בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
ציפורה: מלחשים שפוקו עשה את זאב רווח 
 
 
עפרי אילני

עפרי אילני חושב שתוכנית התרבות "הבוקר השביעי" מתפקדת כמעבד מזון, שממסמס את כל הנושאים המורכבים וומותיר רק קלישאות נבובות

 
 
 
 
 
 
 
 
 
חשוב לדבר על "הבוקר השביעי". לא בגלל שזו תוכנית טובה, רעה או פופולרית במיוחד, אלא פשוט כי ההשתתפות בה היא סכנה האורבת לכולנו. בשונה מתוכניות תרבות אחרות ברצועת שבת בבוקר, שנמשכות פחות מחצי שעה, "הבוקר השביעי" מתפרשת על פני כ-90 דקות, ומורכבת ממספר כמעט אינסופי של אייטמים. ומכיוון שזוהי תכנית על הכול, שהגדרת התרבות שלה כוללת גם את מנכ"ל משרד החוץ, למשל, יש סיכוי סביר שתמצא את עצמך יושב שם, בין אם אתה אמן פרפורמנס, קונסוליית הכבוד של זנזיבר או מנחם בן (אם להביא כמה דוגמאות מהתוכניות האחרונות).

בכל אופן, מי שמתכנן להשתתף ב'הבוקר השביעי', כדאי שיכין מראש מונולוג מלוטש שיוכל להטיח בהתלהבות בפרצופה של המנחה. כי אם לא יהיה לכם מה להגיד, אף אחד לא יציל אתכם. האולפן של "הבוקר השביעי" הוא בהיר-צהבהב כמו עוגת גבינה עם פרורים. כך גם המזג של שתי המנחות הצעירות, דפנה שפיגלמן (עורכת התכנית של יאיר לפיד) ונטשה מוזגוביה (כתבת בידיעות אחרונות). שפיגלמן ומוזגוביה רחוקות מכל סוג של מגלומניה או רצון להתבלט. יותר מכך: נראה שהן מתאמצות להתמזג בתפאורה, ולפנות את הבמה כולה לדמויותיהם הססגוניות של האורחים שלהן. וכך, ככל שמיטשטשת ההנחייה ומודגשים המשתתפים, נחשף הכשל היסודי החומק מכל ביקורת על תוכנית תרבות ישראלית: הבעיה היא לא התוכנית, אלא התרבות.
 
שיטת הראיון של שפיגלמן ומוזגוביה מבוססת על טכניקת המחווה הממסמסת, שאהודה במיוחד על דודות מאזור השרון. הדודה מעלה נושא ("אני כל כך אוהבת את שר הבינוי והשיכון"). אתה מביע על הנושא דעה נחרצת ("כשתבוא המהפכה, נעשה לשר הבינוי והשיכון מה שעשינו למוסוליני"). הדודה, שאמונה על השבתו במהרה של הסדר הטוב, מביעה את הסכמתה הנלבבת, אבל מנסחת את ההסכמה מחדש כך שכלום לא נשאר מהעמדה המקורית ("אתה צודק. פוליטיקה היא באמת דבר מלוכלך"). יאמר לזכותן של שפיגלמן ומוזגוביה, שהן הביאו את המחווה הממסמסת לכדי אמנות. בעוד תוכניות בוקר אחרות עוסקות בדרך כלל בתכנים קלילים, "הבוקר השביעי" מוצפת בנושאים כבדי משקל, אבל הדבר לא מונע מהמנחות לצחקק בחינניות בתגובה כמעט לכל משפט. גלובליזציה, אמנות עכשווית, מרידות איכרים – הכול מצחיק את נטשה. דפנה, לעומת זאת, מתמחה במשפטי סיכום פייסניים אבל מעט מופרכים. למרבה הצער, הטכניקה הזאת מפוררת מצויין תובנות רדיקליות של עיתונאי תרבות, אבל ניצבת חסרת אונים מול עמדות לאומניות כוחניות, שנשמעות משום מה שוב ושוב באולפן. הנה לדוגמא המשפטים האחרונים בדיאלוגים שנכללו בתוכנית:

זאביק רווח: "יש צידוק לקיומה של המדינה, והדור הצעיר רואה שכשהעם שלנו נשלט על ידי זרים הוא הובל לטבח".
דפנה שפיגלמן: "בדיוק בגלל זה אסור שכולם ייסעו להודו. תגיד מיאו חתולה עוד פעם אחת".

מנכ"ל משרד החוץ הפורש: "שום ממשלה בישראל לא פשעה, ולא מואשמת בפשע".
דפנה שפיגלמן: "בדיוק! ממש לא!"

כך קורה שדווקא האמירות האלימות יותר ממשיכות להדהד בחלל ללא מענה של ממש. אבל אל דאגה: מי שיצלח את התוכנית מתחילתה ועד סופה, מובטח לו שיעשיר את מטענו הרוחני. כי בין אורח לאורח צפים באולפן החלבי גם משפטים שלא ישכחו. כמו למשל השאלה הרת הגורל של דפנה שפיגלמן: "האם יש תחושת שליחות בלערוך את 'לאישה'?"; קריאת הקרב אידאולוגיות של הרב מרדכי גפני: "אסור לאדם לוותר על יכולתו להיות אריק איינשטיין"; ואפילו אמת מוחלטת אחת, גם היא בניסוחה של דפנה שפיגלמן: "לדעתי זה לא דבר סובייקטיבי לאהוב את יאיר לפיד. כי כולם אוהבים אותו".

______________________
הבוקר השביעי – שבת 09:30 בערוץ 2
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by