בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
הצורך באירוניה 

הצורך באירוניה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

הצורך באירוניה

(איוון בולנד)
 (איוון בולנד)   
בימי ראשון,
כשלא היה גשם,
אחרי ארוחת צהריים או מאוחר יותר,
הייתי הולך עם בתי
בת השתים עשרה
העירה, ומסתובב כמה שעות
בירידי החפצים המשומשים, בדוכני העתיקות.

שם הייתי
נשען על שולחנות,
נסחף אל תוך
תחרה, מסגרות עץ,
זכוכית. בתי היתה עומדת
בקצה השני של החדר,
שיערה הבוער-אדום
נגלה מיד כל פעם
וזה לא היה הרבה

שהסתובבתי.
הסתובבתי.
היא לא היתה שם יותר.
בוגרת. לא מוכנה יותר
לבוא איתי, בכל פעם
שיום ראשון נאה
מחלק הבטחות
לטיול בין שברי הסטוריה קטנים. סיומים.

כשהייתי צעיר
למדתי סגנונות: השימוש בהם
ומקורם. באיזו תקופה
היה נפוץ איזה
קישוט: ותמיד נמשכתי
לדיבור הפיוטי, לנימת הקול האדיבה.
אבל אף פעם לא חשבתי
שאי פעם אזדקק,
כמו שאני זקוק עכשיו,
למשהו אפל יותר:

לרוח האירוניה,
המספרת המרירה של
עברי, של הזיכרון
ושל הכאב שהוא מביא איתו, שחוזר
ומכאיב, צורב - גוער בי עכשיו,
מזכיר לי
שהייתי בחדרים האלה,
עם הילדה שלי,
וגבי היה מופנה אליה,
בעוד אני עסוק בלחפש - הו, אירוניה! -
דברים יפים.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by