בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
רוסי לבן 
 
 מתוך עטיפת הספר   
 
אלונה דניאל

אלונה דניאל עומדת על הבדלים בין ארון הספרים הישראלי לזה הרוסי, וממליצה בחום על ספר המבוגרים של ז'ול ורן, "חזיון התעתועים של ד"ר אוקס"

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אם תכנסו לבית של משפחה יוצאת חבר העמים, לרוב תגלו בה ספריה גדולה שתראה שונה מספריה בבית ישראלי טיפוסי. על המדף של משפחה ישראלית הממוצעת תמצאו ספר בודד של פול אוסטר לצד הרומן האחרון של מאיר שלו, לידו איזה ספר שירים של יונה וולך שצמוד ל"אחים קרמזוב" שאחד מילדי המשפחה למד לבגרות.

אצל הרוסים, לעומת זאת, לא תמצאו כמעט ספרים בודדים. כל כתבי דוסטוייבסקי בחמישה עשר כרכים יתנוססו בגאון על מדף שלם, יחד עם כל כתבי טולסטוי (עוד חמישה עשר ספרים, כולל המיכתבים). את המדף שתחתיו יתפוס האוסף המלא והבלתי נמנע של קונאן דויל (אותה המהדורה אצל כולם, שניים עשר כרכים שחורים עם כיתוב אדום), ובו לא רק כל סיפורי שרלוק הולמס אלה גם רומן מדע בדיוני שכתב על אי מלא דינוזאורים - מעין גרסה מוקדמת ל "פארק היורה" . אחר כל אלה תבוא "האגדה לבית פורסיית'" של ג'ון גול'סוורטי, סגה משפחתית המתפרסת על פני שמונים דורות בערך, בארבעה עשר כרכים - אחד העינויים הגדולים של העידן הקומוניסטי. הלאה: אוסף המלא של אלכסנדר פושקין, הכולל את כל הפואמות, הסונטות, הפרוזה והמכתבים, עליו יישענו חמישה כרכים של לרמונטוב שמת בגיל עשרים וחמש. האוסף המלא של שלום עליכם יתפוס את רוב המדף התחתון וישאיר מקום רק לשניים- שלושה כרכים של איסאק באבל- הגאון היהודי שהנציח את אודסה ואת המאפיה היהודית שלה. על המדף העליון תמצאו את הסיפורים והמחזות של אנטון צ'כוב וכמה כרכים של קופרין, תלמידו. כמובן שהמדף התחתון יהיה מוקדש לספרי מסעות והרפתקאות לנוער: אלכסנדר דיומא, פנימור קופר, מיין ריד וכמובן - מלך הז'אנר, ז'ול ורן.

בשלושים השנים האחרונות התחוללה בעולם רהביליטציה של יצירתו הספרותית של ז'ול ורן . ורן היה סופר פורה במיוחד והספיק לכתוב בחייו הארוכים עשרות יצירות, בהן גם מחזות שהועלו על במות רבות ונובלות שנכתבו במפורש לקוראים מבוגרים, אבל בספריה הסובייטית היו מונחים רק ספרי הנוער שכתב: "האי המסתורי", "עשרים אלף מייל מתחת לפני המים", "מסע אל בטן האדמה", "מסביב לעולם בשמונים יום" ו"אל הירח". להגנתם של הרוסים אומר שגם בארצות אחרות הוא מוכר בעיקר בזכות ספרים הללו. חוקרי ורן טוענים שהסיבה לכך היא, ששום הוצאה לאור לא הסכימה לפרסם את ספריו, לכן הוא פנה להוצאה לאור שהתמחתה בספרי נוער. הוצאה זו פרסמה את ספריו הראשונים וכך דבקה בו הסטיגמה, שלא ממש עושה עמו צדק.

במרץ 2005 ימלאו מאה שנה למותו של ז'ול ורן. הוצאות שונות באירופה עומדות לציין זאת בהוצאתם לאור של תרגומים חדשים ומהדורות חגיגיות. מעריציו הרבים בעולם מתכננים כינוס עולמי מיוחד באמיין, העיירה בה נפטר הסופר. בכינוס ישתתפו מיטב החוקרים והמומחים העולמיים ליצירתו של ורן ואת שאר הפרטים על הכינוס אפשר למצוא בפורומים השונים של מעריצי ורן באינטרנט.

גם הוצאה לאור צעירה בשם "אחוזת בית" מצטרפת למחווה הגדולה ומפרסמת את הנובלה החכמה והמפוכחת "חיזיון התעתועים של דוקטור אוקס", בתרגום לא פחות מנפלא של דורי מנור, אחד המוחות המבריקים בארצנו בתרגום של שירה ופרוזה.

כך זכיתי גם אני, בוגרת ספריה נוסח ברית המועצות שקראה בגיל ארבע עשרה את ספרי ההרפתקאות, להכיר את הספר הנהדר הזה שגילה לי ז'ול ורן מסוג אחר לגמרי. מדובר באלגוריה חברתית ופוליטית, משל על חוסר היציבות והשבריריות של הטבע האנושי ההפכפך והמושפע כל כך.

עיר קטנה ומנומנמת שתושביה אדיבים וסובלניים זה לזה. שלווה גדולה אופפת אותם עד שהדופק שלהם יורד לשתי פעימות בשעה. בפתיחה אנו מכירים את אנשי העיירה החביבים ואת אווירת החיוביות השולטת עד בוא התפנית הגדולה.

המדען דוקטור אוקס ושולייתו איז'ן, שהוזמנו על ידי פרנסי העיר הנכבדים להתקין בה מערכת תאורה משוכללת, זוממים לבצע באנשי העיר ניסוי מדעי: הם מייצרים גז מיוחד ומזרימים אותו בחוצות העיר. עד מהרה גורר עמו עודף החמצן תוצאות הרות אסון. האוויר רווי החמצן משבש את כל המערכות, תושבי העיר נעשים תקיפים, צעקניים, אפילו אלימים, בעלי חיים הופכים לתוקפניים ואפילו הצמחים מגיעים לגדלים מפלצתיים.

תושבי העיירה שדעתם משתבשת מחליטים לצאת למלחמה בעיירה שכנה, באמתלה פעוטה וחסרת חשיבות - פרה שעברה את גבול המרעה שלה לפני עשרות שנים.

בסוף בא המהפך שמחזיר את הסדר למקום, אבל אני לא רוצה לקלקל את הנאת הקוראים. אוסיף רק שבגדול, הנובלה מראה שקל מאוד להפוך אדם רגוע ושפוי לחיה צמאת דם. הספר מדגים באיזו כניעה מוכן העדר ללכת אחרי כל מטורף שמצליח לנווט אותו. כדי להדגיש את זה, ורן מצייר דמויות שיותר מבני אדם מזכירות יותר מריונטות, בובות קרטון.

ה"חד מימד" והאלמנט של הפארסה מדגישים את המצב הנפשי עליו נכנסים בני אדם כשהם נכנעים ליצר העדר. כמה רלוונטי למצב שלנו. איזה תזמון מצויין להוציא את הספר הזה , במיוחד אחרי כל משקראנו בעיתונים בשבועות האחרונים. כנראה בשל הרלוונטיות של הנובלה המלחינים ממשיכים לעבד את "דוקטור אוקס" לאופרה שוב ושוב. הראשון שתרגם את הסיפור לליברטו אופראי היה אופנבך. באותה תקופה ז'ול ורן עדיין היה בחיים. בשנת 1998 הספר שוב תורגם לליברטו שהולחן הפעם על ידי האנגלי גווין בראייארס. בשנה שעברה הועלתה בדרזדן הצגת בכורה של אופרה על פי "דוקטור אוקס", שהלחין מלחין הגרמני אלכסנדר קויק. לאוהבי המוסיקה הייתי ממליצה בחום על האופרה של אופנבך, אבל לפני כן כדאי לקרוא את הספר. אפילו אם כבר קראתם אותו- לו רק כדי להתפעל מהתרגום החדש.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by