בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
צ'צ'ניה 
 
 
סתוית א.סיני

סתוית א.סיני, חובבת צ'ה לא קטנה, חושבת שהביוגרפיה "צ'ה גווארה – סיפורו של מהפכן" רק מנציחה את מעמדו של הצ'ה כמוצר תעשייתי חד-מיימדי

 
 
 
 
 
 
 
 
 
"מעולם לא הייתה לי חולצת צ'ה גווארה. אני מתוודה. גם לא מצית, פוסטר, או קשת לשיער מעוטרים בפורטרט המיתולוגי. אני הפסקתי לקדש איקונות ברגע שהבנתי שכל שאני צריכה לעשות הוא להביט במראה כדי ליצור את אותו אפקט פולחני". (סתוית א. סיני)

"צ'ה גווארה – סיפורו של מהפכן" (רסלינג), אמנם מביא בצורה סוחפת למדי את קורותיו של ארנסטו צ'ה גווארה, ומנסה לחשוף את הנתונים שמאחורי האגדה – החל מימיו כיליד ארגנטינה, כסטודנט ללימודי רפואה הלהוט אחר מציאת עוולות חברתיים ותיקונם, דרך מסעותיו באמריקה הלטינית, וכלה בשותפות למהפכת קובה עם פידל קסטרו והרצחו בבוליביה. אך תוצרו הלא ממצה של דוידי אפרים לא מצליח להתנער מהתפיסה המהללת את דמותו של גווארה. הכותב מתאר את קורות חייו כמתוך מגמה עיוורת, בפרקים לא מפורטים ובסעיפים שלא פותחו עד תומם, ובזרזיפי רקע היסטורי שמתנצלים על הימצאותם באזור.

בסובייקטיביות העוטה את הכתוב, די בלגרום לקורא להיגרר להיפנוזה, לספק לו את החומר, ולייצג בעבורו את תמונת העולם של גיבור מודרני. אלה הן שיירות עבר, שלאחר מכן ינוכסו בהקשרים תרבותיים שונים – ללא שום זיקה רלוונטית למהלכי החיים המקוריים של גווארה. כך שהקורא הלא מודע, שכנראה עבר מניפולציות שונות הלקוחות מעברו הספרותי או החינוכי, משלים בעבור עצמו את פרופיל הדמות.

הייצוג הקלוקל שמראה דווידי ניכר בעיקר בתמונות ל"המחשה" שרק מגבירות את תחושת המיתולגיזציה. כמו ו"הצ'ה" זקוק לעזרה מהצד. החיטוט המביך בקורות הצ'ה כילד, לא תורם דבר להמשך הביוגרפי ולא קשור בשום קשר סיבתי הגיוני, שתורם להבנת סיפור חייו. כאן, הוצאת "רסלינג", שעדיין לא ברור באיזו זירה היא מתאבקת, עשתה משגה מוניטיני בעיני, בחטא ההתבצרות בראיית עולם אחת, במקום לאפשר גיוון דעות פלורליסטי. כל טקסט המכבד את עצמו אמור להיות ביקורתי גם כלפי עצמו, וכאן הפספוס הגדול של הספר – הוא לא נותן מקום להסתכלויות והשתקפויות שונות, אלא נוקט בחד גוניות רעיונית ומראה רצף שטחי של חיי גווארה. וכל זאת רק מחשש להתמוטטות המיתוס. וכותבת שורות אלו, יש לציין, חובבת צ'ה לא קטנה בעצמה.

נכון – ניתן לראות בצ'ה גווארה אדם גדול אידיאלים – לוחם חופש ומופת אנושי. אך באותו זמן, לא צריך להדחיק או להביא לידי התעלמות מכוונת את נתיבי האלימות שהלך בהם, בלוחמת הגרילה, במאבקים האלימים, במלחמות שחרור שלא ברור בהכרח האם היא עוד סוג של בשורת חופש או התערבות שאינה נחוצה – ממש כפי שהיום דנים בסוגית המלחמה בעיראק.

מה גם, שדרכו של קפיטליזם לחלחל, לחבוק ולאמץ כל תופעה תרבותית ולתרגמה למושגים שיווקים, ממוניים, מה שבנות כיתה ח' תוכלנה לרכוש בכספי הוריהם, בדיזינגוף סנטר ולהדפיס על חולצות הבטן שלהן. שוק הצ'ה גווארה נועד לאלו שמבקשים להיות קרובים (ויזואלית לפחות) למה שמסמל את החופש, המהפכנות, ואידיאלי הצדק. חבל שבמציאות, כל תחושה פנימית מועתקת לסממן חיצוני.

גם הנספח לביוגרפיה שבידי, "צ'ה גווארה באינטרנט", המפרט רשימת אתרים בהם מצויים אוסף מאמרים וספרים שכתב גווארה, ושנכתבו עליו, תורם תרומה אינפורמטיבית, אך למעשה רק מנציח ומעצים את המנפקטורה "הצ'ה גווארית", כמוצר תעשייתי, של טי שירטס, כיסויים לרכב, וכחלק משלל מנגנוני עשיית כסף. הפרדוקס הבסיסי הזה מעכיר את ההוויה הכוללת, ובייחוד שמדובר בדמות המייצגת את כל ההפוך לזאת – קשה להאמין שהצ'ה היה אוהב להתהוות ולהפקיר דמותו לכדי מושא שכזה. אך כנראה שכך דרכו של עולם, והמתים מפקיעים עצמם לכלל רכוש ציבורי.

אילו משרד החינוך, רק מתוך צעד של נאורות וקבלה של מה שיתכן שמתקיים מחוץ לגבולות הציוניים היה מכניס את ההיסטוריה של אמריקה הלטינית במאה העשרים לתכנית הלימוד, אזי "צ'ה גווארה – סיפורו של מהפכן" יכול היה להיות ספר לימוד מצוין לתלמיד הממוצע. אך עד שהכרעה מסוג זה תתקבל, ועד שמגמות הכתיבה תכלנה מבנים לא חד רעיוניים ומנפולטיבים, הדרך עוד ארוכה.

בתיכון, אגב, למד איתי נער חמודות שהיה עטוי כולו תדפיסי צ'ה, הוא האמין שהוא יוכל לשרת כחייל מחסומים, ולהדליף את משנתו האידיאולוגית בתוך המערכת ובכך לשנות דפוסי עולם, או לפחות לדאוג שמישהו אחר בעל נטיות אחרות לא יעמוד במחסום וישרת את אלוהים יודע מה, בתנאי שמונה שמונה. אבל איפה הוא ואיפה ה"צ'ה"...


 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by