בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
תום י. ואני 

תום י. ואני

 
 
תאנה בלום

"הוא התיישב מולי בבלורית פרועה ובמבט נוצץ זימה. בסופו של דבר הרים נתח עוף בשוקולד על קצה שיפוד, נשא את עיניו הכחולות ושאל באדיבות 'צ'יקן?"'. וידויה של יורשת נהנתנית

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כפי שסופר בפרק הקודם, נעניתי בשמחה להזמנה לברביקיו של האקס שלי, הארל אוף ק. לו נישאתי פעם במשובה רגעית. הגעתי לטירה בד. שבדרום מזרח אנגליה, בבוקר פריך ומוזהב. הברבורים השחורים בתעלה שסביב הטירה היו במצב רוח קודר וענן של אבקנים לבנים מילא את האוויר. השמלה שלי (שאנל פרחונית עם תיק תואם), התבדרה בבריזה שנשאה עימה ניחוח קלוש של לבנדר.
 
 
פיטר הכניס אותי לחדר העבודה ("הסטאדי") שלו וצעק עלי מתחת לתמונה מקורית של מאטיס. באיחור של חמש שנים הוא גילה שביליתי לילה אחד שיכור עם אחיו. למי איכפת. משעמם. משעממים כל הבחורים שיש להם כסף.

משרתת בסינר מלמלה דפקה בהכנעה והעניקה לכל אחד מאיתנו כובע קש. פסענו, מנהלים סמול טוק על המצב, דרך העצים הגזומים בצורת ברבור ודרך גן הזן שכל אחד משבעה עשר הסלעים שבו (שבעה עשר כמספר ההברות בשיר הייקו) הובאו בספינה מיפן. היו כמה זקנים ממועדון הגולף של אבא שלו ופריחה אנגלייה בוורוד שאמרה כל הזמן "לאבלי", וכבר חשבתי שאני לא במקום הנכון, אבל אחר הצהריים גלשה רולס רויס שחורה במורד המשעול המוביל לגן ומתוכה יצא תום י. מלהקת ר.

כן, כן, זה נכון מה שאני אומרת. הוא התיישב מולי בבלורית פרועה ובמבט נוצץ זימה. בסופו של דבר הרים נתח עוף בשוקולד על קצה שיפוד, נשא את עיניו הכחולות ושאל באדיבות "צ'יקן?"

בשעת הדימדומים, כשהשמיים הבהיקו באינדיגו, אמרתי לו: "אתה רוצה לטייל?". "אוקי". הלכנו לאט, רומסים עלי שלכת (הוא באדידס בצבע תכלת, אני במגפוני דולצ'ה וגבנה) מתחת לסוכות הפורחות

הגענו למבוך הניאו קלאסי שציפורים אורנמנטליות התהלכו בו, וכשאומרים אורנמנטליות מתכוונים לציפורים שכנפייהן נקצצו כדי שלא יוכלו לברוח. הוא לא אמר כלום. שותק וגותי וקודר כמו כל הגברים שאי פעם גרמו לברכיהן של נשים להחלש. או כמו שטוני מוריסון אומרת כשהיא מדברת על האוקיאנוס: לפעמים הוא שקט ופשוט מביט באשה, אבל תמיד שומר את כל הצער שלו במעמקים.
 
 
כשהגענו למבוך שאלתי אותו: "אתה רוצה לתת לי חוט שלא אלך לאיבוד, כמו אריאדנה?". "מה גורם לך לחשוב שאכפת לי אם אאבד אותך או לא? ".

אח, העיניים הכחולות שלו מתחת לשיער בצבע חול. האם אני מתה או האם אני לא מעוניינת לראות אף פעם שום דבר נוסף מלבד העיניים האלה? "אתה לא יכול לאבד את מה שעוד לא שלך", עניתי, "בייבי."

ובלב אמרתי, בוא לחיות איתי, לקום איתי כל בוקר, אני ארשה לך לעשות לי כל דבר חוץ מאשר לעזוב אותי. כשעזבנו ירד הערב. הוא לא ביקש את הטלפון שלי אבל לקחתי את שלו. נסעתי בחזרה ללונדון ישר לסוויטה בריץ כי הדירה בבלגרבייה היתה תפוסה על ידי אחת המאהבות של אבא שלי (או כמו שהוא הציג את זה, אורחת חשובה) השארתי לתום הודעה וכל הלילה הוא לא התקשר. פיטמתי את עצמי בגודייבה וראיתי בצ'אנל פור סרט על הופעת האיחוד של אבבא. כשגם למחרת הוא לא התקשר ארזתי וחזרתי לארץ, כי אם הכל כל כך נוח, לעזאזל, שהייאוש לפחות יישאר פחות.

לפי טענה מפורסמת, הדוניזם לא נועד להסב עונג, אלא פשוט לרפד את היאוש. האושר עצמו, כפי שהראה לנו אפיקורוס והמורים הגדולים של המזרח, טמון בלהשתוקק לפחות. מצד שני, קשה לשכוח את פו הדב, שמנסה להגיד שמה הוא הכי אוהב הוא דבש. ובו ברגע הוא גם מבין שהאושר הוא הרגע הקט שבא לפני שהוא אוכל את הדבש. אבל לרגע הזה הוא לא יודע איך קוראים
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by