בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
התפלפלות: מה ליהודון ולשרירים? 
 
 ליהודים בתמונה אין קשר לאולימפיאדה   
 
יוענה גונן

יוענה גונן צפתה באולימפיאדה, והבינה שאין ליהודים מה לחפש שם חוץ מגויים שריריים; את הנחמה חיפשה ב"ארומה של יידיש"

 
 
 
 
 
 
 
 
 
"והנה המשלחת הישראלית, אני כבר רואה מרחוק את שרירי הידיים החסונים של אריק זאבי שלנו", כמעט גנחה יעל ארד אל תוך המיקרופון בטקס פתיחת המשחקים האולימפיים. ובין כל ה"אריק שלנו" וה"שרירים החסונים" התכווצתי לי בחיוורוני האנמי אל מול המסך, כינסתי את כתפיי הצרות פנימה אל תוך חזי השקוע וייחלתי לימים ההם בהם היוונים, על תרבות הגוף המפותחת שלהם ועל גישתם הבלתי מתפשרת לאסתטיקה, ייצגו את כל מה שזר לתרבות היהודית.

בעוד מאות המשלחות צועדות בסך בזו אחר זו, כמו מצעד צבאי קרנבלי שנלקח מטריפ רע של לני ריפנשטאל תנצב"ה, חוויתי הארה. לפתע התחוור לי שהדרך היחידה להימלט ממגפי הספורטאים הצועדים בסך היא לאלו שהתמזל מזלם ואין להם מדינה משלהם ודגל משלהם, ולכן נבצר מהם להשתתף בפתיחת האולימפיאדה לבושים בחליפות "אתא" בסגנון האייטיז. אמנם לא הכל מאיר פנים למיעוטים האתניים הללו, ובמנת חלקם נופלים גם רצח עם, גירוש המוני והרעבה מכוונת, אבל האפשרות להימנע מהשתייכות למצעד השרירים שווה מבחינתי לא מעט.

את נחמתי ביום השידורים הראשון של משחקי המתייוונים חיפשתי בסרט "ארומה של יידיש", סרטו של לאוניד הורוביץ שהוקרן במקביל בערוץ 8. אפס כי רק נחמה פורתא יכולה היתה להימצא מסרט שכזה, שמרבית חלקיו נראו כאילו נלקחו הישר ממסורת העשייה הטלוויזיונית של רוממה, ירושלים, שבאותן השעות ממש הקרין שקופיות חסות מיושנות ושעות של מלל פרשני אל מול מראות ביזאריים של רומנים מקפצים על טבעות ושל גברים חסונים הממשמשים זה את זה על רחבת הכדוריד.

למרות שהמילים "ארומה של יידיש" בפתיחת הסרט יצאו באפקט של אדים מהבילים מתוך עיניו הטרוטות של ראש קרפיון כרות בסיר של געפילטע פיש, התעקשתי להוסיף ולחפש שם את הגאולה. למרבה הצער, הסרט מותיר את המורשת העשירה, החיונית והמורכבת של התרבות היידית באותו מקום קפוא, משמים וחסר רלבנטיות שאליו הבריחה אותה התרבות הציונית שדרסה אותה. "לא עושים שום דבר כדי לשמור על השפה, אנחנו הורגים אותה בידיים שלנו ולאף אחד לא אכפת", בוכה באחד הרגעים היחידים המרגשים בסרט בת להורים דוברי יידיש, ואפשר היה לפנות באותה התלונה אל לאוניד הורביץ הבמאי שממית מחדש את היידיש בסרטו, הפעם משעמום.

וחבל, כי רציחתה של היידיש בידי הציונות היא מעשה מרתק וכואב. זהו פרק בהיסטוריה שראוי היה לו שיסופר בצורה החיה והמעמיקה ביותר, כדי שנוכל ללמוד משהו מן העבר המחוק שלנו על ההווה שלנו. אולי הסיפור על תרבות יהודית שלא היו לה ממשלה וצבא - והנסיון ליצור חיץ בינינו לבין התרבות הזו כדי לבנות את הציוני החדש - היה יכול ללמד אותנו מעט על האופן בו נבנתה התרבות החדשה, הצבאית, האולימפית והחסונה שלנו.

הקרע בין התרבויות יכול היה להיות מגולם בשיר אחד, "טומבללייקה". הסרט אמנם מביא להקת רוק חמודה של תיכוניסטים מיוזעים שמבצעת את השיר ביידיש, אבל מפספס את המתח האמיתי שיכול היה לייצג את כל הדרמה על רגל יהודית אחת. השיר המקורי ביידיש מספר על עלם יהודי שמתלבט לאיזו בחורה להציע נישואין בלי להתבייש ובלי לבייש את משפחתו. בגרסה הציונית הפך השיר לשיר על אותו חלוץ, זה שבא הוא בא לקיבוץ, הוא בא לקיבוץ רוצה לאכול, רואה בחורה ושוכח הכל. כך, בהינף פולקלור, השתנו המודלים שלנו לגבריות מעלמים רכים ונבוכים לחלוצים בהמיים רודפי שמלות, ואחר כך אנחנו עוד תוהים מה לא בסדר עם המדינה הזאת.

במקום לנצל את הפוטנציאל המדהים של סיפור המלחמה הכוללת שהכריזה הציונות על היידיש, הסרט עסק בעיקר בקלישאות הגדולות ביותר שאפשר היה לסנתז על גוויעתה של תרבות היידיש ועל המאמצים לשמרה. מהאלטע זאכן והגעפילטע שדפקו נוכחות חובה, דרך טוביה החולב שתמיד הופך, נעבעך, לציר המרכזי של סרטים ממין זה, ועד למזרחי שהחליט ללמוד יידיש ואמור כנראה לעורר את קולות ההתפעלות של הקהל האשכנזי שהנה, גם האלה יכולים ללמוד את התרבות שלנו אם הם רק מתאמצים, ואנחנו נגמול להם בזה שלא נטרח להכיר ולו מאית מן התרבות העשירה של יהדות ערב.

בצר לי פניתי שוב אל שידורי האולימפיאדה, וגיליתי שלא הכל רע בלאומיות הגסה והחסונה שבחרנו לנו כנתיב היהודי החדש-ישן. בחורות חסונות בחליפות שחיה הדוקות כופפו כתפיים אדירות אל עבר המים התכולים, ושריריה המשורגים של אוקראינית אחת לחשו דברי שיר בעודה חוצה את הבריכה במכות פרפר מדודות, יורקת כלור וגופרית בדרכה. לו היינו עכשיו בשטעטל, אוקראינית כזו ודאי היתה משסה בי את כלביה לקול צחוקם של הקוזאקים הערלים. אך ההשתתפות הציונית באולימפיאדה העניקה גם לאחת כמוני סיכוי, עם קצת מאמץ ועבודה קשה, לעמוד על דוכן המדליות ליד אותה עלמה, הפעם כקוזאקית שוות זכויות, ולנשום את מליחות זיעתה בעודה מתכופפת לקבל את מדליית הזהב המגיעה בצדק לבעלת מוטת כתפיים כשלה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by