בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
הקאמבק של מיכאל 
 
 מתוך ``קאמבק``   
 
דניאלה זמיר

לכבוד הקרנת מקבץ הסרטים החדש והמוצלח של חבורת פרחחי הקולנוע "באבון", ישבה דניאלה זמיר לשיחה עם מיכאל הנגבי, ושמעה ממנו על "אקזיט", על מדונה ועל סרטו החדש "קאמבק"

 
 
 
 
 
 
 
 
 
ביום ראשון שעבר התקבצו יחדיו כל אושיות ה"תרבות" התל אביביות על רחבת הסינימטק – קבוצת באבון הציגה לראשונה את מקבץ סרטיה החדש לקהל הצופים. באבון, למי שעוד לא יודע, ולהערכתי בקרוב לא יהיו עוד הרבה כאלה, הם קבוצה של חמישה במאים צעירים: מיכאל הנגבי, אדם סנדרסון, יהושע סימון, דניאל אדר ותום שובל. חמשת חברי הקבוצה נפגשו עוד בתיכון. כולם למדו בעירוני א', כולם תל אביביים, וחלקם אף שירתו יחדיו ביחידת ההסרטה של חיל האוויר.

נראה שבתום ההקרנה ההייפ אושר. יש משהו חדש באוויר. כבר לאחר המקבץ הראשון והקודם של סרטי הקבוצה, הם סומנו כהבטחה בפי רוב, אך באבון 2004 חוזרים אלינו עם סרטיהם החדשים, משודרגים בכמה וכמה רמות. מן הפרטים הטכניים כמו איכות הסאונד ועד לתכנים, אפשר להרגיש את תהליך ההתבגרות שעברה הקבוצה.

נדמה שכל ארבעת הסרטים שהוקרנו (סרטו של תום שובל הופק במסגרת סם שפיגל ולכן לא הוקרן) מתדיינים באותן הנקודות על רשת המרחב האורבני. אהבה כתמה מרכזית חוזרת בכל אחד מן הסרטים: אהבה עקרה, אהבה עצמית ואהבה בתצורתה המופשטת ביותר – האהבה של דור העשרים פלוס בתל-אביב. הסרט הכי פחות מוצלח היה זה של יהושע סימון "המילים והדברים". ההתכתבות של סימון עם גודאר לא צלחה במקרה זה כפי שקרה בסרטו הקודם "הקיצונים", הסרט לא מצליח לתקשר עם צופיו ונותר בגדר מסת אווירה גדושה. כנראה שכותרת שנונה של פוקו לא מספיקה.

הסרטים, בין 9 ל-25 דקות כל אחד, הפתיעו, הצחיקו וריגשו. נדמה שאת מירב מחיאות הכפיים, ובצדק, קיבל "קאמבק"- סרטו של מיכאל הנגבי – שמאז פרישתו המתוקשרת מאקזיט, מבלה לא מעט בכותרות. נפגשנו יום לאחר הבכורה לשיחה על הקבוצה, ועל עצמו הציבורי – שהוא הרבה יותר מאשר עוד מישהו שמראה את התחת. הילד פשוט לא מפסיק: עוד מימיו המשותפים עם יעל בר זוהר בבננה בום הוא כותב (אקזיט, טושטוש, היפשושיות, ערוץ הילדים ועוד), משחק בקולנוע, בתאטרון, ומנחה בטלוויזיה.

"אני בן אדם כזה שתמיד מחפש לעשות עוד", מסביר הנגבי, "איך אמרה מדונה – !I want more, more, קשה לי לראות את עצמי מתמקד רק בפן אחד של העשייה. אני בשלב בו הכל מעניין אותי, מול המצלמה ומאחוריה. אני גם חושב לחזור לסטנדאפ בשלב מסויים, כשארגיש יותר מצחיק..."

סרטו של הנגבי מציג את מעמד הסמי- סלב במלא עליבותו. יפתח קליין בתפקיד הראשי מגלם שחקן טלנובלה לשעבר בשם... יפתח קליין. בשיא תהילתו נוסע קליין לשנה וחצי להודו, רק בכדי לחזור לגלות שהוא נשכח כלא היה מן התודעה הציבורית. בכל כוחו הוא מנסה לכפות את חזרתו לאור הזרקורים, אפילו במחיר של הודאה ברצח שלא ביצע. הסרט בעל מקצב מהיר, משעשע ביותר ובעיקר מאד אקטואלי. 15 הדקות הכה נחשקות של התהילה מוצגות יותר כ-15 שניות.

את קליין, שמפגין משחק מרשים ביותר בתפקיד הסלב/אגומניאק הממוצע, פגש הנגבי על בימת התאטרון בהצגה משותפת "ילדים רעים" של עדנה מזא"ה. "התפקיד נכתב עבורו", מספר הנגבי, "מעבר להיותו שחקן מעולה, יש לו יכולות קומיות יוצאות דופן".

קצת קשה להבין כיצד אותו אדם כתב גם את התסריט של "קאמבק", וגם כ"כ הרבה פרקים של "אקזיט", תכנית הנוער המושמצת ביותר בטלוויזיה כיום.
"אני חייב להגיד שאני מסתייג מהאמירה שאקזיט היא תכנית רדודה, זה בסך הכל לעשות כיף לנוער אחרי בית הספר. אני למשל גדלתי על 'תוסס', אבל דברים השתנו, אנחנו במילניום החדש, הסף הוא אחר, ואני חושב שאקזיט היא הפתרון המושלם. מעבר לזה אקזיט הייתה בית ספר מדהים מבחינתי, חממה טלוויזיונית, גם לכתיבה לגם להנחיה. כשאני הנחתי את התכנית זה היה כל יום שידור חי, לכתוב כל יום - בשביל בחור בן 23 - אני חושב שזה לא רע בכלל. נתנו לי הזדמנות מדהימה, ואני חושב שרק טיפש לא יקח את המושכות לידיים".

ומן הצד השני של המתרס האומנותי, ישנה באבון, היכן שהעשייה שונה לחלוטין.
" תהליך העבודה של באבון הוא דבר נורא מורכב, לכל במאי בקבוצה צוות משלו, אבל אנחנו משתתפים בסרטים אחד של השני. דניאל ערך את הסרט של יהושע, ואני כתבתי עם אדם את הסרט שלו ("מי מנוחות", המצוין בפני עצמו – ד.ז) הקבוצה היא הדרך שלנו לדרבן אחד את השני. אם שניים כבר סיימו את שלב התסריט כשלמישהו עוד אין תסריט בכלל, זה יוצר סוג של לחץ חיובי להתקדם בעשייה. באבון זה לא רק חמישה במאים, אלא סוללה של עשרות אנשים שבאים ונרתמים לסרטים האלה, אנשי מקצוע שעובדים בהתנדבות, שזו בעצם ה"התבאבוניות" שלהם. חמשתנו אוהבים סרטים ישראליים, אנחנו לא מנסים לשנות את פני הקולנוע הישראלי משום שאי אפשר לשנות דבר שהוא עוד בחיתוליו. הדבר היחיד שאנחנו רוצים שישתנה הוא העשייה. את הכשרון בארץ יש, את הכסף אין. הלוואי שזה ישתנה ויפסיק להיות כזה מאבק, שנוכל להתחיל ליצור יותר".

לסיום, אני חייבת לשאול, מאז ימי אקזיט, נחתת היישר לתוך נעלי האינטקטואל/ סמל מין התורן. הנוחות הנעליים?
"הדבר האחרון שהייתי אומר על עצמי, אפילו בחלומות הכי פרועים שלי זה שאני סמל מין. בחייאת רבק, מה זה סמל מין"?!

אדם שמנחה באקזיט
"אז אני סמל מין מטורף. בואי נעבור שאלה". (הוא מחייך, ומסמיק).

* הסרטים של באבון מוקרנים בכל חמישי בחצות ורבע בסינמטק תל-אביב
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by