בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
האם מדובר בקרוב של מצלאווי? 
 
 מתוך האתר של `פרויקט המזוודות של טולס לופר`   
 
שלומציון קינן

לכבוד ביקורו בארץ, מספרת שלומציון קינן על היכרותה האישית עם האיש המוזר הזה, שנקרא פיטר גרינאווי

 
 
 
 
 
 
 
 
 
בקיץ שעבר פגשתי את פיטר גרינאוויי בעיירת סקי קטנה באלפים, במסגרת מין קייטנה לאינטלקטואלים, שבה מקבל כל אחד בקתה, ג'קוזי ותפריט בשר ציד. באחד הלילות ירדתי איתו במשעול ההררי שמוביל מהבקתה שבה מקרינים סרטים, למסבאות היודל שלמרגלות ההר. דיברנו על הפרוייקט הגרנדיוזי החדש שלו, 'המזוודות של טולס לופר', ושאלתי אותו מדוע מכיל אתר האינטרנט רשימה של לא פחות מאלף תכונות שמאפיינות את הגיבור. הוא לבש כהרגלו חליפה בצבע תכלת וצעד עם יד אחת מאחורי הגב, למרות הירח המלא שזרה נגה חיוור בפסגות המושלגות. "כל מה שישאר מהחיים שלנו", אמר, "יצוץ בכל מקרה באיזשהו שלב ברשימת אינוונטר כזו או אחרת, אז למה לחכות לסוף, למה לא לייצר רשימות מלכתחילה"?

גרינאוויי אכן ניסה, במהלך כל הקריירה שלו, ליצור רשימה אולטימטיבית שתסכם את כל העולם. גם בפרוייקט הנוכחי שסוף סוף מגיע לארץ. אבל הוא עשה את זה מאז ומעולם וכל רשימה שלו אינה אלא תרשים לרשימה הסופית שבסופו של דבר לא תצליח להסביר שום דבר לגבי העולם. רק לבלבל יותר.

בתערוכה שקיים בוינה ב-1991, למשל, הוצגו מאה חפצים שמייצגים את העולם, מכל סוג ומשקל, שייצגו כל דבר שאי פעם נוצר, חי או מת. אפשר היה למצוא שם את הגולגולת (או לפחות את מה שמאמינים שהיא הגולגולת) של מוצרט, פרה מתה, ערמת חול. בתערוכה אחרת 'כמה עקרונות ארגוניים' הציג 800 חפצים שעל פיהם העולם ממויין: מפות ממלחמת העולם השנייה, צנצנות דיו, ציוד מדעי. הוא מיין את העולם לפי מפתח אותיות ׁ(HIs For House) אבל גם לפי מספרים ('טובעים במספרים').

לפעמים המספרים עצמם מייצגים משהו בדיוק כדי שלא ייצגו כלום: 11 למשל, מתאים לסולם של בריאן אינו והשורש שלו הוא 121 שאפשר לכתוב אותו גם הפוך, במספר שמונה בחר כי יש שמונה תקופות אצל דארווין, שמונה ארכיטקטים קלאסיים, שמונה צבעים ניוטונים בקשת, ושמונה מנות לארוחה.

בפרוייקט הנוכחי הוא בחר במספר 92 כי 92 הוא המספר האטומי של האורניום. כך שיש לנו 92 מזוודות, אחת מהן מכילה 92 מטילי זהב נאצי שלכל אחד סיפור ובתוכו עוד סיפור, ו- 92 די.וי.די, (אחד לכל מזוודה). גם סרטו The Falls תיאר תשעים ושניים מקרים אלימים לא מוסברים שאירעו לתשעים ושתיים דמויות ששמן מתחיל במילה נפילה. לאחת מהן קראו טולס לופר.

גרינאווי נתן בשווייץ סמינר של כמה ימים. הוא מדבר במבטא בי.בי.סי שנרכש מאוחר ומטה פעלים לטיניים בקלילות. והוא מדבר כל כך יפה, שיש כאלה שסולחים לסרטים הגרועים שלו, כמו למשל זה שלפנינו, לטובת הפרוייקט כולו. מתחת לפסגות המושלגות כאמור, הוא סיפר לנו כל מיני סיפורים, פיוטיים ובודדים יותר מכל הטבלאות האדישות שלו, כאילו התגעגע תמיד למילה, לגרגר החול, לפרט הבודד, יותר מאשר לכל האנציקלופדיות שהוא טובע בהן. "אדישות מלאה תשוקה, כך אני מגדיר את הסגנון שלי", אמר.

אז הוא סיפר לנו למשל שאהב את הספר 'כתוב בעור' "כי בשנת 1000 לפני הספירה הסופרת תיארה 'נשימת אפו בבוקר חורפי של נמר המביט מזרחה' כמשהו שייצג סוג של צהוב". הוא סיפר על רשימת יום הדין שהכינו מאות לבלבלים כדי לתעד את העולם לפני שיחרב: "כל מחרשת חזירים וכל עלה עשב תועדו שם וכל זה הונח מתחת למיטה של וילאם הכובש". והוא שאל שאלות שעניינו את הביזנטים כמו כמה מלאכים אפשר להשחיל על חודה של סיכה? אבל בעיקר התעניין בלשאול אותנו, התלמידים, שאלות כמו: "אוטופיות, גני עדן, נירוונות... תגידו... תגידו... תגידו... יש לכם כאלה"?

האמת היא שהוא עצמו תכנן פעם מפה לגן עדן אבל השמיד אותה לאחר מעשה ("אתה לא רוצה שיותר מדי אנשים ילכו לשם בעקבותיך"), אבל בניגוד למפה של בורחס, (הוא אביו הרוחני יחד עם דארווין וורמיר וגודאר), שקנה המידה שלה כל כך גדול עד שהיא מחליפה את משטח הארץ עצמו, גרינאווי לא הסתפק אף פעם במפה של ארץ אחת בלבד. הוא נושא עיניו ליקום כולו, אחרי זה אולי לחלל.

אפשר למצוא לאורך הקריירה שלו את כל סוגי המיון: רשימות הומריות, כפי שהוא קורא להן, בחיוך קפוא, טבלאות לבירינתיות, דיאגרמות ואינצקלופדיות, מיון באמצעות ספרות ואותיות, טבלאות צבעים, סטיסטיקה, מאטריקסים, אפוקריפה, קרטוגרפייה, טקסונומייה, אורניתולוגייה, קליגרפייה... כל זה רק כדי לגלות בסופו של דבר ששום דבר לא מצליח לפוגג את הכאוס שהוא מצב הדברים.

באוגוסט האחרון נפגשנו שוב באותו מקום. הפרויקט שלו הספיק בינתיים לקבל ביקורות לא נלהבות. אבל לא נורא. המבצע המגלומני של תיעוד מאה שנות אנושות באמצעות אותן 92 מזוודות, כאמור, שלושה סרטים באורך מלא, סדרת טלוויזיה, ספר ואתר אינטרנט, הוא רק ההתחלה. הפרויקט הבא שלו ייקרא 'ההיסטוריונים' ( "אין הסטורייה יש רק הי-סטוריז" הוא אומר בחיוך) ויסקור אלף שנות היסטוריה אנושית. "מה תעשה אחר כך מר גרינאווי?" שאלתי אותו במסעדת הגן של המלון, "תלמד לעוף"? אבל הוא עדיין היה במצב רוח טוב. "אני לא חושב שראינו קולנוע עדיין", הוא חזר על מה שהוא נוהג לומר כמעט בכל ראיון, "ראינו מאה שנות טקסט מאויר".

מוזר שהדבר הכי יפה בפרויקט 'טולס לופר' שלו, יותר מהסרטים עצמם, הוא דווקא אתר האינטרנט ובעיקר רשימת התכונות של הגיבור טולס לופר, רשימה אינסופית שלא אתפלא אם היא איזה כפולה מושרשת של 92 באיזו צורה. אפשר לגלות שם למשל שטולס לופר חשש ממתינות, לא אהב להותיר גופה מאחור, ארגן את עצמו כך שיוכל להמלט בכל רגע, אפילו שמר אוכל לכלבים במכוניתו במקרה שיאלץ להימלט עם שני כלבי ההאסקי שלו, בדק אם לאשתו יש פרעושים, ליטף את הזין שלו כשקרא, ייבש פרחים, ברח לכפר כדי להתאושש ומעולם לא חזר. "אז אולי הוא צודק כשהוא שואל אותנו 'מה אתם עושים באולם חשוך רואים סרט? האדם הוא לא חיית לילה"! כי אפשר לשבת בחדר מואר ולראות את הדבר הכי מעניין שהוא עושה עכשיו באתר: www.tulselupersuitcases.org
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by