוכות מגיעים אליהם לסוכה שני אסירים נמלטים, חבריו של הבעל מימיו כחילוני חוטא. נראה לכם מעניין ואתם מתקשרים להזמין כרטיסים אך מגלים שהסרט פשוט לא מציג בסוף השבוע, בימים בהם התפוסה בבתי הקולנוע גבוהה במיוחד.

הויתור על ההקרנה בשבת המלכה נובע מכך שמאחורי "האושפיזין" עומדת אידיאולוגיה, או יותר נכון אמונה. הסרט נכתב על ידי השחקן שולי רנד (שאף מגלם את התפקיד הראשי), שחזר בתשובה אך למרות זאת לא הסכים להתנתק מהקולנוע. הוא קיבל את אישורו של הרב ליצור את הסרט, ללהק את אשתו מיכל לצדו, לתת לבמאי חילוני, גידי דר ("אדי קינג"), לביים אותו ולהקרין אותו לקהל הרחב - אבל רק בימי חול.

מדד העגבניות הרקובות: עוד בטרם יצא הסרט לאקרנים, הוא זכה לתשבחות הביקורת הישראלית ונראה שהוא שותף מלא להתעוררות המשמחת של הקולנוע הישראלי. בין השאר נתנו חיזוקים חיוביים אורי קליין מ"הארץ" ("יצירה רבת חן, ואולי גם רבת חשיבות") ומאיר שניצר מ"מעריב" ("מקרין מתוכו מידה רבה של כנות ואמינות")

פרסים ועיטורים: "האושפיזין" היה מועמד בפסטיבל ירושלים, אבל לא זכה.
במאי: גידי דר (אדי קינג, שיין), מפיקים: דר ורפי בוקאי ז"ל, 88 דקות, ישראל, 2004.
 

היומן

 
NOTEBOOK

מלודרמה רומנטית סוחטת דמעות, מרטיבה ממחטות ושוברת לבבות – שיש מי שיכנה אותה "סרט בנות". אישה זקנה וחולה (ג'ינה רולנדס, אימו של הבמאי) זוכה לביקור של גבר מבוגר (ג'יימס גארנר) שבוחר להקריא לה קטעים נבחרים מתוך יומן עתיק הנמצא ברשותה. היומן לוקח אותנו לשנות הארבעים של המאה העשרים ומפגיש אותנו עם נוח ואלי, זוג צעירים מאוהבים מעל האוזניים. זוג היונים הזה לא מספיק להגיד "דבר לא יגבר על האהבה שלנו" וכבר מגויס נוח לשורות כוחות הברית ואלי נשארת לבד. השנים חולפות לאיטן עד שיום אחד נוח חוזר, מוכן ומזומן להמשיך את רומן הנעורים מהנקודה בה הוא הפסיק, אולם אלי לא בזבזה את הזמן והיא כבר מאורסת לאחר. האם תצלח האהבה הגדולה את המכשולים? מה הקשר של הזוג המבוגר לסיפור המתואר ביומן? האם מישהו יכול להעביר לי עוד טישו?

מדד העגבניות הרקובות: דף הביקורות של "היומן" מראה תיקו בין האדום של הטריות לירוק של העגבניות הרקובות. חצי מהמבקרים הזילו דמעה או שתיים, והסתפקו בנזיפה על קיטשיות מוגזמת, ואילו החצי השני? הם ציניים קרי לב אלה.

הכסף מדבר: "היומן" הצליח לגרור אליו לא מעט ממאוכזבי סרטי הקיץ האלימים, שרק רצו איזו רומן טוב לבכות מולו. הסרט הרוויח כ-70 מיליון דולר בארה"ב, שזה יותר מפי שתיים מהתקציב שלו.

במאי: ניק קאסאבטס (היא כל כך יפה, ג'ון קיו), 115 דקות, ארה"ב, 2004.
 
Sun Francisco Chronicle: אמנם ישנם רגעים ב"היומן" בהם נראה כי הסרט כורע תחת עומס סנטימנטליות, אך בעונת הקיץ שכולה סרטי אקשן רועשים יש לקבל בברכה סרט שמבקש לרגש את צופיו בסיפור על אהבה טרגית ונצחית.
Austin Chronicle: "היומן" יכל להיות סרט התייפחות מפואר, אם רק היה מוותר על היומן המעצבן ועל המעברים המיותרים בין עבר לעתיד.
Guardian: טיפול שיניים בתקופת הרנסנס בוודאי היה מכאיב פחות מלצפות בסרט הזה. חיקוי איום ונורא של כל האלמנטים הקיטשיים ב"טיטאניק".
 

יו ג'י הו

 
Yu-Gi-Oh The Movie

יש דברים מסובכים מכדי להשאיר אותם להבנתם של מבוגרים. "יו-ג'י-הו" הוא אחד מהם. אתם יכולים לתפוס כל ילד בגיל ביה"ס יסודי שמשחק באדיקות בקלפים אלו, וכל ילד בגיל זה שתתפסו יתאים, ולתחקר אותו ארוכות על כללי המשחק, מי נגד מי ועל מה מדובר ועדיין לא תבינו כלום. אז אחרי הקומיקס, סדרת הטלוויזיה ומשחק הקלפים שהולידו מכורים צעירים רבים, מגיע אלינו סרט באורך מלא, ואיתו ההבטחה להרוג עוד כמה שעות יקרות מהחופש הגדול. הסרט מצידו מבהיר שמשחק הקלפים טומן בחובו כוח עצום ומכשף. אה, זה מסביר כמה דברים!
 

בשבועות הקודמים

לפניכם מבחר ביקורות על הסרטים שמציגים כעת בבתי הקולנוע ברחבי הארץ, בעזרתן תוכלו לבחור איזה סרט שווה לכם לראות.
ספיידרמן 2, סילביה, האמת הערומה

פרנהייט 9/11, כל דבר אחר, החיים הם נס, המהפך של הלן, המורדים: המסע אל החלום, הילד שרצה להיות דוב, ללא גבולות, פסטיבל ירושלים

חינוך רע, שרק 2, מצב לאהבה, אנטומיה של גיהנום


איזה סרט תעדיפו לראות – את האקשן של וין דיזל ב"רידיק: המסע מתחיל" או את המלודרמה הרומנטית של "היומן"? איזה סרט יעדיף\תעדיף לראות בן\בת הזוג שלכם? והכי חשוב – לאיזה סרט תלכו לבסוף ביחד?
בואו לדבר על זה בפורום הקולנוע של נענע
 

אתרים רשמיים

 

טריילרים

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by