בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
הכתובת הייתה על הקיא 
 
 
לילך וולך

אסף הראל היה גועלי, נתן זהבי היה ילדותי והמתנחל שטען שצריך היה לדון את רבין למוות לא חידש לנו שום דבר. לילך וולך נבחלת מהקרנבל התקשורתי סביב תשע שנים לרצח ראש הממשלה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
ביום שירו ברבין יצאתי שבת מהטירונות. סירבתי ללכת להפגנה כי ידעתי שיהיו המונים ואני מרגישה מחנק בין הרבה אנשים וחוץ מזה דוד שלי אמר שיהיה ירח מלא, וכשיש ירח מלא אנשים נעשים אלימים. אחר-כך בבית צפיתי בשידור, מחוץ לבית החולים חיכו אנשים לראות מה מצבו. כשהודיעו שהוא מת אבא שלי בכה, אף פעם לא ראיתי אותו בוכה לפני כן. זה הזיכרון שלי, אף אחד לא יוכל לקחת אותו ממני.

נכון שזיכרון הוא דבר סובייקטיבי. יחד עם זאת אנחנו יודעים שיש גם זיכרונות קולקטיביים - והיום הם מונחים בעיקר ע"י התקשורת שסביבנו. אנחנו מסתובבים עם זיכרונות מושתלים, דברים שראינו בטלוויזיה ושמענו ברדיו ואנחנו כבר לא מזהים בהם זיכרון שהוא לא שלנו. מה בין יצחק רבין, האדם הפרטי והציבורי, ובין הפנינג התקשורת סביב יום השנה התשיעי להירצחו? לא הרבה.

רשתות התקשורת לא סומכות על האנשים הקטנים שיזכרו מה קורה סביבם ולכן הן שמחות לעשות את העבודה עבורנו. אם מישהו זוכר את האדם שחתם על הסכם השלום בעט פיילוט פשוט והיה נבוך כאשר מחאו לו כפיים, הוא ודאי לא יכול לקשר בינו לבין האקסטרווגנזה שאירגנו ליום השנה התשיעי למותו.

באיזשהו שלב נהיינו אומת תגדיל-לי-בשקל-תשעים, אנחנו רוצים הרבה, מהר ורצוי שזה יהיה מדמם. הופגזנו בכל כך הרבה צילומי זוועות, תקריבי גופות ואתרי אסונות שנדמה שאף אחד כבר לא מתרגש. בדיוק בשביל זה שינסו רשתות השידור מותניים ונכונו לאתגר.

בערוץ 3 שידרו את סרטו התיעודי של יעוד לבנון," 119 כדורים פלוס שלושה" משנת 96' שמשרטט את ההתנחלויות פוסט רצח רבין, לא הרבה השתנה שם, תודה שהתעניינתם - ברוך גולדשטיין הוא קדוש ויגאל עמיר הגבר עשה את העבודה. הקשר בין 119 הכדורים שירה גולדשטיין במערת המכפלה ושלושת הכדורים שירה יגאל עמיר ברור למדי, ונראה שלפי קריית ארבע מדובר בתהליך הדרגתי וטבעי, קודם מחסלים אנשים לא חמושים, מכיוון שהם ערבים, ואח"כ רוצחים את ראש הממשלה שמוביל הסכמי שלום איתם.

בערוץ 10 נתן זהבי כתב והגיש את "מכתב אישום" והצליח להיות פחות עצבני ויותר סנטימנטלי. מלבד דיברור העצב, למי ששכח להיות עצוב לבדו, לא ממש למדנו דברים חדשים. זהבי הגיש מסמך אישי למדי, דיבר אל רבין וסיפר לו על המתרחש בישראל הנטושה שנת 2004. בסך הכל נשארה תחושה של "יומני היקר" ולא יותר. כמו שכבר אמרנו, צר לנו, אבל אנחנו כבר מזמן שכחנו איך מזדעזעים כשמתנחל מתלהם טוען שבכל מדינה דמוקרטית היום היו דנים את רבין למוות באישום בגידה.

מי שהעלה את הרף בצורה משמעותית היה אסף הראל ב"כל לילה עם אסף הראל". במחווה גועלית במיוחד וסרת טעם עלו יוצרי התוכנית על ההברקה לכאורה של יצירת תוכנית שכביכול משודרת ערב לפני רצח רבין. מבולבלים? אל דאגה, ההומור הדלוח יבהיר לכם מייד. בתוכנית אירח הראל את ג'וני שועלי, כזמר צעיר ומבטיח, את רוני מילוא כראש עיריית ת"א ואת מנשה נוי כמי שמציג לראשונה את "הבורגנים". השנה כזכור לכם, שנת 1995 וכל המרואיינים רלוונטיים למתרחש. במונלוג הפתיחה הריץ הראל דחקות חבוטות על "הקומדי סטור", יעל בר זוהר הצעירה וכמובן על יצחק רבין שעדיין חי. (הברקות כמו תמונות מפוברקות בהפגנה ובה שלטי "רבין שודד ים" או "רבין לובש פרוות"). לא רק שלא הייתה בזה שום חמלה או יופי, זה היה מצמרר יותר מכל ריאיון עם מי שמאמין שזה בסדר לרצוח ראש ממשלה.

צפו אם כן בשנה הבאה לסרט מצוייר נוסח סאות' פארק המשחזר את הרצח עם קריאות "או –או, הם הרגו את רבין!!" ולסיטקום מגלגל מצחוק על משפחת רבין. תמיד יש לאן לשאוף.

בסופו של דבר, גם היום וגם בשנה הבאה נזכה לכל השלל המשוחזר והממוסחר שהוא רצח רבין ולא, לא בגלל ששילמנו את האגרה, אלא בגלל שבין שריפת תמונה של רבין במדי אס. אס. לבין נרות בכיכר, ישחילו לנו רצועה של 5 דק' רצופות של פרסומות שילמדו אותנו שרבין זה לא רע, אבל מה שחשוב באמת זה שניצלונים בצורת אותיות.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by