בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
"הממסד דפק אותי" 
 
 
ראובן רייכמן

ראובן רייכמן צפה בסרט הפורנו בכיכובה של ויקי קנפו, שהיה, לדעתו, שירת הברבור של קיומה כסלבריטאית מעמד הפועלים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
למרות שהיא אומרת שאפילו הבעלים שלה לא ראו אותה ערומה ממש, אלא "רק בחושך", ויקי קנפו מתנהגת ממש בטבעיות בסרט העירום שלה. גם כאשר היא יושבת על שרפרף פלסטיק בחלקת חוף מלוכלכת ושדיה נשפכים לכיוונים הפוכים, שום דבר בהבעות פניה לא משתנה. היא מספרת איך המדינה דפקה את המשפחות החד-הוריות באותה חיות כמו קודם, כשישבה לבושה בבגדי בזאר על ספסל בפארק עירוני שקט. ההבדל היחידי הוא שידיה כבר אינן מלוות אותה כשתי להקות דרורים מתואמות, אלא מונחות על סובך רגליה, היכן ששערות גזומות מנצות סביב.

"חרוט בעור", בהפקת אתר הפורנו פרפר1, הוא סרט עירום משונה למדי. למעשה, הוא די מאכזב. אין בו, למשל, סצינות התפשטות, שהן לב לבו של הז'אנר. אין מעבר הדרגתי ממצב לבוש למצב אירוטי, מהלך שטוען את שיא הסרט – העירום המוחלט. רגע אחד קנפו מצחקקת, ורגע אחריו האחוריים הכבדים שלה ממלאים את התמונה. נעדר גם המשחק המענג עם עיניו השובבות של הצופה: האדישות של הגיבורה לעירום שלה היא כמעט מוחלטת, וכך גם של הבמאי.
 
 
אבל העירום של קנפו רק נראה נון-שאלנטי. בדרך כלל עירום משמש כתשלום או כמתנה. בסרט אירוטי רגיל הצופים משלמים כדי לראות את העירום של כמה נשים וגברים יפים מאוד, אבל אנונימיים. בסרט בכיכובה של קנפו, לעומת זאת, העירום הוא מתנה מעט מפוקפקת: אנו רוצים בו רק מתוך סקרנות בריאה. זה פשוט הדבר החשוב היחיד שלא ידענו על גיבורת מעמד הפועלות. כל השאר – המאבקים, הבעלים, הילדים, החובות – אולי הצליח פעם לסחוט איזה רגש, אבל כעת כבר לא נשאר ממנו כלום. בתכל'ס (מילה שתפסתי מפיו של נהג מונית), קנפו התחילה לשעמם. לא קרה איתה שום דבר מעניין בזמן האחרון. אף אחד לא חשב על הגוף שלה. זה לא שהוא נראה לא מזמין; פשוט נדמה היה שהוא לא קיים – כל כך קלוש היה הסיכוי שנחזה בו אי פעם.

המראה של קנפו אמנם אינו קל לעיכול, אבל הוא צופן התרגשות גדולה. לעתים נדירות קורה שדמות המוכרת לנו היטב מתוך הטלוויזיה והעיתונים נחשפת פתאום ללא בגדים. לחלק קטן מהאנשים המפורסמים בעולם אין כלל איברי מין, אבל אצל רובם הם קיימים רק ברמז – באמרה משועשעת, בתנועת יד, בתלבושת מחמיאה. לעתים קרובות, במיוחד אצל דוגמנים וכוכבות פופ, זה עניין של סנטימטרים ספורים עד שיגיעו לעירום פומבי מלא, ורק התקווה לראות את גופם השלם– שלפעמים נובעת מתוך רצון בסיסי להשיג תמונת עולם מלאה – מחזיקה את הקריירה שלהם. הם יודעים לשחק את משחק ההתפשטות כך שיארך לנצח.

אבל העירום של קנפו הוא כל כך מפתיע, עד שהוא נראה מובן מאליו. רק נשים מפורסמות ספורות חושפות את גופן מרצונן החופשי, לרוב כדי לחלוק עמנו את יופיין. קנפו, לעומתן, מצהירה שהיא עושה זאת מתוך עוני ומצוקה, כי עורה הוא הדבר האחרון שנותר לה. אלא שהתרחיש הטלנובלי הזה כל כך מוכר, כל כך טבעי, עד שאין בו כדי לזעזע באמת. נשים עניות באמת נאלצות לעתים למכור את גופן. אולי קנפו, שחיה בתוך גופה כבר 44 שנה, התפתתה להאמין לרגע שבכוחו להביא גאולה לעולם – הוא הרי החלון שלה ליקום – אבל אין ספק שגם היא מבינה שזאת תקווה מופרכת.

אינני יודע כמה כסף קנפו קיבלה תמורת השתתפותה בסרט, אך הוא מן הסתם כבר נגמר, או ייגמר בקרוב. אלא אם כן תהגה עוד רעיון מבריק, בקרוב היא תיעלם שוב מחיינו אל תוך עוניה – בהתחלה אל העמודים האחוריים בעיתונים ואחר כך בכלל.

פתאום נדמה שמופע העירום הביזארי שהשתתפה בו הוא שירת הברבור שלה, דרכה הנואשת להיפרד. היא העניקה לנו הזדמנות אחרונה וטוטאלית להתבונן בה כסלבריטאית. לכן כדאי לבחון כל שומה אצלה, לסמן כל קפל – לומר להם שלום, בעודם שוקעים שוב אל האנונימיות, מקום שבו אף אחד לא נמצא.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by