בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
להתראות נעורים 
 
 
תמי ריקליס

תמי ריקליס צפתה ב"יש מצב", תוכנית הנוער החינוכית של עדן הראל בערוץ 1, ותהתה לאן הידרדרה הבחורה שהגדירה את המגניבות בשנות התשעים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
כעוף החול היא מפציעה מדי עונה אל תוך חיינו הפרובינציאליים, כשהילתה היוקרתית כמי שעשתה את זה באירופה הולכת ודוהה לאיטה. חמושה בקעקועים ובשפת גוף מאנית שגם השהות במצפה והפלוס ילד לא הצליחו כנראה לפייסה, כשה-Cool וה-Yeah שהיו שגורים בפיה עברו את מכבש המילים הציוני והפכו לסבבה-אחלה, התמקמה עדן הראל בשעות אחר הצהריים המייבשות של ערוץ 1. Eden הפכה לסתם עדן ולונדון + רבקה דה רובו לרוממה, ירושלים.

כאחת שחזרה אל מדורת השבט אך לנצח יהדהד ממנה, כאות קלון-גבורה, הניחוח האירופי שהתפוגג לו, לא כאן לא שם, מכרכרת לה הראל ברצועת הנוער זאפ בערוץ מוצץ האגרה - בין אנימציה מתוקה על תלמידים פאנקיסטים שנלחמים במורה קלגסית בעלת מבטא ייקי כבד לבין הקלאסיקה המתחדשת "דגראסי: הדור הבא" - באופן שפעם היה חינני במידת מה והיום הוא יותר סוג של מניירה נוירוטית.

תוכניתה "יש מצב", תוכנית הייעוץ של ה"צעירים", מנסה - בעזרת פסיכולוג נוער, מדגם מייצג של שלושה מתבגרים ואורחים מתחלפים באולפן - לדבר עם הנוער ב"גובה העיניים" על "מה מטריד את הנוער של ימינו?". אכן עניין כבד משקל. אולם התוכנית נופלת למלכודות הקבועות שמזמנות תוכניות הפונות לציבור המדומיין "נוער" (ובכלל כאלה שפונות לקבוצות אוכלוסייה מובהקות): תהליך ההומוגניות שנכפה על קבוצה זו, שהינה כל כך הטרוגנית, משאיר פתח לדיון רק בנושאי "מ-12 עד 16" הלעוסים בשדרוג עכשווי - טלוויזיה וסלולריים (בהם עוסקות בהרחבה שתי התוכניות הראשונות), אהבה, טלנובלות, בעיות עם הורים וכאלה, כשהניסיון ליצור דיון באולפן אינו עולה יפה ורוב המשפטים נעים בין סנגוריה קולית (עדן) לבין התחסדות הורית מנג'סת, עצות מובנות מאליהן (השרינק דני עמית) ומעין יס-מניות מיינסטרימית סמדר שירית מצידם של בני הנוער באולפן.

על משקל דודה חביבה שטון הדיבור שלה עולה בכמה אוקטבות כשהיא פונה לזאטוטים, כך הראל עדיין מתחרה על תפקיד הילדה הרעה/מלכת הכיתה המ-אגניבה, כשהיא מכווצת באופן חמור את אוצר המילים שלה על מנת להגיע לאיזשהו טון "עכשווי" ומתרפקת בנוסטלגיה כשמדברים על צבע לשיער ועל קעקועים. די, את כבר לא. הניסיון ליצור דיבור באולפן לא ממש עולה יפה (הראל מתקנת תחת לישבן, בכל זאת בערוץ הממלכתי עסקינן), והוא יותר פטרוני מנינוח; לא שאני בעד התבטאויות יעקב לווייתניות, ובכלל הניסיון לייעץ דרך המקלט הוא עקר בעיני, אולם כשמגיעים צילומי החוץ מהקניון (רישול חלמאי לואו-טקי באדיבות הערוץ הממלכתי), בהם נדרשים ילדים תמימים לשאלות הרות גורל כמו "ורוד -In או Out?", אני לא יודעת מה עדיף.

המנעד התוכני הצר אינו מאפשר מקום לקולות שאינם של צרכני טכנולוגיה אובססיביים. בתוכנית הראשונה, שעסקה בהתמכרות, התקשר לאולפן ילד שסיפר על התמכרותו לספרי מד"ב ועל כך שאבא שלו לחוץ כי הוא מאמין בחייזרים. האולפן כמרקחה. מקסימום היו ערוכים לתמוך במוכי מנות יתר של ריאליטי, אבל ספרים - זה בטח איזה זאטוט מחונן. ילד פלא. הדיון הסתיים בוויכוח בין הראל למשה פרסטר האורח בנוגע לכמה ספרי חולית ישנם.

אגב, התוכנית הראשונה נפתחה עם קליפ של החברים של נטאשה מ-94' ונחתמה עם קליפ של פוליקר מסוף שנות התשעים. ממש עם היד על הדופק. חוסר עדכניות שכזה לא היה עובר באם.טי.וי, ואם לא היה הערוץ הראשון כה ארכאי דרך קבע אני מניחה שהיה יכול להיות בזה סוג של רטרו-שיק חביב, אולם נראה לי שהסיבה לכך נעוצה בדלות החומר, ואולי מחלקת הרכש הוזנחה לאחרונה לטובת פעולות הגרילה לגביית האגרה בדרכים. כך או כך, לעתים יש סוג של נחמה בנוסטלגיה - מנה הגונה של IBA ניוז.

_________________
יש מצב – ימים ראשון ושלישי ב-16:20, ערוץ 1
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by