בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
הקלטת הלוהטת של הרצל הי"ט בעל הנס 
 
 
איתמר שאלתיאל

איתמר שאלתיאל מדוכא ממוסף התרבות והספרות של "הארץ", שהופך את התרבות העברית לגוויה נשכחת

 
 
 
 
 
 
 
 
 
יושב אדם ומעלה עשן בביתו. כמנהג אנשים חושבים, נשלחת ידו אל הקפה, בעוד עיניו תרות אחר מוסף "תרבות וספרות הארץ". היד מגיעה אל הקפה, ואוחזת בו בבטחה. העיניים נפגשות במוסף, והיד השניה נעה לעברו. הוא מרים את המוסף וקורא. הקפה ניתז על הרצפה. קול צלצול הספל על המרצפות. נפל דבר בישראל. נמצא מכתב אבוד של עגנון (!!1).

מכתבו האבוד של עגנון התגלה בטרגדיה. הסנדלר האגדי, הרצל הי"ט בעל הנס, שפעל במשך שמונים שנה בקירוב בסמטת העופות ביפו, הלך לעולמו, מותיר אחריו רק סנדלריה אחת, וקובץ הזמנות שתויקו לעילא. אלמנתו, תְחִיַה שתִחְיֵה, עלעלה בהזמנות, חושבת על בעלה הצדיק, שכל אנשי השם עלו אליו לרגל, זה עם מגף בלוי, זה עם סנדל קרוע – דור דור ומנעליו – והנה, נחו עיניה על הזמנתו של ש"י.

"המכתב אמנם אינו אחד מיצירותיו הגדולות של הגאון", אמר למוסף פרופסור צבי בֶּשְטִימְטֵה אַרְטִיקֵל, "אך יש בו מן המנייריזמים העגנוניים, וניכרת אף השפעת זרמי האימיגרנטים המודרנים שרחשו אז בארץ". המכתב, על הדווי העגנוני המשובץ בו, הועבר למוזיאון ישראל, ושם יוצג במקום של כבוד בין שיניו התותבות של המנוח לצילום שצילם בעצמו, וניכרת בו איזו כמיהה לבית אבא.
 

הביקורת והרצנזיה

 
התרבות העברית טרם נפטרה. היא תחובה בקבר צר, מתנשמת בכבדות בערבי שירה ירושלמים, תל אביבים. כאשר התרבות העברית מוציאה ספר חדש, אולי היא תזכה והמוסף לתרבות וספרות יפרסם ביקורת (סליחו לי, "רצנזיה") מתערפלת אודותיו. שלושת המשוררים הקבועים של המוסף פרסמו בו את שיריהם החדשים, אך אולי נותר עוד מקום. קבר צר. צר וחנוק.

לחיים, מלבד שלושת המשוררים שהוזכרו, אין מקום במוסף לתרבות וספרות של הארץ (להלן: מלו"א). המתים, לעומת זאת, מככבים בשעריו. מתי התרבות העברית, פארה הארכיאולוגי של מסופוטמיה הקדומה של שנות ה-40.

התרבות העברית כיום, מאמינים עורכי המוסף, היא גוויה חנוטה שיש לפשפש בה. מעגנון ועד עגנון לא קם כעגנון. המוסף קובר את מתיו במהדורות מיוחדות. אנו זוכים לביקורות על ספרים חדשים-ישנים (ברובם מתורגמים), אך הכל נעשה בוואקום קר, סתווי, גרמני, של סוף המאה ה-19.
 

הפאבולה והסוז'ט

לפני מספר שנים התפרסמה ביקורת במוסף על תרגומו של רן הכהן לנובלות של היינריך פון קלייסט. קשה לזכור, ממרחק השנים והסגנון, מה בדיוק רצה כותב הביקורת, יצחק לאור, לטעון, אך צמד המלים "פאבולה" ו"סוז'ט", שלא חדל מלהופיע, עדיין זכור לי היטב.

"פאבולה" ו"סוז'ט", במקרה ולא התמזל מזלכם ללמוד את תורת הספרות הכללית באוניברסיטה, הם מונחים שהומצאו על ידי הפורמליסטים הרוסים. לא, לא מדובר בעוד זרם מיותר של שירה מודרנית, אלא באסכולת מחקר בספרות. לאור ראה לנכון להשתמש במונחים הללו. בני ציפר, העורך, לא ראה לנכון להשמיטם.

וזכרו זאת, כי זו יותר מדוגמא, זהו כל מלו"א על רגל אחת. לאור וציפר ויתרו על הקורא ההדיוט. לא להם הוא. מוסף במעגל סגור.
 
 

מי שמע על רומן באימבייב?

בקרוב יצא לאור מגזין ספרות חדש, פרי הוגיו של אֶב. בתל אביב יושב רומן באימבייב וכותב אוונגרד. עוד מעט הוא יוציא דיסק. מתגבש והולך מגזין ספרות יהודי-ערבי, ובתי הקפה עוד מאכלסים כותבי שירה זועמת, הגראפיטי של המחר. לא בטוח שתקראו על זה. אולי, אם אתם מתעניינים מאוד, תאתרו, כך לפתע, מתוך האין, על מדף הספרים, איזה גיליון ספרות חדש. איש לא יספר לכם עליו מרצונו.

התרבות העברית מעולם לא מתה, היא רק החליפה בתי קפה. אפשר, ראוי, לכתוב על כך. הכל שם, רוחש, מתגעגע. שוליים נצחיים, מחכים שיום אחד הכותרת הראשית תעסוק גם בהם, ותיתן לעגנון להתהפך על משכבו בשלום.

אגב –

שלב השאלה הצפויה: האם מוספי התרבות של "מעריב" או "ידיעות אחרונות" טובים יותר?
שלב התשובה הצפויה: להפך.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by