בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
זאב לבן 
 
 
ראובן רייכמן

ראובן רייכמן מתענג על עוויותיו של כוכב "מופע הקולנוע של זאב רווח", ונזכר בערגה בפגישתם האחרונה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
תענוג לראות את זאב רווח בטלוויזיה. תענוג מיוחד מאוד. רווח הוא שחקן שרגעיו הגדולים הם גם רגעי השפל שלו – כשהוא צוחק בפה מלא ופירורים של מזון חצי לעוס ניתזים ממנו; כאשר הוא מחנחן את קולו בנשיות; כאשר הוא חושף את גופו הנפול, השעיר, השמן, אל מול המצלמה. מרוב עוויתות גרוטסקיות, החושפות אותו במלוא עליבותו, פרצופו של רווח כבר שמוט לחלוטין, כמו מסיכת גומי שהשתמשו בה יותר מדי. הלחיים שלו, גביני העיניים, השפתיים, הסנטרים – כולו רוטט כערימת נקניקיות שמיטלטלת על עגלה.

בסרטיו, ומעודי לא ראיתי מחזה בהשתתפותו, רווח הוא התגלמות הבהמיות. כמו השיחים שמתגלגלים בעיירות המפוחדות של המערבונים האמריקאים – שיחים שמרמזים שהמדבר יכול לכסות בקלות את הרחובות ולמחוק אותם - רווח חוצה את המסך שלנו כתלתל של אבק ושיערות ערווה, המרחף מאחורי השידה. זאת הסיבה שהצפייה בו מעוררת רגשות סותרים כל כך: מצד אחד זעזוע למראה הזוהמה שהגוף שלנו ייצר והצטברה בחשאי, ומצד שני שמחה על כך שכעת היא התגלתה ותורחק לצמיתות. אלא שהשיער לא מפסיק לצמוח ולנשור. חולצתו הפתוחה ופניו הלא-מגולחים של רווח פשוט מתרים בנו לא לשכוח את המפשעה שלנו.

בתוכנית "מופע הקולנוע של רווח", ששידורה התחיל אתמול בלוויין, רווח חוזר אל הסרטים האהובים של הקולנוע הישראלי ומארח אנשים שהיו מעורבים בהפקתם. אבל בניגוד לצחי נוי, שבא אתמול לאולפן ונראה כמי שלא איכפת לו להיזכר לנצח כתחת רוטט, נדמה שלרווח יש שאיפות אחרות. הוא הנחה את התוכנית במתינות ובכובד ראש – את ענת עצמון, למשל, הוא שאל ברגש עד כמה הזדהתה עם נילי, נערת המריבה ב"אסקימו לימון" – ורק מדי פעם התרצה ונתן לצופים מנה מדודה של התפתלויות תולעיות. "תפתח את התריס, פארוק".

כאשר יצא לאקרנים סרטו העלילתי האחרון של רווח, "פעמיים בוסקילה", הלכתי לצפות בו בקולנוע הוד בתל אביב. רווח מגלם בסרט זוג תאומים - אינסטלטור אילתי חרמן שנשוי לספרית, ומעצב אופנה הומו שחי בפאריס. בחלקם של השניים נופלת ירושה של מיליונים, אבל כדי לקבל אותה עליהם לעמוד בתנאי אחד: הם צריכים להעמיד שלושה צאצאים. מבחינתי, רגע השיא התרחש כאשר רווח צולם מלמטה בעודו מזנק עירום על בחורה. אבל היה משהו מוזר בסצינה הזאת, שצרם לי מעט: למיטב זיכרוני, ייתכן שחזהו היה חלק לחלוטין. אלוהים איזה עולם מטונף זה, חשבתי לעצמי, אם אפילו זאב רווח עובר טיפולי שעווה.

כאשר הועלו האורות וקמתי לצאת ראיתי שבמהלך ההקרנה הסתנן לאולם אדם נוסף. זאב רווח - האם עיני תיעתעו בי? - ישב סמוך ליציאה, מליט את פרצופו בידיו. כשחלפתי לידו, שמעתי אותו אומר בקול רפה "חשבתי שאני לבד פה". "גם אני", אמרתי. הוא הרים את ראשו ותלה בי עיניים עמומות, מחייך חיוך עגום. "קדימה, בוא נלך לאכול מלבי", שמעתי את עצמי אומר.

שתיקה מעיקה עמדה בינינו כשיצאנו אל הקיוסק וקניתי לנו שתי מנות. רציתי לומר לו דברים רבים, כמספר שורשי השיער העקורים שבגופו, אבל רווח אכל את המלבי שלו במהירות. בתנועות גריפה עם כפית הפלסטיק הקטנה הוא דחס את העיסה, המוכתמת בסירופ אדום, היישר לתוך פיו, עד שעלה על גדותיו. "תודה רבה אדוני", אמר ורסיסים לבנים ניתזו מבין שיניו לעברי, חלקם נוחתים על המנה שהחזקתי. צחקתי בקול ורווח טפח על גבי והלך לו. באותו ערב, בעודי צועד הביתה, אכלתי את המלבי לאט, מקווה שלפחות אטום אחד ממנו ייספג לנצח בעצמותי.

___________________________
מופע הקולנוע של זאב רווח - יום שלישי ב-21:15
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by