בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
לא מזיז 
 
 
אמיר עמרמי

אמיר עמרמי חושב שאבי גרייניק רציני מדי, דניאל סלומון ממוחזר, ולאה שבת עדיין מרטיטה - אך קצת מפספסת

 
 
 
 
 
 
 
 
 

אבי גרייניק "יש מי שאוהב" / אן.אם.סי

יותר מחצי שנה חלפה לה מאז אותו ערב בו ישבתי מול הטלוויזיה וצפיתי באחת מתוכניות האירוח של רפי רשף. זאת הייתה תוכנית אינטימית, אחד על אחד. רשף, המוכר לנו יותר מרגעי ה"אני מבין שחטפו אותך, מעניין...", התגלה כאדם רך ומבין יותר, ומולו התארח גיבור הסיפור שלנו - אבי גרייניק. בדיוק אז נחשפתי לאבי גרייניק שמעולם לא חשבתי שקיים. הבנאדם עטף את עצמו בפרצוף מאוד רציני, עד כדי מבהיל לפעמים, ואפילו התקשה לבצע חיקוי קטן שביקש ממנו מארחו. בסיום הראיון נשאל גרייניק איך היה רוצה שיזכרו אותו, וזה השיב שהיה רוצה להיזכר יותר כמוסיקאי, פחות כבדרן.

הצד המוסיקלי של גרייניק תמיד השתלב עם הצד הקומי שלו. עוד מימי פלטפוס אנחנו זוכרים עשרות מערכונים מוסיקליים ("כן, פה זה הדואר" - הכי מוצלח בעיניי) משולבים בתוכנית. בדיסק שלפנינו, גרייניק לוקח אותנו הכי קרוב אליו שאפשר להגיע, יותר מכל מערכון שהוא אי פעם כתב.

רוב הטקסטים הם שלו, עם תוספות של רחל, נתן אלתרמן, אורן פרבר ושאנן סטריט. טקסטים מאוד אישיים, נטולי חוש הומור לחלוטין. ישנה רצועה אחת, "כלום", אותה כתב במשותף עם שאנן סטריט, והקליפ שלה כבר רץ בטלוויזיה, והיא הרבה יותר קורצת משאר הרצועות בדיסק. הטקסטים בעיקרם הם ברמה גבוהה - שירה ממש - וזה היה בדיוק הדבר שהפריע לי.

הדיסק אישי מדי. ההפקה שלו מאוד מושקעת ועגולה, (אחראיים עליה גרייניק ונתן כהן שעבדו ביחד בעבר על האלבום של "לולה" שראה אור בשנת 2000), והיא גם מאוד תורמת לטענה שלי שהסיפור כאן הוא יותר מדי אישי. לא שהדבר פסול - לא הייתי רוצה להיחשף לאבי גרייניק לא אמיתי - אבל אני כן חושב שבתור מוסיקאי, היה נכון יותר לו היה האלבום מעט יותר קל ממה שהוא עכשיו.

במה דברים אמורים? טקסטים עם מעט יותר חוש הומור ותחכום, אפילו מעט יותר רחוקים, היו גורמים לי לחבק את האלבום קרוב יותר אליי. אין ספק שאבי גרייניק הוא מוסיקאי מאוד מוכשר, ואדם מוסיקלי ביותר. אבל מה לעשות, הוא גם אחד האנשים היותר מצחיקים במדינה. כן - מדובר כאן באלבום מושקע ואיכותי, את שיר הנושא של האלבום הלחין יוני רכטר שגם משתתף בשיר, וישנן עוד כמה רצועות שכנראה ויהפכו ללהיטים בזמן הקרוב. אין בליבי יותר מאיחוליי הצלחה, רק שהיה לי יותר קל להתחבר, לו היה גרייניק פחות נחשף אליי ויותר נותן לי את הרצון לחפש אותו בעצמי. רפי רשף היה מבין אותי.
 

לאה שבת "עכשיו ביחד" / בייס רקורדס

 
(הוקלט ביום חול)

אמנם עברו להם עשרת הימים הנוראים, אך נדמה שאווירת הסולחה עדיין עוטפת את כולנו. זהבה בן ואתי לוי השלימו בתוכנית של יהורם גאון ("זהבה יודעת למה אני כועסת עליה, אבל לא משנה"), כנראה וביבי לא יפרוש מהממשלה וישלים עם אריק, ולאה שבת השלימה עם אחיה המוכשר והיקר - שלומי שבת.

סליחה על הבורות ועל קריאה מזלזלת של מדורי הרכילות - אבל בכלל לא ידעתי שהם רבו. גם אם הייתי יודע, זה היה מרגש אותי כמו זרם של חשמל סטטי ממסך הטלוויזיה. כן רבו, לא רבו, העבודה ביחד על הדיסק של שבת אכן מבורכת. את האלבום הפיק לה אחיה ביחד עם המפיק רובי בן שמעון, מה שלוקח אותנו לעיבודים מעט יותר ים תיכוניים משירים אחרים שלה.

האלבום מארח אמנים מהשורה הראשונה כגון שלומי שבת (שולם, שולם לעולם?), גלי עטרי, דוד דא'ור, יוסי אזולאי, עופר כלף, רונית בן שמעון, שלמה יידוב וקורין אלאל, והם מצטרפים ללאה שבת שלנו ושרים את מיטב להיטיה שכתבה לאחרים. זה לא "תולדות המים" של סנדרסון, אבל לאלבום קסם משל עצמו.

אני אישית יכול להתמסטל מהקול שלה. יש משהו בחיספוס שלה שגורם לי לפעמים להרגיש לא נוח עם עצמי. האלבום מנוגן בצורה הכי מקצועית שיש. זו לא כזאת חוכמה שלוקחים את שלושת המוסקיטרים: אבי סינגולדה(גיטרות), אבי יפרח (בס) ואשר פדי (תופים) ונותנים להם לנגן - מדובר בשלושת נגני האולפן הכי מקצועיים שיש היום, השמועות טוענות שאופיים החרוץ כמעט וגרם לכך שפנו אליהם קבלנים מענף הבנייה.

העיבודיים מאוד מקוריים ולוקחים את השירים למקומות אחרים לגמרי. עם זאת, צרם לי מאוד לשמוע את לאה שבת בתחילת כל שיר. אני חושב שאמן שמוציא אלבום שכולו דואטים צריך לתת את הכבוד לאורחים שלו. שניים כן שרים לפניה, דוד ד'אור וקורין אלאל, אך היה יותר מכובד לו היה כך לאורך כל האלבום.

השיר הנוגה "אתה הולך לישון מוקדם" מבוצע כאן ביחד עם נורית גלרון. עיבוד שמח מדי לטעמי, מפספס את כל השיר. השיר במקורו מאוד עצוב, מה שלא עובר כאן, ובנוסף על כל זאת ישנה גם ההתפרצות של שורטי לקטע ראפ מקורי באמצע. ידידי המבקר המוסיקלי דודו כהן יכול לנאום לי שעות בקשר לכמה נפלאה מוסיקת ההיפ הופ בארץ, ואני מנגד אומר שאין דבר כזה. אפילו אם יש, זה לא תורם לשיר ולוקח אותו הרבה יותר רחוק ממה שהוא אמור להיות.

לסיכום, חברים יקרים, כן רבו, לא רבו, העיקר שעכשיו הכל בסדר. מלבד 8 דואטים אנחנו גם מקבלים 3 שירים חדשים. דבר מבורך תמיד, בעיקר כשהוא מגיעה מאמנית כמו לאה שבת, רק שהייתי שמח לו היו יותר באלבום. בקשה קטנה לאומן הבא שמוציא אלבום עם שירים שכתב לאחרים - קח צעד אחורה ותן לזמרים שלך את הבמה, מה שהתכוונת כנראה לעשות כשישבת לכתוב להם.
 

דניאל סלומון "אהבה" / הד ארצי (סינגל)

 
קיבלתי לידי סינגל ראשון מתוך אלבום שני שבדרך של דניאל סלומון. לא היו לי ציפיות גבוהות מדי. דניאל סלומון פרץ עם הדיסק הראשון שלו "דניאל סלומון" בהוצאת אן.אם.סי, וטחן את הרדיו עם "עדיף" ו"בא מכאב". בשנת 2002 הוא קיבל את פרס מלחין השנה מאקו"ם ונראה היה שמדובר בבחור שלא מתכוון להיעלם, לפחות לא כאומן יוצר.

והוא נעלם. והנה הוא מבקש לחזור. את "אהבה" כתב, הלחין והפיק בעצמו. הבחור מוכשר כמו שד והתיזמורים והעיבודים שלו תמיד מסמררים לי את כל השערות בגוף, אבל מה שאין כאן - זה משהו חדש. אותו דניאל סלומון עם הסאונד הקודם שלו, מודאלי כתמיד, ומאוד מאוד נוגע.

השיר מאוד מרגש, מנוגן היטב ומאוד מושקע. משהו חדש - אין בו. אם המטרה שלו היא לשוב לחיינו ולהיעלם שוב, זה כנראה מה שיקרה. אם יש בדיסק החדש רצועות נוספות שמבשרות חדשות, אני מקווה שהוא לא ייעלם לנו בשנית. אני אומר את זה משתי סיבות: הראשונה היא שלבחור יש נשמה של ציפור, ושומעים את זה; השנייה היא שזה נראה לי הרבה יותר עדיף.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by