בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
תן לו בראש 
 
 התמונה לקוחה מהמציאות (רויטרס). תמונות בחוץ: האתר של ``קשת``   
 
עפרי אילני

עפרי אילני חושב ש"אחת בודדת" מציג את אנשי יחידת הצלפים של צה"ל כטיפוסים מוסריים יחסית, שעה שמדובר בפסיכופטים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
כשהייתי בטירונות, באחד השיעורים על ערכי צה"ל, הקרינה לנו המפקדת את הקטע מ"פלאטון" שבו מאבד איזה נחת אמריקאי מניאק את סבלנותו, ומרסס ביריות ילדה או זקנה מבוהלת באחד הכפרים בוויטנאם. בהמשך היו הטירונים המזועזעים אמורים לפתוח בדיון על הפגיעה בטוהר הנשק ועל היתרון המוסרי של החייל היהודי. אבל למרבה הפתעתה של המ"כית, קם אחד החניכים והצדיק בנחרצות את התנהגותו של החייל האמריקאי. הנחת, לדבריו, לא יכול היה להתנהג אחרת, ולילדה אין מה להתלונן, כיוון שתושבי הכפר שלה ניסו להפריע לחיילים האמריקאים בביצוע משימתם. עשרות שנות תירגול בהתנגדות ל"מניפולציות הרגשיות" של הפלסטינים הספיקו כדי לנטרל אצל הצעיר הישראלי את התגובה "הטבעית" מול הזוועה, את האפקט הנפשי הספונטני שביקשו יוצרי הסרט לעורר, והביאו אותו להזדהות בלי קושי עם רצח המוצג באופן הבוטה ביותר. ככל שסרט מהסוג של "אחת בודדת" נראה חד משמעי בנקודת המבט שהוא כופה על הצופה, ובמסקנות הפוליטיות הנובעות ממנה, כל מי שיצא לו אי פעם לראות חדשות עם קבוצת גברים ישראליים יודע שגם הוא פתוח לסוג כזה של "קריאה חתרנית". כלומר: יש להניח שאלפי אנשים בישראל ראו את הכוונת משוטטת סביב ראשו של הנער הפלסטיני ונבחו בכל הכוח: "יאללה, מה אתה בהלם, תפוצץ'תו!".

המסקנה הזאת נראית כמעט הכרחית כשלוקחים בחשבון את הכמות המדהימה של פרסומות ששודרו במהלך סרטה של נורית קידר, שעלתה פי כמה על המקובל בסרטי מצפון שמאלניים מן המניין. גם הפרומו של "קשת" לא הציג את "אחת בודדת" כסרט מקפיא דם על הכיבוש, אלא בחר לשווק אותו במלים: "לראשונה בטלוויזיה נחשף סיפורה של יחידת הצלפים המיוחדת של צה"ל" - כאילו מדובר בסרט פעולה, או בעוד איזו ורסיה דוקומנטרית של "עזית הכלבה הצנחנית".
 
 
מבחינה מסוימת, אפשר לטעון ש"אחת בודדת" עשוי להזמין סוג כזה של צפייה. באופן מודע, בוחרת הבמאית להציב את העדשה כמעט כל הזמן בצד שמאחורי הכוונת, לאכלס את המקום בו ניצבת עינו של החייל הישראלי. המצלמה כאילו מתייצבת מעצמה במקום הזה, המקביל לעמדתו של הצלם, האמן, המבקר, מול העולם שבחוץ. אפשר לראות בעדשת הצלף מטאפורה רצחנית של הסובייקט המודרני הסטרילי, המבקש להצטמצם לכלל ראייה טוטאלית, לראות מבלי להראות. "חלק מהעניין של הצלף הוא שאתה לא בתוך האקסטזה הגדולה", מסביר אחד המרואיינים. "אתה לא בתוך המשחק. אתה בצד".

יכול להיות שלקידר לא היתה ברירה. אולי רק את הסיפור של הצלף אפשר בכלל לספר. כי מה נמצא בצד השני של הכוונת, כלומר בצד החשוף לירייה? הכול. החיים עצמם, הזמן שמחוץ לכל סיפור. בזמן של הצלף, השניות שלפני הירייה מלאות בציפייה מתוחה, גורלית, בנשימות קצובות היטב. בזמן של הקורבן, השניות שלפני הירייה הן זמן יומיומי, כאוטי, לא מוסדר. אחד הצלפים מתאר זאת כך: "אתה שם עליו ת'צלב ומטייל איתו. הוא לא יודע שיושב שם מישהו ששם עליו את הצלב, ורק הוא יסחט את ההדק – הוא ייפול". הצד של הקורבן מיוצג רק לקראת סוף הסרט, בכמה פריימים קצרים של ים, אנשים ובניין מגורים. אחרי שעה של התבוננות דרך עדשת הצלף, מצליחות התמונות התמימות האלה ליצור אצל הצופה תחושה מצמררת, כאילו בכל רגע ורגע, בכל מקום ומקום, יכולה להישמע פתאום ירייה, ומישהו ייפול: "היה רעש אבל כלום לא קרה, חוץ מלזה שחטף את הכדור".

בקטעי הראיון, שמהווים יותר ממחצית הסרט, משנה העדשה כיוון: עכשיו מופנה מבטה של הבימאית פנימה, ומשוטט בתוך נפשם של החיילים. המבוגרים שבין המרואיינים בסרט מצטיירים בו כמין מצפוניסטים מיוסרים, יורים ובוכים (כל עוד הדמעה לא מלכלכת את העדשה). למרואיין הצעיר יותר, ששירת כנראה בסדיר באינתיפאדה הנוכחית, כבר יש מנטאליות של רוצח מקצועי. כעת ברצוני להעיר הערה: בזמן האחרון יש נטייה להתייחס באמפתיה לחיילים המוצגים בסרטים מהסוג הזה, ולתאר אותם כמין קורבנות משניים של הכיבוש. האם יהיה זה חוסר רגישות מצדי לציין שכל המרואיינים ב"אחת בודדת" הם פשוט בני זונות? שבשום מחיר לא הייתי רוצה שום קשר איתם, גם אם הם או דומיהם נקרים על דרכי כל יום? לא פלא שדובר צה"ל הורה לטשטש את פניהם של המרואיינים. מי ירצה להיות חבר של איש צעיר שאומר: "אין מקום לאמפתיה. אין מקום לחמלה, לא על הבנאדם, לא על אמא שלו, על אשתו, כל מה שלא יהיה".

ובעניין הפרסומות: יש משהו קצת משונה בתשדירי חסות של משחת שיניים בין תיאור זוועה אחד לאחר. לא נותר אלא לקרוא בקול גדול: "שני כדורים בראש משני מטר. זה דבר מאוד לא סימפטי. הריח הזה רודף אחרי כל החיים שלי". יאללה קולגייט טוטאל!
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by