בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
אמן על האש – קרן רוסו 
 
 קרן רוסו, צילום: תמי ריקליס   
 
תמי ריקליס

עוד אמן צלוי היטב, והפעם: קרן רוסו, אמנית שמתעניינת במוות, אלימות וריקבון וחושבת שאי.טי הוא דמות מכוננת. ויש לה גם ספר חדש, "אנציקלופדיה תרמיקה"

 
 
 
 
 
 
 
 
 
פרט מתוך "האילמת"
 פרט מתוך "האילמת"   
קרן רוסו עוסקת בווידיאו, כתיבה, ציור ופיסול. בין עבודותיה מהשנים האחרונות: הסרט "בערה אנושית ספונטנית" – מוקומנטרי העוסק בתופעה של בעירה פנימית ספונטנית, שרפת הגוף את עצמו ללא גורם חיצוני; ו"האילמת", מיצב מתוך התערוכה "בית הבובות" במוזיאון ישראל, שיצר עולם גרוטסקי המחבר בין גופה חנוטה לילדה אילמת, והקלטה של השיחה בין המשטרה למורה שהתחבאה בספרייה בזמן הטבח בקולומביין.

.
 
מתוך "בעירה אנושית ספונטנית"
 מתוך "בעירה אנושית ספונטנית"   
הארכיב שיוצרת רוסו ב"אנציקלופדיה תרמיקה" (תרמיקה כמסמנת חום ואנרגיה) , ספרה החדש, מורכב מחומרים ויזואליים וטקסטואליים מתחומים שונים – מפסיכואנליזה ופילוסופיה, דרך תרבות פופולרית וקולנוע ועד אירועים אקטואליים המכוננים את התת מודע הקולקטיבי. הלקסיקון הפסאודו מדעי דן בתופעות קצה בתרבות: שיגעון, רצח, טירוף, זוהמה, וודו וכדומה, ומתפקד כמעין היסטוריה מומצאת, אלטרנטיבית, הנוצרת משיירים ומאגדות אורבניות, כשהקו בין הפיקציה לאמת מטשטש תדיר, בלי שתהייה לכך חשיבות של ממש.


"...הכיסא היה שרוף כמעט כליל, הרצפה היתה מכוסה פיח שחור, וקורות חשופות בקיר החדר היו חרוכות עד היסוד. האש לא נגעה בווילונות המלמלה, שהיו תלויים במרחק מטר אחד מהגופה. ערמת עיתונים, שעמדה על קצה הרדיאטור הסמוך, אפילו לא נחרכה. זו היתה בעירה סלקטיבית באופן מוזר..." (מתוך "בעירה אנושית ספונטנית")

.
 
מתוך "זיגפריד", פריץ לאנג, 1924
 מתוך "זיגפריד", פריץ לאנג, 1924   
מה קושר רעיונית בין הערכים באנציקלופדיה?
"אני מתכתבת עם אנציקלופדיות קודמות הנעות סביב תימה מסוימת, בעיקר אנציקלופדיה 'אספליקה' (חסרת הראש) של ז'ורז' בטאיי משנות השלושים. בגדול, זהו ניסיון להגדיר תרבות דרך פריזמה מסוימת, שונה, במקרה שלי דרך חום ואנרגיה. ניסיתי לחלק את העולם לסוג של קוטביות – חום וקור, כל מה שקשור למין עודפות של אנרגיה".

את מתעסקת הרבה עם דמויות מתות בתור סוג של גיבורים, חנוטים, רוצחים.
"את הגיבורים החנוטים אני קוראת ברמה היותר יונגיאנית. זה נוגע בתת מודע אבל באופן מטאפורי. דרך כל העולמות האלה ניסיתי ליצור מציאות שמקבילה למבנה נפשי – הביצה מקבילה לנפש, נניח, האורות תעתועים הם כמו דחפים והגופות הן מעין דימויים שעולים מהתת מודע; אלה תחנות בתהליך של טרנספורמציה נפשית.

"לגבי אלימות, התעסקתי בזה גם ב'בית הבובות', שם היתה סצינה שבה דמות שטנית אונסת את האילמת וגורמת לה לזעוק, לדבר. זה מופיע בתרבות הרבה - באגדות אורבניות, באגדות עם. האונס בעצם מביא לשחרור, מרפא את הטראומה. מצד שני העבודה הזאת מלאה בהומור שחור וגם מעלה את הסוגיות של האמן בתור דמות לא מוסרית. הרע והטוב קשורים הדדית זה בזה - המושג אלים, מבחינתי, לא אומר כלום. אושר של מישהו אחד הוא הסבל של מישהו אחר, ובדיוק הקוטביות הזו מעסיקה אותי. אחד המוטואים של יונג היה שהדרך להארה עוברת דווקא דרך המקומות האפלים. זה מאד בנאלי בסך הכל, גאולה דרך הביבים וכל זה".


"לתעתואורים איכות מרקיורית. הם הכספית החיה של הנשמה, הם מביאים איתם את אורם המוזר ואת טבעם העליז. הם אינם יכולים להיות קשורים לארץ, הם התגלמות ארכיטיפ הנוכל. רמאים, המביאים לריקוד הולל, ריקוד לוציפרי..." (מתוך "אורות תעתועים")


את משתמשת במבנה ההגמוני של האנציקלופדיה ויוצקת בו תכנים שאי אפשר למפות.
"הייתי אומרת שזה בעצם לקחת משהו שהוא מוקצה ודחוי ולהעמיד אותו כמשהו קאנוני. אבל זה לא בדיוק כך, כי לאנטי גיבור יש מקום בתרבות. זה יותר הגיבור האקססיבי, העודף. היכולת לקחת דברים שקשורים לטראש ולחוסר טעם מוחלט ולבחון אותם מבחינה תרבותית או פסיכואנליטית".

.
 
 
איזה סוג של חיבור נוצר בין דימוי לטקסט בספר?
"אני לא חושבת באופן שעושה אבחנות בין מדיומים. נוצרים יחסי גומלין בין טקסט לדימוי, כשחלק מהדימויים שמלווים את הטקסטים הם לאו דווקא אחד לאחד, אלא דווקא ניסיון להאיר את הטקסט מכיוון אחר ולהפך. ליצור חיבור לא לחלוטין מוגדר, חדש. בערך של ה"דם", למשל, יש שם תמונה מ"הניצוץ", ה-RedRum שנמצא בזיכרון של כולנו".

"עודפותו של הביוב היא עודפות שהיא בד בבד עינוי ואושר. מערכת שלא רק מנקזת אליה, בכפייה, "פסולת", עודפים, שיירים ואנרגיה עודפת, אלא לעתים גם מייצאת אל פני השטח את הדברים שכבר עוכלו, במעין 'הקאה קולקטיבית'..." (מתוך "ביוב")

באמת יש שימוש בהרבה סוגי חומרים, מתרבות פופולרית ועד המקומות הכי אזוטריים.
"הסצינה של הפיצה מ'אי.טי' (אחד הדימויים בספר), למשל. מבחינתי זה התת מודע הקולקטיבי של ילדים שגדלו באייטיז, זו סצינה מכוננת עבורי. אני מנסה לעשות את חיבור לוגי שמאחה את הפיצול בין האירופי לאמריקאי, בין תרבות גבוהה כביכול לנמוכה".

אין בספר הרבה חומרים לוקאליים.
"לא. 'אי.טי', לדוגמה, הרבה יותר השפיע עלי מאשר כל דבר 'ישראלי', היו ילדים בכיתה שלי ששמעו ירדנה ארזי, אבל אני תמיד שמעתי דיוויד בואי ודוראן דוראן".


*את "אנציקלופדיה תרמיקה" (הוצאת אמנות לעם) ניתן להשיג בגלריה דביר או בחנויות הספרים המובחרות.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by