בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
מי הפרח' 
 
 
אמיר עמרמי

אמיר עמרמי חושב שהחדש של קורין אלאל הוא סוג של עליית מדרגה, ושהאוסף של אריק לביא חושף עוד קצת מהטרובדור השווה הזה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
קורין אלאל – הכחול של השמיים
(NMC)

"הכחול של השמיים" הוא אלבום הרבה יותר רגוע מקורין אלאל שרגילים לשמוע. ההפקה של האלבום, שעליה הופקד עופר מאירי, מעבירה את קורין אלאל באופן נעים יותר, מיינסטרימי. היא אחת הרוקריות הכי טובות בישראל, ואת זה אי אפשר לקחת ממנה, אבל האלבום הזה מציג קורין שונה מזו שהכרנו עד כה, ובפרט בהשוואה לתקליטה הקודם, תנינענק, שיצא לפני כשלוש שנים.

האלבום חובק כמה להיטים פוטנציאליים, בינהם "מה הפרח" (טקסט של שמרית אור) שכבר רץ ברדיו כמו דרדק חסר מעצורים, ואליו יכולים להצטרף גם "עולם מושלם" פרי עטו של אהוד מנור. אולם השיר הכי מעניין באלבום הוא "דומינו", שאותו היא גם כתבה בעצמה, ובו היא חולקת בצורה מפוכחת, בוגרת ומשועשעת את היציאה המאושרת שלה מהארון ("הדומינו לא דו מיני / הדומינו הוא חד מיני").

האלבום שופע טקסטים בלתי מתפשרים של כותבים מהשורה הראשונה, בינהם מאיר גולדברג, שימרית אור, יעקב גלעד, אהוד מנור, מירי פיגנבוים, חנה גולדברג וכמובן קורין אלאל שנתנה מעצמה שלושה טקסטים מאוד אישיים שאחד מהם הוא השיר שסוגר את האלבום וכולו בצרפתית.

קורין היא לא זמרת במונחים של היום, כמו אותם עוללים שכוחם בקאברים לשירים ישנים של סטלה מאריס ויהורם גאון. היא מוסיקאית ממקום אחר. כשהיא שרה אפשר להרגיש עד כמה היא נהנית מהטקסטים ומהמוזיקה שלה. וזה נעים ככה, בפרט כשהשירים נכתבו בידי כותבים מהשורה הראשונה, כמו אהוד מנור ויעקב גלעד.

היא עדיין הרוקרית שהיא, וכפי שזה נראה כרגע, היא לא תשיר עם ריטה במופע הבא של יום העצמאות, אבל היא לא צריכה מעמדים מהסוג הזה כדי שיידעו שהיא מסוגלת לבעוט ממש יפה עם גיטרות חשמליות ברקע. וכששומעים את השיר שסוגר את האלבום, יצירה פרי עטה שכולה בצרפתית, נדמה שאלאל נמצאת בכיוון הנכון.
 
 
אריק לביא – בדרכי שלי הקלטות נדירות
(NMC)

זה קורה. "בדרכי שלי – הקלטות נדירות" הוא מאותם אלבומים שצריכים להיות בכל בית שמוסיקה ישראלית זורמת בעורקיו. על ההפקה בפועל אחראי אילן בן שחר, עורך ומפיק של סדרת אן.אם.סי גולד. בחוברת מהודרת שמצורפת לאלבום מצורפת הביוגרפיה של אריק לביא, כממתק נוסף. אבל זה לא מעניין אותי כרגע, ואני משער שגם לא את מרבית המאזינים. כולנו כאן בשביל המוזיקה של הטרובדור הזה, וזה הכול.

רוב השירים באלבום הם במקור של פרנקי ליין, שירים שתורגמו לעברית בידי דידי מנוסי, עפרה סמואל, עירן בניאל, דוד אביטן ועוד. אולם השיר החותם של האלבום, בתרגומו של אריק לביא עצמו, הוא MY WAY של אולי הגדול מכולם – פרנק סינטרה. ככל הנראה היוצר שהכי השפיע על לביא.

השירים הם הקלטות נדירות משנות ה-70לצליל העיבודים המופלאים של מרטין מוסקוביץ'. לאריק לביא יש אכן אינטונציה די ייחודית, עד שלפעמים נדמה שהוא לא רק שר מלים אלא גם ניקוד וסימני פיסוק. השירים באלבום לוקחים אותנו לאריק לביא יותר רומנטי ואישי, לא כל כך צברי כמו אוי הסלע האדום (האדום!), ויש בו משהו כל כך ג'אזי וחם שגורם לו להישמע דווקא נורא ישראלי, למרות שמדובר, כאמור, בשירים של פרנקי ליין.

העבודה על האלבום החלה כבר בשנת 2002, ומטרתו לא הייתה להנציח את אריק לביא. מה שאני מנסה לומר, זה שאין צורך לקנות את האלבום הזה כי אתם חשים שזו תהיה מחווה יפה לזמר ישראלי ענק שעזב אותנו. בשביל זה יש את השידורים החוזרים על ערץ 33 בלילה. וזה, לעומת זאת, פשוט דיסק מצויין.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by