בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
באולינג לקומביין 
 
 
אורן הוברמן

אורן הוברמן חושב ש"בולדוזר" נטפלת למובן מאליו, עושה לעצמה חיים קלים ובמקרה הטוב מספקת בידור בינוני

 
 
 
 
 
 
 
 
 
דמותו הטלוויזיונית של מיקי רוזנטל, הבולדוזר בשבילכם, היא דמותו של השכן מהקומה השנייה של כולנו. שמנמן ומאסיבי, חברה'מן יוצא גולני, קצוץ שיער ונטול מודעות עצמית, הנוהג – למרות כרסו השעירה והמשתפלת – להוריד את הזבל בעירום חלקי.

בדיוק כמו השכן שלכם, נדמה שגם הבולדוזר אוהב לתפוס אנשים תמימים במעלית לשיחות סרק ארוכות. הוא יספר לכם על הפקח בעירייה שדפק אותו (ואיך פינצ'ר לו את הסובארו בתגובה), על הפקיד בבנק שלא התייחס אליו (ואיך גנב לו על העט ישר מהשולחן) ועל השכנה הפרגית מקומה שביעית שעושה לו עיניים כבר כמה שנים. על אף טרחנותו ונטייתו לבלבל את המוח, אתם מחבבים קצת את השכן שלכם. הוא מזכיר לכם דחף פרמיטיבי, פראי ומודחק שתמיד היה בכם, סוג של ישראלי עממי אך ממזר שהלך ונעלם ממחוזותינו. קצת כמו זה שיאיר לפיד מנסה להתחזות אליו.

בעבר היה רוזנטל כוכבה של תוכנית טלוויזיה עטורת שבחים בערוץ 8, "בולדוג" שמה. זו היתה תוכנית לפי מתכונת הדוקו אקטיביזם של מייקל מור. בעונה השנייה של בולדוג מחליף גיא מרוז את רוזנטל, ועושה עבודה מעולה: רץ ממקום למקום, דופק על דלתות, מציק לאנשים, מתעלל בפקידים. ה"בולדוזר" הוא התשובה הערוץ שתיימים לפצצת הדוקו בידור של ערוץ המדע הנידח. כשמו, וכצפוי לערוץ המסחרי, הוא מבטיח שיהיה גם אמסטף אם צריך: פולשני יותר, חסר בושה, נשכני ומשפיע מתמיד. בולדוזר, יענו.

נכון, עוד מוקדם לשפוט, אך התוכנית הראשונה של בולדוזר הייתה בעיקר אכזבה. האייטם הראשון, על פניו, נשמע כפרובוקציה קלילה אך מבטיחה: רוזנטל יבנה מאחז לא חוקי בשם "מעלה מופז", ויחכה לתגובתן של הרשויות. כוחות הביטחון לא בוששו מלהגיע, לצד עושי דברם ומפעיליהם כאחד – המתנחלים. אז מה למדנו? שהצבא והמתנחלים עובדים ביחד, לפעמים מטייחים יחדיו את החוק לטובת איוש אדמות המולדת? נו, אז מה חדש? הבולדוזר לא מפנה את חיצי הביקורת כלפי מוסד ספציפי (אולי תרים טלפון למופז או לבוגי?), ובעיקר מדבר, פחות מזיז.

האייטם השני היה חלש אפילו יותר. רוזנטל לקח נכה על כיסא גלגלים, וגרם לו לחשוב שלטפס בחבל לקומה השניה של משרד הרישוי בגוש דן זה רעיון טוב. למה? כי אין גישה לנכים. מדובר בסיפור קלאסי לעיתונות המקומית, ואף על פי כן רצה הבולדוזר לעשות בלאגנים – יודעים מה? עובר. אבל למה לא להביא למקום עשרים נכים עם כיסאותיהם להפגנה מאולתרת. או, אם כבר בפרובוקציות זולות עסקינן – להרים את מכוניתו של מנהל המקום על מלגזה עד שייאפשר גישה לנכים במשרדו. בולדוזר בחר ללכת על גישת החפיף: נשלח נכה צעיר וחזק זרועות לטפס, נעשה הרבה רעש ונבקש תגובה מהדובר בפקס. למה לא עלה צוות הצילומים למשרד השר וחיכה לתשובה ישירה? לגיא מרוז הפתרונים. "איך היה?" שאל מיקי את הנכה הצעיר עם תום יום הצילומים, "סבבה. ממש כיף", ענה לו המטפס. לשנות משהו? בשביל מה? כבר צילמנו. שיהיה בכיף.

עם זאת, אין ספק כי קיומה של תוכנית דוגמת "הבולדוזר" היא ראויה וחשובה. גם אם היא לא תשנה את המציאות הרקובה והמושחתת, היא בהחלט עשויה להעלות דברים שלא היו מגיעים למהדורה המרכזית ישירות למרכז הפריים טיים ולשיחות הצהריים של מחר. על עיתונות חוקרת ונשכנית באמת, כמו שזה נראה כרגע לפחות, לא כדאי לבנות. בטח שלא במרכז הערוץ המסחרי, בטח לא בכיכובו של רוזנטל. לא יעזור כלום – חסר לו את המרץ, החן והציניות המתפרצת של מרוז.

נותרנו עם בידור ישראלי בינוני עם נטייה לכוונות טובות. האם הוא ישנה את העולם, כפי שהבטיח (ע"ע "להזיז")? קשה להאמין שזה יקרה. לפחות כל עוד הבולדוזר יושב במשרד הזכיינית "קשת" ושולח פקסים, במקום לצאת ולכבול את עצמו למשרדי ראש הממשלה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by