בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
לא מספיק מגניב 
 
 עטיפת האלבום של הרד הוט צ`ילי פפרז   
 
רם אוריון

רם אוריון חושב שהסיקרט מאשינס מריחים כמו כל להקה אחרת מניו יורק שמנסה יותר מדי, ושדיסק ההופעה של הרד הוט צ'ילי פפרס מריח מרוח נעורים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
Secret Machines - Now Here is No Where
הד ארצי

עם האקורד הראשון ומקצב התופים שפותחים את הדיסק נזקפות האוזניים. תמונת סאונד פשוטה, שמצליחה לשלב לכלוך, דיוק, מינימליזם וחללי אוויר בין הכלים, וזה עוד לפני שנכנסה השירה ההחלטית. ההרמוניות הקוליות שוברות יפה את הרפיטטיביות והתהפכות המקצב אחרי הבית הראשון מוסיפה לתרכובת גם דרייב נאה. אי אפשר לבקש יותר משלוש הדקות הראשונות של דיסק. הבעיה היא שלא מקבלים יותר מזה. לא בשש הדקות הנותרות של השיר הפוצח, וגם לא בשמונת השירים שאחריו, המתעקשים להישמע כמו וריאציות טובות יותר או פחות על אותו נושא.

Secret Machines הם שלישייה מדאלאס, שככל הנראה החליטו שהם מגניבים מדי בשביל טקסס ועברו לגור ולנגן בניו יורק. אחד, ליאונרד כהן, אמר "קודם ניקח את מנהטן"; אחר, סינטרה שמו, גרס ש"אם תצליח שם, תצליח בכל מקום". במוזיקה של סיקרט מאשינס אין שום רמז גלוי או קשר למדינת הכוכב הבודד, מה שהופך אותם לעוד להקה ניו יורקית. וכמו כל להקה ניו יורקית שנאבקת על מקומה תחת אור הזרקורים בעיר המהירה והתחרותית הזאת, הם חייבים להיות ייחודיים ונבדלים יותר מאשר בכל זירה תחרותית אחרת.

אז מה עובד בשבילם? יש להם הרכב כלי לא אורתודוקסי- גיטרה, קלידים, תופים מה ששם אותם על מדף המגניבות של בלונד רדהד, דרזדן דולס או הווייט סטרייפס (נכון, הסטרייפס מדטרויט, אבל אם זה נשמע כמו ברווז ומגעגע כמו ברווז זה בדיוק מה שזה), יש בלהקה שני אחים (רדהד, סטרייפס) והם משלבים אלמנטים של רטרו לא אופנתי לכאורה (מארס וולטה). בזה מסתיים פרק הניימדרופינג בביקורת הזו, ותפקידו היה להבהיר שסיקרט מאשינס לא משתווים לאף אחד מההרכבים שהוזכרו למעלה.

יש להם נתוני פתיחה טובים, אבל בכל מה שקשור לתוצר הסופי – הדיסק החדש שלהם – הם מפגינים אורך נשימה מוזיקלי קצר. עם הפלצנות התיכוניסטית של שם הדיסק; היומרנות של שירים ארוכים והרבה דקות אינסטרומנטליות, אין במוזיקה עצמה משהו חשוב – כזה שיש ללהקות גדולות באמת, שנשמעות תמיד כמו משהו שאם הוא לא היה קיים, היה צריך להמציא אותו. נכון, להקה לא חייבת להיות אירוע מכונן כמו הפיקסיז, אבל אם הפיקסיז הצמיחו גזע חדש וחשוב בעץ האבולוציוני של הרוק'נ'רול, סיקרט מאשינס הם לא הרבה יותר מענף קצר בהסתעפות ללא מוצא.
 
 
Red Hot chili peppers - Live In Hide Park
הד ארצי

דיסק כפול שמתעד הופעות ענק של הרד הוט צ'ילי פפרס בהייד פארק שבלונדון – האסוציאציה הראשונה זרקה אותי להופעה של הרולינג סטונס באותו פארק ב-1969. ואם כבר הסטונס, להקה שסירבה להוציא את עצמה לפנסיה, שמתם לב שהפפרס סוגרים כבר עשרים שנה מאז אלבום הבכורה שלהם? הסטונס נתנו בהייד פארק הופעה טעונה, הראשונה עם גיטריסט חדש (מיק טיילור), תחת צל המוות של בראיין ג'ונס – הגיטריסט שבעצם ייסד את הלהקה. הייד פארק מוצא את הצ'ילי פפרס במקום מאד שונה. בטוח, נוח, חזק. לעזאזל, הם דפקו שם שלושה ערבי הופעות רצופים.

החלק הכי יפה בסיפור ההישרדות של הצ'ילי פפרס בא לידי ביטוי בדיסק ההופעה הזה. הצ'ילי פפרס עדיין מנגנים ונשמעים כמו להקה אמיתית, אורגנית, חיה. בלי זמרות רקע, חטיבת כלי נשיפה, קלידן מאחורי הקלעים או סיקוונסר. ארבעה אנשים עושים רעש שרק הם יודעים לעשות ונהנים מכל רגע. גם אם כבר כמה שנים טובות לא הוציאו שום דבר מאתגר מבחינת התוכן המוזיקלי, הפפרס מייצגים ומגלמים משהו נדיר ויקר בתולדות הרוק'נ'רול. ניצחון אמיתי.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by