בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
משפשפים 
 
 איתמר ואורי זוהר, מתוך ``מציצים פנימה``   
 
יואב הר עוז

"צו פיוס לא יהיה כאן. מה שכן יש זו תזכורת נוסטלגית צובטת לאורי זוהר האיש והאושיה, הוא עדין כאן במלוא הדרו - רק שינה מצב צבירה". יואב הר עוז על 'מציצים פנימה', הערב בערוץ 2

 
 
 
 
 
 
 
 
 
עבור הציבור החילוני, אורי זוהר היה מנהיג דור הכלום של שנות ה-60 וה-70. שחקן ובימאי, מי שעשה את מיטב סרטי ומערכוני הקלט הישראליים: "מציצים" , "הצילו את המציל", "עיניים גדולות", "לול" ו"שבלול".

הוא היה ראש החבורה הבוהמיינית של אריק אינשטיין, שיסל, טליה שפירא ז"ל, שלום חנוך, משה איש כסית ז"ל, ועוד הרבה שבחיים וגם לא מעט ז"לים. ישב עם חיים חפר ודן בן אמוץ. היה מהבוחשים ב"כסית" (שנסגר סופית לאחרונה) . לפני כעשרים וחמש שנה הוא חזר בתשובה, הוא לומד עכשיו תורה, ואיתו האישה, אליה, והילדים. מכיוון שכך, עבורנו, אורי זוהר בעיקר היה ולא עוד.

אורי זוהר, למי שזקוק לתזכורת, היה לא רק עוד שחקן ובמאי, אלא מוביל תרבותי. הוא היה זה שנתן את הטון, מודל לחיקוי. משפטים שנאמרו בסרטיו ובמערכוניו בפיו או בפיהם של דמויות אחרות נכסנו לשפה המדוברת, נכסי צאן ברזל. מאז שעזב התפרקה החבורה. כל אחד מהם המשיך לקריירה עצמאית אבל לזמן שאול. מאז לכתו, המלה "בוהמה" נותרה ריקה מתוכן. היום אין יותר בוהמה תל אביבית, לפחות לא בעוצמה וברמת ההשפעה שהייתה לה פעם. כשצפיתי ב"מציצים פנימה" הבנתי כמה דמות כמו אורי זוהר חסרה לנו, יותר מתמיד.

איתמר זוהר, בנו, שבניגוד לאביו, אינו מגדיר את אורח חייו ביחס לדת, מתעד בשלושה פרקים את ויכוחיהם. השניים משתדלים לדבר על הכל: על היחסים ביניהם, על כפיה דתית, פערי דורות ובעיקר על קונפליקטים פנימיים בין דתיים וחילוניים. המטרה כפי שמצהיר עליה זוהר ג'וניור -להוריד את מפלס השנאה בין דתיים לחילוניים, בקיצור צו פיוס. ובכן, צו פיוס לא יהיה כאן, מה שכן יש, זו תזכורת נוסטלגית צובטת לב לאורי זוהר האיש והאושיה. הערך המוסף המפתיע של הסדרה הדוקומנטרית הזו מצוי בעצם החשיפה. אורי זוהר, מתברר, עדין כאן, במלוא הדרו - הוא רק שינה מצב צבירה.

אורי זוהר הדוס הוא עדיין גבר מרשים, עדיין משכנע. מיטיב להתנסח, רהוט, מלא בדיחות ושופע כריזמה. למרות שאיתמר מנסה להראות את אביו כטיפוס שחור תרתי משמע: מיוסר ושנוא בריות , אורי דווקא נראה מלא חיים, שמח בחלקו ובדרכו, ללא טיפת געגוע למה שהיה ולמי שהיה. התשוקה שהייתה לו בעבר לא שכחה, היא רק מנותבת למקומות אחרים; לומד תורה בשקיקה, מקיים מצוות באדיקות, מעורב בהחזרה בתשובה ונהנה מהתפוצצות האוכלוסין של משפחתו בדירתם הצנועה בירושלים.

זהותו של זוהר האב ברורה וחזקה, הוא בעל תשובה שמצא את תכליתו בחיים, התכלית האחת כהבנתו. זו הזהות של הבן הנאבקת על חייה, בצילו של האב, ואם אישיות כמו אורי זוהר זה לא מאבק, זה פאקינג מלחמת עולם.

אני חושב שאורי זוהר לא יכול היה לבחור אחרת, חזרתו בתשובה הייתה מהלך טבעי לאדם מסוגו, את זה איתמר לא ממש מצליח להבין. "איך יכולת לעזוב את כל היופי הזה, לא יכולת לחזור בתשובה ולהישאר כאן?", משתהה איתמר נוכח הווילה היפה והמפוארת ביפו בה גר אורי עד ערב עזיבתו לירושלים. שניהם מדברים על אהבה - אהבת אב ובן, גבר ואישה, הזולת. איתמר זוהר מפמפם לאורך כל הסדרה את המנטרה "אהבה שאינה תלויה בדבר" כמפתח לקבלה של כל אחד, חילוני או דתי, כמפתח לקבלתו הוא ע"י אביו. הוא מציב זאת בפני אורי, "קבל אותי כמו שאני", אך האב אינו מסוגל באמת לאהוב אותו ללא תנאים, מבלי שישמור מצוות.

על פי תפיסתם התורנית, המחלוקת העיקרית בינהם היא סביב השאלה – על מה ייתבע בבית דין של מעלה על מה אורי זוהר. כאן מתגלה תמצית הוויכוח, בסיס חוסר ההבנה. עפ"י הבן, אורי זוהר ייתבע על כך שהמלך הבלתי מוכתר של החילוניים, שהפך לחרדי ולרב, לא דאג לקרב בין הפלגים ולהביא לאהבה ביניהם. עפ"י האב, אורי זוהר יתבע על כך שלא הצליח להחזיר בתשובה כמה שיותר וביניהם חבריו אהובי נפשו- אריק אינשטיין, לדוגמא. זו נקודת המתח, סביב זה מתעמתים הצדדים.

איתמר כמעט משתגע, איך הוא מנסה לשנות את כולם, לשכנע את החילוניים להתחרד. אורי מסביר שזו היא חובתו, שאריק איינשטיין לא יבוא אליו למעלה יתפוס אותו בחולצתו ויאמר: "למה לא אמרת לי?", "אמרתי והוא לא שמע" זה לא תרוץ. צריך לעשות כל מאמץ, לצום, לומר תהילים ולבכות עד שכולם יחזרו בתשובה. "ככה אף אחד לא יסמפט אותך" מפציר הבן, אבל הסימפטיה הזו לא ממש מטרידה את אורי. לוותר על ההחזרה בתשובה מבחינתו זה לוותר לעצמו ועל עצמו.

אורי שואל את בנו שאלת מחץ - האם הוא היה אוהב אותו אם היה נשאר חילוני הולל, ואיתמר משיב- לא רק אוהב גם מעריץ.

עבור אורי, בתקופה החילונית, הרע היה יותר מהטוב. מסיבות, אמביציה, כסף, אין גבול לתאווה ולבצע, כל אחד חי כמו שהוא מבין. אורי אומר שמה שרואים בסרטים ובטלוויזיה על איך שהם היו פעם זו רק הקליפה, מבפנים הכל היה ריק, בלי טיפה של אהבה. באורך החיים הזה הוא לא יכול היה להמשיך, זה מוטט אותו. אני מאמין לו כשהוא אומר שהוא היה מאבד את שפיותו ובוודאי מתגרש. מי שגדל כבן למהגרים מפולין, התחנך בשומר הצעיר, על הפלמ"ח, הנחל, הקיבוץ והמפעל הציוני, חווה בשנות הארבעים לחייו משבר גדול. שלא כמו פעם, הסביר זוהר האב, העולם החילוני הפסיק לספק דברים מחייבים שבשבילם שווה לקום בבוקר, שמתווים דרך. גם הכמיהה לשלום והאמונה באומנות חדלו מלספק עוגנים מחייבים. כשפריקת העול והזרקנות שלו ושל חבורת לול מיצתה את עצמה, מבחינתו זה היה לחזור בתשובה או לחדול. אורי זוהר, מבחינתו, הציל את עצמו, את אושרו וחיי משפחתו.

היום איתמר זוהר הבן רוצה להציל את עצמו. עם כיפל'ה שחורה ונפש כמעט חילונית, בירה ביד אחת וסיגריה ביד השניה, משתכר לו בברים ירושלמים. רוצה לעשות סרטים בלי סוף, אולי להיות אורי זוהר של פעם. לנעלי אביו אני מניח שהוא יודע שהוא לא יכנס, ולהיות חצי דוס וגם חצי מתפקר הוא לא יוכל להישאר עוד הרבה זמן. אורי זוהר הוא בעל תשובה, איתמר זוהר מתחבט, דרכו עדין אינה ברורה.

*הפרק הראשון של "מציצים פנימה" ישודר הערב בשעה 22:45, בערוץ 2
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by