בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
"השלום מתחיל בתוכי" 
 
 צילם: רונן אקרמן. מתוך המופע ``צביקה פיק והפסנתר``   
 
אידו לב

"היה רושם כללי שנעמי שמר וגנדי-זאבי היו נוכחים, שרבין מת סתם וש-1625 אזרחים פלסטיניים מתו בארבע השנים באחרונות מהחיידק המזמר". אידו לב על מפגע הזימרה, אמש בכיכר רבין

 
 
 
 
 
 
 
 
 
את הבלון הענק של הנוער העובד והלומד ראיתי מרחוק. אני מכיר אותו. יש לו פסים באדום וכחול וכיפה יפה ויהודית מכבידה עליו מלמעלה. שני שוטרים צעדו ברחוב, "מפרישמן עד הבזק סטור", בין עשר לשש בערב, מחפשים את הרוצח הבא. הם חיפשו בג'חנון, במקדונלדס, בקופי בין, ובחמגשית החומוס שהוגשה להם כארוחת ערב. הוא לא היה שם (אולי הוא רזה?)

ברחבת הכיכר העצלה, בין עץ הזית הערום לרחוב שעל יד, נחו עשרות ילדי-נרות ואירגנו שלטים פוליטיים, היו גם סרבני המצפון מהשמאל שנראו בערך כמוהם, ואישה אחת שמנה, חמודה, שהיתה נהגת בצבא. השקט נשמר גם בין שתיים לארבע, כשקבוצה של שוטרים שיננה את ה"דריל". כלבה קטנה שקפצה למצגת העלתה חיוך דל. קוראים לה בלנקה והיא בת חודשיים - גולדן רטריוור קטנה ותמימה, שלא מכירה את רבין והמורשת, ונגד ארץ ישראל השלמה. "השלום מתחיל בתוכי", היא מחייכת וזהו. תיירת יהודייה נעמדה מול הסרבנים וצעקה שגם אותה שחטו, שסרבנים הם פושעים ושכשרבין נרצח, בניו יורק, "איפה שאני גRה, לא ממש התRגשו".

יש משהו מבזה בערב זיכרון שמופיע כערב שירה בציבור של צביקה פיק וזהבה בן. בשכונות כמו רחביה זה לא היה עובר, אבל ילדי שנות השמונים המשמימות השאירו את הטעם המוסיקלי ואת האידאולוגיה אצל ההורים - היום יש להם משפחה והם חזק ברטרו וב"מורשת". מורשת רחבעם זאבי מתערבבת עם מורשת רבין, ובחדשות אומרים ששניהם אהבו את ארץ ישראל. אחד הטיף לאלימות והשני לסיומה. אותו דבר, לא?

זהבה בן פתחה את הטקס בשיר הרעות והעצב. היה רושם כללי שנעמי שמר וגנדי-זאבי היו נוכחים, שרבין מת סתם וש-1625 אזרחים פלסטיניים שלא לקחו חלק בלחימה מתו בארבע השנים האחרונות מהחיידק המזמר. החיידק מהפרק ההוא של "זהו-זה" חזר, ובגדול. מלבד אותם אלף שש מאות עשרים וחמישה אזרחים שצבא ההגנה לישראל הרג בזמן האחרון, החיידק הורג בכולנו. אני חושב ששרה'לה שרון מקווה שלכשתמות (תבדל"א) יערכו לה ערבי זמר כאלה. לבלנקה הקטנה הסברתי שרבין היה משורר שנרצח כי זייף, אנחנו אומה קטנה ומדוייקת.

רון חולדאי נאם על כלום (הוא חייב כבר לרוץ לפוליטיקה במישור הלאומי) ואף מילה על מגרש החנייה המגאלומני שיקום על חורבות הכיכר, או על הפתרון הידוע מראש של שני העמים שחיים כאן. ראש הממשלה בסכנה, יש משהו מוזר באופק, והשמאל מה זה מתרגש. סוף סוף אנחנו הרוב, זאת אומרת "איף יו קנט ביט זם ג'וין זם", הרי אצל השמאלנים החדשים זה או שירצחו את אריק (והם נגד) או שיצאו מקצת מהשטחים ויראו לעולם שאנחנו בסדר. בכל מקרה הרווחנו. לפחות הילד שלי בקרייה. יש אווירה טובה בכיכר.

מנחת ההפנינג, טלי ליפקין שחק, חדורת מוטיווציה כשל אפרוח רעב, מסמלת בעיני את ההמצאה היהודית ע"ש בעלה: פרווה (Parve), איזה כיף שהוא הביא לנו שלום. נסיון העבר לימד את מארגני הטקס כי ממלכתיות פושרת זוכה ליותר רייטינג מאופוזיציה לוחמת - איך אחרת הם יקבלו פריים טיים בערוץ 2? כולנו כואבים עם האם השכולה, כולנו מקווים עם הבת היתומה. רק חסר כלב – ובגלל זה הבאתי את בלנקה. פיפי קקי ורבין, כמה נוח. הכיכר התמלאה בקהל הרגיל של הפגנות השמאל, כולנו שבעים, ובמילא אין היום כלום בכבלים. מחר אני חוזר לעבוד, סוגרים איזו עיסקה עם אירופה. יש לי כרטיס פתוח בטרמינל 3 ואני לא עושה מילואים כבר 4 שנים, יצא בפוקס.

נוער הנרות של אתמול עושה היום קו וקצונה ונוסע להודו, אבא שלי עוד מעט יצא לפנסיה וחושב שאני קיצוני, ביום שלישי בחירות באמריקה, בעוד שנה ההתנתקות, מחר אולי ירד גשם.

אולי הראיס ימות ואולי לא - אהוד יערי מחייך אלי בספקנות - הוא הרי מכיר אותו, אולי אריק שרון יירצח ואולי לא (אהוד יערי מפסיק לחייך), אולי ניפרד מחר מהילד בתחנת האוטובוס ולא נראה אותו שוב (מיקי חיימוביץ' עושה סדרה על דיאטה). עולם כמנהגו נוהג. על הבלון מראש העמוד יש כתובת מודפסת "...שנים לרצח" והמספר 9 כתוב בספריי שחור. שנה הבאה יהיה 10, אחר כך 11. הספריי יורד צ'יק צ'ק.

לילד שלי אקנה את הקלטת "בייבי נר" - וכשילך לשטחים אבכה, אולי, שלא ירדתי לקנדה כשהייתי צעיר. גם סבתא שלי בכתה כשראתה אותי חוזר מהטירונות בפעם הראשונה, ולחשה לי באוזן, "70 שנה". היום אני מבין. יש לנו עוד 14.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by