בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
לחץ להגדלה 
 
 
מערכת מיקסר

אידן סגל עם סט ביקורות מרחבי הרשת על הסרטים שעולים השבוע: זהות במלכודת, לאכול בגדול, על קוסמים ונוודים, החברה שלי ו"אביב, קיץ, סתיו, חורף ו…אביב"

 
 
 
 
 
 
 
 
 

זהות במלכודת

Jay Maidment - © 2004 Universal Studios. All rights reserved
 Jay Maidment - © 2004 Universal Studios. All rights reserved   
The Bourne Supremacy

שנתיים חלפו מאז חמק ג'ייסון בורן (מאט דיימון) מסוכני הממשלה שרצו בחיסולו, והוא עדיין אינו זוכר דבר מעברו. מדובר בצעד נבון למדי, בהתחשב הנחה שבאותו עבר היה בורן רוצח שכיר בעל דם קר, ולב קר אף יותר. כיאה למי שזה עתה סיים את שירותו למען המדינה, שוכן לו בורן בגואה אשר בהודו ומשתדל להנות מהחיים עם חברתו הגרמנייה (פרנקה פוטנטה, "ראן, לולה, ראן").
אך לא באמת חשבתם שכך סתם יתנו לו להסתלבט בשלווה, נכון? מצד אחד יש את אותו עבר בו הוא פגע בלא מעט אנשים, ביניהם גם כמה מהסוג שנוטר טינה, מצד שני קיימים אותם גופים סודיים שדעתם לא נוחה מכך שסוכן רצחני שלהם מסתובב ללא פיקוח בעולם, ומצד שלישי המפיקים מהוליווד לוחצים ליצור סרט המשך למותחן המצליח. בקיצור, אחד מנסה לחסל את בורן, אחר מנסה להפליל אותו, וכך נאלץ המרגל הסנילי לצאת למרדף המתפרש על פני חצי כדור הארץ – הכל על מנת שיוכל לחזור לחייו השקטים.

מדד העגבניות הרקובות, שמאגד ומשקלל את הביקורות השונות: מה, אז חשבתם שמבקרים לא אוהבים סרטי המשך, המורכבים כולם מפיצוצים ואלימות? עם 79 אחוזי טריות כדאי שתחשבו שוב. חוץ מכמה מבקרים שקיבלו בחילה מקצב האירועים המהיר ומהמצלמה המטלטלת, התגובות היו נלהבות למדי.
הכסף מדבר: הקהל הרחב והמבקרים תמימי דעים. עד כה הרוויח הסרט מעל 150 מיליון דולר, פי שתיים מהתקציב שלו. טוב שרוברט לודלום – הסופר של ספרי הריגול מבוססים סרטי "זהות" – תכנן עוד כמה הרפתקאות ומרדפים עבור ג'ייסון בורן, ולא תהיה בעיה ליצור עוד ועוד המשכים.

במאי: פול גרינגראס (בלאדי סאנדיי), 120 דקות, ארה"ב/גרמניה, 2004.
 
 
Rolling Stone: אם שכחתם כבר איך זה מרגיש לצפות במותחן מלהיב, מבדר ועמוס באדרנלין והומור, הצטיידו בדלי פופקורן וקחו את "זהות במלכודת" לסיבוב.
Washington Post: סרטי ריגול חזרו להסעיר בזכות "זהות בדויה" ו"זהות במלכודת". אז מה אם הסרט מעט קר ונטול אנושיות? כל עוד האקשן מקפיץ וביורן מעפיל על אויביו ומפתיע אותם ואותנו –אנחנו איתו.
Philadelphia Inquirer: הבימוי יעיל והאקשן עושה את העבודה, אך הדמויות ב"זהות במלכודת" יכלו באותה מידה להיות רובוטים. בלי הריגוש של הסרט הראשון וכמעט בלי פונטנה המשובחת, הסרט מאבד את הנשמה שלו.
 

לאכול בגדול

 
Super Size Me

יום אחד, לפני כמה שנים, קם אדם באחת האוניברסיטאות באמריקה, הסתכל על ההיפופוטמים האנושיים הבולסים מזון שומני ברשתות הפאסט פוד מסביבו והכריז: "השמנה היא מגיפה". דעת הקהל העולמית – שקצת נגמר לה מנזקי העישון ושעדיין לא מוכנה לוותר על סלולאריים משוכללים –שמעה וקפצה מייד על העגלה. כך נולד לו טרנד חדש: תקיפת הרגלי האכילה חסרי האחריות של עולם השפע (שזה אנחנו).

אבל עם כל הכבוד למיקי חיימוביץ' ולרפי גינת על תרומתם לתעשיית משקלי המדידה בארץ, האיש שמוביל את הטרנד הזה הוא אמריקאי מזוקן אחד בשם מורגן ספרלוק. ספרלוק לא הסתפק רק בריאיונות, דיאגרמות, קטעי אנימציה וצילום מסיבי של ישבני ענק, אלא במסורת הריאליטי גם העמיד את עצמו במשימה אכזרית ומטומטמת למדי. הוא פצח במק-דיאט – אכילת מקדונלד'ס בלבד במשך חודש שלם – והראה לעולם את התוצאות הקשות.

מדד העגבניות הרקובות: המבקרים התמוגגו מהסרט המצחיק והמטריד הזה והפליגו בשבחים, בהם נעשה שימוש מוגבר במטפורות אוכל. רגע, המטרה לא הייתה לדכא את התיאבון? 92 אחוזי טריות וציון ממוצע של 7.8 מתוך 10.
פרסים ועיטורים: את ההזדמנות הגדולה שלו קיבל הסרט בפסטיבל סאנדאנס, שם זכה בפרס הבמאי הדוקומנטרי. ספרלוק, גאון בשיווק, לקח את כל העסק הלאה והפך את סרטו להצלחה בינלאומית עצומה.
הכסף מדבר: שמעתם בוודאי שזוהי הייתה שנת הדוקומנטרי. ובכן, ל"לאכול בגדול" יש לא מעט מניות בכך. עם תקציב זעום של 65 אלף דולר, הוא הרוויח מעל 11 מיליון בארה"ב בלבד. סיבה טובה להכניס את תעשיית ההמבורגרים ללחץ קל.

במאי: מורגן ספרלוק, 96 דקות, ארה"ב, 2004.
 
 
Slate: נכון שדיאטת מקדונלד'ס היא גימיק, אבל זהו גימיק נהדר שתורם לסרט סופר-מהנה וסופר-מפחיד. הדיאטה מתחילה עם "לאכול בגדול". הוא יפתח את עיניכם לרווחה.
Boston Globe: אם אתם או ילדיכם הלכתם השבוע לפחות פעם אחת לאיזו רשת מזון מהיר, אתם חייבים לעצמכם את "לאכול בגדול". המזון למחשבה שהוא מספק מזין (ומצחיק) יותר מכל מנת המבורגר וצ'יפס מוגדלת.
N.Y. Metro: ספרלוק עושה דברים קיצוניים ואף דוחים כדי להגיד את המובן מאליו. אבל לא פחות משהסרט שלו מראה את הרגלי האכילה האמריקנים, הוא מדגים הרגל מקומי מגונה אחר – לעשות צחוק מעצמך כדי להתפרסם ולהרוויח כסף.
 

אביב, קיץ, סתיו, חורף… ואביב

 
Spring, Summer, Fall, Winter... and Spring

הבמאי הקוריאני קים קי-דוק ידוע בזכות סרטיו האלימים והקשים (כדוגמת "בחור רע"), אך בסרט זה הוא מפתיע עם סיפור המתמקד בטבע ובמרכיבים הבסיסיים והפשוטים של הקיום האנושי: ילדות, התבגרות, אהבה ובעיקר השלמה. הסרט נפתח באביב, עם נחל, ילד קטן ונזיר מבוגר המתבונן בו, אחר כך מגיעות שאר עונות השנה ואיתן חיים שלמים הממחישים את מחזוריות הטבע והאדם. מומלץ כתוספת לסדנת הרוחניות התורנית שלכם או כליווי למינוי על מגזין "מסע אחר".

מדד העגבניות הרקובות: לא מפתיע שמבקרי קולנוע יאהבו סרט קוריאני שמתאר בקצב איטי למדי חיים של אדם. מה שמפתיע הוא שחלק מהתשבחות התייחסו לנימה הקלילה והמהנה של הסרט. לא פחות מ-95 אחוזי טריות וציון ממוצע של 8.1 מ10-.
הכסף מדבר: למרות עלילתו המינורית וקצבו המתון, כבשה הבשורה הרוחנית שסרט העונות הזה נושא עמו את העולם. סך כל רווחיו עומדים על כמעט שבעה מיליון דולר, מהם מעל לשני מיליון בשוק האמריקאי, שבדרך כלל כמעט בלתי חדיר לסרטים זרים.
פרסים ועיטורים: הסרט עבר יותר ארצות מאייל פלד במסעו בין פסטיבלי הקולנוע השונים בעולם, כאשר מדי פעם הוא גורף פרס זה או אחר. גם אצלנו הוא ביקר, בפסטיבל ירושלים האחרון. מלבד זאת הוא היה נציגה של דרום קוריאה לתחרות האוסקר האחרונה, אך לא זכה למועמדות, כנראה בגלל שהפצתו בארה"ב הייתה רק אחרי הטקס – לתשומת לב האקדמיה הישראלית.

במאי: קים קי-דוק (בחור רע), 103 דקות, דרום קוריאה/גרמניה, קוריאנית, 2003.
 
Washington Post: עם נופים עוצרי נשימה, תמונות מרהיבות וסיפור קטן וחביב, "אביב, קיץ…" מרענן כמו טל הבוקר בלב הטבע.
Philadelphia inquirer: הסרט מוכיח שהסיפור המקומי ביותר הוא לעיתים האוניברסלי ביותר, והמעשייה הפשוטה ביותר, היא גם המורכבת ביותר.
Boston Herald: עבודת אמנות ייחודית ואקזוטית שפורטת על מיתר אוניברסלי.
 

על קוסמים ונוודים

 
Travellers and Magicians

מחזור אוגוסט 2001 המשתחרר בימים אלו יכול ללכת ל"על קוסמים ונוודים" וללמוד איך נראה טיול תרמילאים אצל תושבי ארצות המזרח – ליתר דיוק בבהוטן הבודהיסטית השוכנת אי שם בהרי ההימלאיה.

דונדאפ הוא בהוטני משכיל, שבטוח שאין תרבות אקזוטית ומרתקת מזו של ארצות הברית של אמריקה. כדי ללמוד את חוכמת המערב הוא לוקח את חפציו ושם פעמיו לאוטובוס שייקח אותו לשגרירות האמריקנית – אולם האוטובוס כבר נסע בלעדיו. בהוטן היא לא בדיוק אמריקה ותדירות האוטובוס נזילה ונדירה ביותר, ולכן דונדאפ מתחיל במסע רגלי עצמאי, במהלכו הוא פוגש טיפוסים שונים וצבעוניים (לשון היחצ"נים) ביניהם נזיר המספר לו סיפור אגדתי עם מוסר השכל בצדו.

במאי: קינסטה נורבו (הגביע), 108 דקות, אוסטרליה/בהוטן, 2003.
 

החברה שלי

 
fan chan

אם מעולם לא הבנתם (כמוני) איך צמדי קולנוענים, האחים כהן כדוגמה, מצליחים להרים ביחד סרט מבלי לצרוח אחד על השני ולשבור את הכלים באמצע, חכו עד שתשמעו את זה: את "החברה שלי" ביימו לא פחות משישה במאים, לכולם שמות שוברי שיניים, דבר שבוודאי לא הקל על אנשי הצוות, המבולבלים ממילא.

נבחרת הכדורסל המורחבת הזו יצרה סיפור מתוק על צעיר תאילנדי, שמקבל הזמנה לחתונה של אהבתו הראשונה ובעקבות כך נשטף בגל נוסטלגיה. הצעיר חוזר לתקופה בה היה בן אחת עשרה ושיחק עם בת השכן באחות ורופא, עד שהגיע השלב המעצבן הזה שבו מושכים לבנות בצמות והחברה זורקת אותך. האם פצעי הלב השבור יעברו עד החתונה?

במאים: קומגריט ת'ריווימול, סונגיוס סוגמאקאנאן, נית'יוואט ת'אראטורן, ויצ'ה גוג'ו, וית'איה ת'ונגיויונג, אדיסורן ת'רסיקאסם, 110 דקות, תאילנד, 2003.
 

מרתון כל הלילה

 
רשת בתי הקולנוע רב-חן מבינה ללב לקוחותיה הצעירים וכואבת את כאבם עם סיום החופש הגדול. אפשר להבין אותם – הייתם בקולנוע בזמן האחרון? ראיתם כמה ילדים ובני נוער מסתובבים שם? ועכשיו כולם יבזבזו את זמנם בבית הספר, באמת טרגדיה. אז כמתנת פרידה מהתלמידים ודמי הכיס שלהם מארגנת הרשת "פרטייה", כהגדרתה, אל תוך הלילה עם מרתון סרטים, הכולל כמה מהסרטים החביבים על קהל היעד ועוד ארבע הקרנות בכורה (ביניהם "הנוסע השמיני נגד הטורף" שיכול היה להתאים לחופש הגדול כרסן ללסתותיו של אמסטף).
 

בשבועות הקודמים

לפניכם מבחר ביקורות על הסרטים שמציגים כעת בבתי הקולנוע ברחבי הארץ, בעזרתן תוכלו לבחור איזה סרט שווה לכם לראות:

לפני השקיעה, איזו מין שכנה, תגובה מאורחת, כרמן

"אני, רובוט", הארולד וקומר משתוללים באמריקה, ספרטן, כחול מופלא, אהבה, פלפל וקינמון, הבריחה מהגיהנום, אל סיד

גארפילד, רידיק: המסע מתחיל, האושפיזין, היומן, יו ג'י הו

איך הפך פתאום מאט דיימון בעל הבייבי פייס התמימים לכוכב פעולה רצחני? האם העובדה שמקדונלד'ס החליפו את סוג השמן שלהם לסוג בריא יותר והקטינו את גודל הארוחות (אבל לא את המחיר) היא הודאה באשמתם במצב כרסי העולם? והאם סרטי השאנטי והרוחניות הם התשובה לקריזות של חודש אוגוסט המזיע?
בואו לדבר על זה בפורום הקולנוע של נענע.
 

אתרים רשמיים

 

טריילרים

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by