בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
המפיקים 
 
 
ערן דינר

ערן דינר בספיישל מפיקים מוזיקליים שעברו צד: החדש של נערי רפול נשמע כמו פלסטיק, ורזי בן עזר מצליח לרגש

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
נערי רפול - נמלים

המעבר של מפיקים מהקונטרול אל המיקרופון הוא תופעה שימיה כימי הפופ, ובכל זאת, ברוב המקרים דילוג כזה מעורר חשדנות מסוימת. לא כל מי שזכה לתהילה כמפיק מקורי ומעניין מצליח לשחזר את הקסם כאשר הוא נדרש לבצע בעצמו את שיריו. במקרים רבים הפרפקציוניזם שנדרש ממפיק מוסיקלי אינו פועל לטובתם כזמרים או נגנים והתוצר הסופי יוצא אמנם מלוטש ונוצץ, אך עקר מבחינה רגשית. אם שמעתם פעם דיסק של גארבג' אתם מבינים בדיוק למה הכוונה.

"נערי רפול" הם מהרכבי הדגל של הלייבל "לבנטיני", מיסודו של קובי אוז. מדובר בצמד שחבריו הם איתי זילברשטיין ומאיר עמר המוכר יותר כ"ביג M". השניים פועלים יחד כחמש שנים, במתכונת צמדי הסינת'-פופ, המשדכים זמר בעל קול חם ומלא נשמה למעטפת אלקטרונית קרה ומתוחכמת. התוספת של נערי רפול לנוסחה המוכרת הזאת היא לחנים ועיבודים שכוללים מרכיבים ים תיכוניים מעודנים. יש פוטנציאל, אם לתמצת. לפני כשנתיים שיגרו השניים את אלבום הבכורה שלהם "אהבה כתומה", ממנו בלט הלהיט באותו שם. האלבום ההוא לא הותיר רושם מיוחד בחנויות אבל זה לא הפריע לזילברשטיין ועמר להפוך לאושיות מזרחו-פופ במלוא מובן המילה. בשנתיים האחרונות הם עמדו, ביחד ולחוד, מאחורי כמה מהלהיטים החזקים ביותר בז'אנר המתפתח, בין היתר עם מושיק עפיה, קובי פרץ, שרית חדד ויואב יצחק. ביג M עצמו הפך בשנים האחרונות לאחד המפיקים העסוקים ביותר בישראל, ומלבד הצטרפותו ל"טיפקס" ככחבר מן המניין באלבום האחרון של הלהקה, זכורות גם עבודותיו עם חיים אוליאל, תמר גלעדי ורבים אחרים.

אם כך, נערי רפול מגיעים לאלבומם השני עם רקורד עשיר וציפיות לא קטנות. כמו באלבום הראשון, גם כאן מצטרפים לצוות המוחות קובי אוז ואבי סינגולדה, שמעבה את הסאונד הסינתטי בנגיעות של גיטרה חשמלית, והארבעה חתומים יחדיו על העיבודים וההפקה המוסיקלית של האלבום כולו. המרכיבים כולם טובים, והחברים ללא ספק יודעים את התורה. ובכל זאת, האזנה למוצר המוגמר מגלה שמשהו השתבש לחבורה המוצלחת הזאת בדרך לאולפן. "נמלים" אמור להיות השואוקייס האמיתי של ביג M וזילברשטיין. מגרש המשחקים הפרטי שלהם, בו הם משוחררים מהצורך לכתוב להיטי אינסטנט לכוכבי הזמר המזרחי וחופשיים לעשות ככל העולה על רוחם. אלא שהאלבום סובל מכמה בעיות רציניות. ראשית, חסרים כאן מאד לחנים טובים מסוגו של "אהבה כתומה" ובהעדר שיר חזק באמת שיתפוס את האוזן ויסחוב את כל האלבום קדימה, קשה לשמור על עניין גם כשמדובר באלבום קצר יחסית (כ-35 דקות בסך הכל). שנית, וחשוב יותר, כשהצד המלודי מוזנח, אפשר לצפות ליותר שאר רוח במלאכת העיבוד, אך ההפקה המוסיקלית של "נמלים" סטרילית ואחידה, יוצרת חווית האזנה חדגונית מדי ומותירה טעם לוואי מטריד ומאכזב של פלסטיק.
 
 
רזי בן עזר - בעברית

גם רזי בן עזר מגיע לקדמת הבמה אחרי שנים ארוכות מאחורי הקונסולה, אלא שכאן מסתיים הדמיון בינו לבין ביג M. בן עזר החל את דרכו כטכנאי באמצע שנות ה-80'. בין עבודותיו הראשונות כמפיק ניתן למנות את הרכב הגות'-ניו וייב "see them smile" וכמובן, הקסטה "חיה ומתה בארון" והאלבום "אין לבחור" של פוליאנה פראנק, להקתה מרובת הגלגולים של אחותו, שרון. אחר כך קבע את מושבו בפלורידה, שם עסק בעיקר בהפקה מוסיקלית של מוסיקה אלקטרונית והיפ-הופ. אלבום הבכורה שלו "בעברית" הוא שיאו של תהליך חזרתו של בן-עזר לפעילות בשוק המקומי, במסגרתו כבר הספיק להפיק את אלבומה הממשמש ובא של להקת פונץ'.

הקישור לפונץ' לא מקרי. "בעברית" מופץ על ידי "טרקטור הפקות", לייבל חדש שקם במטרה לשמש כמסגרת עסקית עצמאית ללהקה הוותיקה עצמה וגם לעבודות הסולו של חבריה ושל אמנים נוספים המסונפים ל"משפחת פונץ' המורחבת". הדיסק הראשון שהוציאה "טרקטור" הוא פרוייקט "הגברת עם היהלומים" של יוסי בבליקי, ובעתיד יצאו בלייבל גם אלבומי הסולו של גבריאל בלחסן (גיטריסט "אלג'יר") ועוד אלבומים שלא ממש מוצאים ערוץ הפצה נורמלי בתחומי תעשיית התקליטים הממוסדת. האלבום של רזי בן עזר הוא הריליס השני של הלייבל החדש והשאפתני. חידוש נוסף הוא שאת האלבום השלם ניתן לרכוש ישירות מבן-עזר עצמו, בפורמט של קבצים, וזוהי כבר ללא ספק הבעת האמון הקיצונית ביותר בקהל הישראלי שנראתה כאן מזה זמן רב.

כבר בהאזנה ראשונה מתחדדת התחושה שזהו אלבום של מפיק. כצפוי, הוא מאד מלוטש ומלא בהפתעות קטנות ברמת הסאונד וההפקה. אלא שבמקרה של בן-עזר לברק של ההפקה יש גיבוי גם בגיוון המוסיקלי (באיזה אלבום אחר תמצאו קאבר ללו ריד לצד ביצוע ל"הפרח בגני"?) ובעיקר בתוכן. ממקום מושבו בפלורידה, בן-עזר מציע יצירה מורכבת, שהיא ביטוי של החוויה האישית שלו כמהגר באותה מידה שהיא משמשת כפרספקטיבה ייחודית על הישראליות. כישראלי לשעבר, הוא מכיר אותנו מספיק טוב כדי לגעת במכנה המשותף העמוק ביותר של הישראליות, אך גם די מנותק כדי להסתכל על כל זה מנקודת מבטו של האאוטסיידר. כמו רבים מבני דורו, גם הוא מתגעגע לשכונה הקטנה והאינטימית ותוהה מה לעזאזל קרה לכל הבנות מהתיכון, אבל אולי הגעגוע שלו תמים יותר משל רובנו, משום שהוא נעדר את תחושת החמיצות שמלווה את הישראליות של ימינו. ישראל הקטנה והמשפחתית שבן-עזר מתגעגע אליה, זו של "מבט ספורט" ושקית גרעינים ושל ערים קטנות עם גגות אדומים, נמוגה מזמן והפכה למשהו אחר לגמרי. בן עזר כמובן מודע לכך לגמרי, אבל מעבר לרציונל, בתחושה האישית שלו שעוברת בין הרצועות בדיסק, היא עדיין שם במלוא הדרה.

לרכישת האלבום של רזי בן עזר הקליקו כאן.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by