בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
מת על השיר הזה 
 
 עוזי חיטמן בסוכות בבית שאן. צילום: עידן אזולאי   
 
מתן שירם

לא חלפה יממה מאז הלך לעולמו המשורר והמלחין עוזי חיטמן, וכבר היו מי שקפצו על ההזדמנות להרוויח ממותו עוד כסף

 
 
 
 
 
 
 
 
 
לא רק שהמוות אינו מחוסר עבודה, מסתבר שהוא גם מקדם מכירות לא רע. למסקנה הזו הגיעו שתי חברות סלולאריות וחברה מובילה לשיווק והפצת דיסקים, שמצאו לנכון לעשות שימוש ציני במותם של אמנים שנפטרו.

בשלהי חודש יוני האחרון, פחות מיממה מאז שנעמי שמר הלכה לעולמה, יצאה "סלקום" במבצע "מחווה לנעמי שמר". מה אמר המבצע הזריז? "החל מהערב יוכלו מנויי סלקום להוריד מאתר התוכן הסלולארי מבחר רינגטונים ממבחר יצירותיה", הכריזה סלקום בחגיגיות, תחת הסלוגן "השירים של נעמי שמר איתכם לתמיד". את מסע ההזדהות הזה המשיכה חברת מדיה דיירקט, שהציעה הנחה מיוחדת לרוכשים את האוסף משיריה של נעמי שמר (שנוצר ב-2002). ככל הנראה בזכות הפקת הרינגטון ושיווקו המחודש של האוסף, יצא דודו אלהרר, זמר ומספר סיפורים לעת מצוא, לסיבוב הופעות משירי נעמי שמר ביישובי יש"ע ובמערת המכפלה.

השבוע, הנוסחה החדשה הוכיחה עצמה בשנית. לא חלפה יממה מאז הלך לעולמו המשורר והמלחין עוזי חיטמן, וכבר היו מי שקפצו על ההזדמנות להרוויח ממותו עוד כסף: חברת הסלולארי "סלקום" המשיכה לפעול בחוסר רגישות, ואליה הצטרפה מתחרתה "אורנג'". שתי החברות הוסיפו לארסנל הרינגטונים שלהן חמישה צלצולים, שהיו עד לא מכבר קטעים משיריו היפים (אך השכוחים) של חיטמן המנוח. מהות העסקה: שלם שלושה שקלים, וקבל נוסטלגיה אקטואלית. למה אקטואלית? כי עוזי חיטמן, מסתבר, זה אייטם. הוא בדיוק מת, והרי צריך לנצל את המומנטום ולהכות בברזל בעודו הוא חם, לא? הרי כל העיתונים מספידים אותו, כולם מבכים את עזבונו, אז למה שלא נהפוך את החוסר ליתרון?

לא בטוח שבמילים אלו השתמשו מנהלי השיווק של החברות, אך ככל הנראה אלו הן הסיבות שמצדיקות עשיית הון על דם של אמנים. ובאמת, איך אפשר לסרב להכנסה כה נאה כמו שלושה שקלים לרינגטון בודד, במכפלת מאות ואולי אף אלפי גולשים? הרי כך או כך, שמר וחיטמן אינם בחיים בשביל לשמוע ולהזדעזע, ולמשפחותיהם אין ככל הנראה את הזמן והמשאבים הנפשיים כדי להילחם. וגם אם מבחינתם מדובר בסוג של הנצחה, אין לראות בזה שיקול - בטח ובטח כשהנושא לא בשליטתם.

מעניין מה עובר בראשם של אותם אנשי שיווק: כמה רינגטונים כדאי יהיה לייצר יום לאחר מותם - חלילה וחס – של שלמה ארצי או אהוד בנאי. עשרה? חמישה עשר? עשרים? וכמה כסף כדאי לגבות עבור כל רינגטון - חמישה שקלים או שישה?

למה אותן חברות חושבות שנקנה את הרינגטונים? מתוך תחושת הזדהות עמוקה עם משפחתו של הזמר? בשביל הנוסטלגיה? מה הן חושבות, שאדם יגיד לעצמו "נכון, התזמון בעייתי במקצת, אבל וואלה, זה אחלה רינגטון?".
 
 
ועוד יותר קשה שלא להתפלא על עצם הרכישה של הרינגטונים הללו על ידי ציבור הצרכנים. האם באמת מאות ואולי אלפי אנשים יכולים להיות כה אטומים וחסרי רגישות ולבקש את האופציה של השמעת שירו של זמר, שאלמלא היה מת, הסיכוי שהיו משלמים את צלילי שיריו היה שואף לאפס? כנראה שכן, ולמרות הגימיק הזועק, השירות לא היה מוצע בשנית אלמלא היה תופס כה חזק בפעם הראשונה, במקרה נעמי שמר ז"ל.

אנחנו כה חשופים למוות, לכל כך הרבה מוות, שנדמה כי לחלק נכבד באוכלוסייה כבר קשה להתייחס אליו ברצינות. ניתן לראות זאת בציניות שבהספדים אחרי פיגועים, כאשר בעלי עסקים ואמנים, תוך כדי התייחסות למתים בכלי התקשורת, סידרו לעצמם פרסומת. אפילו בהספדים התקשורתיים על חיטמן בצבצו מבין השורות פרסומות סמויות לאמנים.

השימוש בתקשורת לקידום מכירות של עסקים שהתבצעו בהם פיגועים או שהיו עדים מקרוב לפיגוע, הפך לנפוץ עד ללגיטימי. אך לא כל מה שנפוץ הוא בהכרח לגיטימי, ולא כל מה שנתפס כלגיטימי הוא בהכרח מוסרי.

ישנו רק פתרון אחד למצב שבו חברות מסחריות משתמשות בדם, אובדן ושכול בשביל לגזור קופונים להתפחת הדיווידנד. הפתרון, במקרה זה, הוא בפירוש לא לקנות. אין כל פסול בלחנך גורמים מסחריים לכבד את הנפטר, את משפחתו ואת קרוביו ואוהדיו.

ומשפט קטן למנהלי השיווק של סלקום ואורנג': יש מספיק שירים עבריים יפים של זמרים חיים. אפשר להפתיע ביצירת רינגטון ביום הולדתו של הזמר, או בציון מספר שנות הקריירה שלו. הוא אפילו עשוי ליהנות מרווחים על כך. הרי שירים טובים הם בני אלמוות, לא?

*גילוי נאות: גם אתר 'נענע', בו מתפרסמת דעה זו, לא טמן ידו בצלחת, וסייע לפמפם את הרינגטונים המדוברים
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by