בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
היו שלום, ותודה על האנטישמיות 
 
 
מיטל שרון

נענע תרבות בפרוייקט יהודי מיוחד לימי הנוראים. והפעם: מיטל שרון מוצאת שקריקטורות אנטישמיות עושות לנו רק טוב, משום שהקו השחור שמצייר הגוי הוא התוחם את האזור האפור של היהדות

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מיהו יהודי, שאל פעם א', את פרופ' ישעיהו לייבוביץ, רבה הראשי של קהילת החילוניים. התרווח לייבוביץ על מקום מושבו וענה לו שכל אדם שרואה את עצמו כיהודי צריך לשאול את עצמו במה מתבטאת יהודיותו בפועל. "האם בסמרטוט הצבעוני הצמוד למוט והמכונה דגל, או במדי הצבא, או בזה שאתה יחד עם אחרים מאייש טנק ישראלי-אמריקני?"

אולם האדם הסביר, אותו אדם שבית המשפט מדמיין לנגד עיניו, מה הוא רואה כשהוא שואל את עצמו מיהו יהודי? כנראה שהוא רואה לנגד עיניו את מה שנהוג לכנות "דוס". ומיהו דוס זה? אותו אדם שמתהלך ברחובות ירושלים ובני ברק לבוש שחורים, אשר אינם מתאימים לאקלים האופף אותו. אותו אדם אשר עסוק כל ימיו בחישובים כמה ארוכה תהיה ידו, כאשר יצליח לשלוח אותה אל קופת המדינה. אותו אדם המנסה לשלוח את נציגיו הייחודים אל בית הנבחרים, כדי שיוכל להפעיל משם את העולם, או לכל הפחות את ישראל.

כי זהו היהודי של ישראל כיום: כפוף גו, חמדן, משתמט ושתלטן. רגע, זה מזכיר משהו. כן, נכון קריקטורות אנטישמיות. כל שנותר לנו הוא להחליף את המילה "דוס" במילה "יהודי" וקיבלנו אנטישמיות בחצי שקל, כזו שאפילו גבלס היה חוכך ידיים בהנאה מולן.
 
 
היהדות, אמר לייבוביץ כבר בסוף שנות השמונים, איבדה את צביונה הפעיל, והפכה למין מצב אמורפי, בדומה לאותו גז חרדל שאויבינו מאיימים להשליך עלינו מדי פעם, גז נטול צבע או ריח, שקשה להבחין בו בעין ובאף בלתי מזויינים. אז איך אנחנו כיהודים, אמורים לדעת מי משתייך לאותה קהילה מדומיינת שלנו? התשובה, כנראה, נעוצה באופן שבו האויבים שלנו מסתכלים עלינו.

כבר אמר מי שאמר שבני האדם נוהגים לחשוב הפוך, ולהסביר את ה"כן" באמצעות ה"לא". אם יבקשו מהם להסביר את מתיקות התפוחבדבש, הם יתנו את כל הדוגמאות המראות מה הן גבולות אותה מתיקות, וידברו על מרירות עלי החסה בסלט, על מליחות הגפילטע ועל חמימות המרק עם לוקשאלעך. וכך, בדיוק כמו שגבולות מדינות ערב מגדירים בשבילנו את גבולותיה של מדינת ישראל, מגדירה השנאה ליהודי את היהודי.

חישבו על אותו "דוס" מדומיין, זה שמתנוסס בראש רשימת הסטריאוטיפים. חלפו בקלילות על פני המגבעת השחורה והפיאות, ונסו להגיע בדימיונכם אל מרכז פניו. האם לא מתנוסס לו שם בגאון אף מעוקל, כזה שמככב בכל הקריקטורות הכי אפלות? נסו לשוות בנפשכם את המניעים מאחורי אותו אדם. האם לא תלויה שם כרזת ניאון ועליה חקוקות המילים תאוות שלטון ובצע? שהרי ללא טובי הקריקטוריסטים המצריים והישראליים, איך נוכל להבחין בינינו לבין אותם מוסלמים, מוכי זיפים ושנאה, אבל חובבי הכנסת אורחים?

יהודים נוהגים לשנוא קריקטורות אנטישמיות וראשי ממשלות בישראל נהגו ונוהגים לנצל את כל מאגר הלא-יעלה-על-הדעת שלהם אל מול קריקטורות כאלו שמופיעות, חדשות לבקרים, בעיתונות המזרח התיכון והעולם. אבל האמת המרה היא שמבחינות מסויימות הקריקטורות האלו מייצרות בשבילנו את האימאג' של עצמנו. כי בעולם שבו הכל מותר, ואף אדם בר דעת לא יעז לקבל עליו עולן של תרי"ג מצוות, רק הקו השחור שמצייר הגוי תוחם את האיזור האפור שהוא היהדות.

וכך, בכל פעם שצייר כלשהו משחיז קולמוסו וטובל אותו בדיו השנאה, הוא מסייע למישהו לגלות את עצמו, להיכנס לקבוצה כלשהי בעלת זהות משותפת.
 

מגוון לינקים לאתרי קריקטורות אנטישמיים

 
 

כתבות נוספות בסדרה

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by