בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
כולנו יהודים, חוץ מאלה שלא 
 
 טומי לפיד (נענע)   
 
עפרי אילני

עפרי אילני חושב ש"ירושלים ימינה תל אביב שמאלה" מתפקדת יותר כגלולת צו פיוס מהאייטיז, במקום תוכנית התעודה המאתגרת שהיא אמורה להיות

 
 
 
 
 
 
 
 
 
"בסדרה הזאת אנחנו נעבור מסע. מסע אצלנו, בתוך הגוף, בתוך הנפש, בין הצד הדתי לצד החילוני". זה מה שמבטיח לנו האיש שמופיע על המסך בהתחלת הפרק הראשון של הסדרה התיעודית “ירושלים ימינה תל אביב שמאלה”. מתברר שהדובר הוא אלון שרביט, במאי הסדרה, שגדל במשפחה של חוזרים בתשובה אבל עזב את הישיבה ושב לעולם החילוני. הוא מדבר בתנועות ידיים מוגזמות, באינטונציה סחבקית מעצבנת. אחר כך, כדי להמחיש את השסע בין העולמות, המסך מתפצל, כשבצדו האחד בחורות בביקיני על חוף הים של תל אביב ובצדו השני צפירת שבת במאה שערים. כבר בשלב הזה אפשר להבין שזווית מקורית לא תהיה פה.

בהמשך מספרת הסדרה שלושה "סיפורים אנושיים מרגשים", של אנשים הנעים על הציר שבין דתיות לחילוניות. אלי ויידן, הדמות המרכזית, הוא מפיק מסיבות תל אביבי בן למשפחה ירושלמית חרדית. מחשש שקונספט המעבר בין העולמות לא ברור מספיק, שרביט מצלם אותו כשהוא חולף על פני שער הגיא, ואחר כך מתווכח עם איזה אברך בירושלים אם מותר לו לחבק את החברה שלו בפומבי.

טיפוס מסקרן יותר הוא שי הורוויץ, בן למשפחה חרדית שהוריד את הכיפה בגיל 15 והקים את עמותת "ה.ל.ל." לחוזרים בשאלה. אחרי שמילא תפקיד במאבקים נגד הכפייה הדתית ולמען גיוס החרדים (מראים תמונה שלו מפגין ליד יאיר צבן), החליט הורוויץ פתאום לחזור בחזרה בתשובה. בשיחות עמו, בהן הוא יושב בין ספרי הקודש ועונה לשאלות בשלווה מעט פסיכופטית, הוא מצטייר כאדם אינטליגנטי בהרבה מכל הדמויות האחרות המעורבות בסדרה. מה חבל שהורוויץ פשוט אינו נדרש להסביר מה גרם לו לחזור בחזרה לעולם התורה אחרי שהתרחק ממנו כל כך. במקום זה, משולבת בסיפור דמות שלישית, דריה אריאלי, שאביה היה בוהמיין וחזר בתשובה. כשהמצלמה מנציחה אותה עוברת מתחת לשלט של רחוב שינקין (שתבינו: היא תל אביבית!) לא נותר אלא להפטיר בייאוש: "נו, באמת".
 
 
אף על פי ש"ירושלים ימינה" עשויה באהבה ובכנות, מרחפת מעל הסדרה מין רוח אנכרוניסטית. משהו בה לקוח מהאווירה של שנות ה-80, אז נתפסו עדיין החרדים כמין שבט של יהודים אקזוטים. בתור ילד, האנשים החיוורים עם השטריימל נכללו בעיני בקבוצה המצומצמת של תופעות הטבע שיש רק אצלנו, כמו ים המלח וציפי שביט ומטוס הלביא.

עילית, המחנכת שלי בכיתה ב', לקחה אותנו לבית כנסת של חב"ד, ורבי נחמד שקראו לו ישראל הדגים איך תוקעים בשופר, והרשה לנו לגעת בפרוכת של ארון הקודש. אבל אז באו שנות ה-90, עם אריה דרעי ואמנון יצחק והקמפיינים של חב"ד. ככל שהתבגרנו, הפכו הדוסים מחוויה לבעיה. בתיכון, כשראינו אוטובוס עם ילדות דתיות, היינו מראים את התחת וצווחים "יהוה אידיוט". וכשבניזרי היה מדבר בפופוליטיקה, ייחלנו ליום שתפרוץ "מלחמת תרבות", וירשו לנו סוף כל סוף לירות לחרדים בבטן.

כל הסיפור הזה עשוי היה להישמע כמו כרוניקה של התדרדרות למלחמת אזרחים, אלמלא ידענו היום, רק 5 שנים אחרי, ש"השסע" הזה, שעליו נשפכו כל כך הרבה צרחות, הוא עניין פיקטיבי לגמרי. מי עוד זוכר היום את הדיבורים על "החילוני האחרון" ואת ההפחדות בעניין "מדינת הלכה".

נותר רק להגיד למר שרביט היקר: חסוך מעצמך את הטרדה מאחדותו של עם ישראל. אם היית מקדים בשנתיים-שלוש, אולי היית מקבל את "פרס אביחי" לקירוב לבבות. אבל עכשיו, כשכולם מדברים על זכות השיבה, חזרה בתשובה גם ככה כבר לא מפריעה לאף תל אביבי לישון טוב בלילה. עכשיו, כשקואליציית זוללי החזירים של שרון ולפיד ממונה על הגנתה של האומה, היולדת הפלסטינית נחשבת לאיום היחיד ששווה לדאוג בגללו, וכל פעוט עם פאות מתקבל בברכה. גם אלי ויידן, הבליין התל אביבי, יתגייס בסוף הפרק לתרום כלייה לאחיו החרדי חיים שאול, אחרי שהבדיקה מגלה שהנוגדנים שלו מתאימים. כי לכולנו יש דם יהודי טהור, וזה העיקר בעצם.

________________________
ירושלים ימינה תל אביב שמאלה – יום שני ב-21:20, ערוץ הקולנוע הישראלי
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by