בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
אנוס אותי, אהוב אותי 
 
 
הדס איילון

הדס איילון עם סט ביקורות מרחבי הרשת על הסרטים שעולים השבוע: "לא לזוז", "אני (לב) האקביז" ו-"הבנים של אבא"

 
 
 
 
 
 
 
 
 

לא לזוז

 
Non ti muovere

פנולפה קרוז, שפעם הייתה שחקנית ספרדייה מוערכת, הגיעה כנראה למסקנה שבמאים אמריקאים מביאים לה נאחס, וחזרה לעבוד עם במאים אירופאים. את סרטה הקודם "גותיקה", ביים הצרפתי מת'יו קסוביץ, ואת הסרט הנוכחי ביים השחקן האיטלקי סרג'יו קאסטליטו ("המטבח של מרתה"), שזהו סרטו השני כבמאי.

קאסטליטו מגלם את טימוטאו, רופא מנתח, שעורך עם עצמו חשבון נפש שעה שבתו שנפצעה אנושות בתאונת דרכים תלויה בין החיים למוות.

בזמן ההמתנה, נזכר טימוטאו בילדותו, באשתו, במשפחתו ובחבריו, אך יותר מכל, רודף אותו הזיכרון של איטליה (קרוז), בחורה אלבנית צעירה שאתה ניהל רומן 15 שנה קודם לכן. הרומן ביניהם החל לאחר שטימאוטו אנס את איטליה בשכרותו. אחרי האונס, הפכה תשוקתו האלימה לסיפור אהבה אובססיבי וכוחני, שגרם לו לסכן את נישואיו לאלזה, עיתונאית יפהפייה.

אחרי תוספת האף של ניקול קידמן ב"השעות", והשחתת פניה היפות של שרליז ת'ורן ב"מונסטר", הגיעה תורה של קרוז לגלם אישה כמעט מכוערת (הכל יחסי כמובן). הכיעור הקולנועי הסתבר שוב כמשתלם. קרוז קיבלה ביקורות נלהבות על משחקה ואף זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר בתחרות ה"אוסקר" האיטלקי.

במדד הגולשים של IMDb , הסרט זכה לציון 5.9 מתוך 10.

הכסף מדבר: הסרט נחל הצלחה באיטליה וגרף שם עד כה 8 מליון יורו.
 
 
לפי עיתון וראיטי: הסרט יכול היה בקלות להפוך לעוד מלודרמה איטלקית מגוחכת, אך משחקה המשובח של קרוז והשימוש המרתק של הבמאי באמצעי המבע, הופכים אותו ליצירה קולנועית מעניינת וראויה.

לפי ההוליווד ריפורטר: קרוז מפגינה יכולת משחק מעולה והופכת את הסרט לסיפור רגיש ונוגע ללב על אהבה.
 

אני (לב) האקביז

 
I (Heart) Huckabees

ככל שהשלטון האמריקאי הופך שמרני יותר ויותר, ואידיאולוגיה פטריוטית שזורה בסרטי המיינסטרים האמריקאים, כך קמים יותר ויותר יוצרים שמאלנים ליברלים שמנסים לגלות צורות קולנועיות חדשות במטרה להעביר ביקורת נוקבת על מצבו של האדם בעידן הקפיטליסטי.

מייקל מור עשה את זה ב"פרנהייט 9/11", ג'ונתן דמי ב"מועמד ממנצ'וריה", ועכשיו מנסה דיוויד או ראסל, ב"אני (לב) האקביז", לברר האם נותרה משמעות לקיום האנושי בעידן התאגידים.

בעיות קיומיות מדירות שינה מעיניו של אלברט (ג'ייסון שוורצמן), פעיל למען איכות הסביבה. כדי לקבל תשובות לשאלות המטרידות על הקיום, הוא שוכר את שירותיהם של שני בלשים אקזיסטנציאליסטיים (דסטין הופמן ולילי טומלין), שחוקרים באופן מטאפיזי את המסתורין האופף את חייהם של לקוחותיהם. הם בוחנים את לקוחותיהם מקרוב, מתחקרים חברים, משפחה ועמיתים לעבודה, הכל כדי לעמוד על מסתרי חייו של הלקוח ושל החיים בכלל.

הבלשים סבורים שאחד הדברים המעיבים על חייו של אלברט הוא הקונפליקט ההולך ומחמיר שלו עם בראד (ג'וד לאו), בחור צעיר ויפה שמטפס במעלה סולם ההנהלה של "האקביז", רשת סופרמרקטים פופולרית, שמנסה להשתלט על הארגון בו עובד אלברט ולהפוך את ארה"ב לקניון אחד גדול. בראד, שחי כביכול חיים מושלמים ונטולי דאגות, שוכר גם הוא את שירותי הזוג ומסבך את החקירה. אלברט שמואס באופטימיות של הזוג, עובר לשירותיה של פילוסופית פסימית (איזבל הופר), שבניגוד לצמד הבלשים, מאמינה כי לחיים אין כל משמעות והקיום הוא שרירותי וכאוטי. כעת כל הדמויות עסוקות במרדפים - אחת אחר השנייה ובעיקר אחר משמעות החיים.

עוד מככבים בסרט, מארק וולברג בתפקיד כבאי שאיבד את האמונה בחיים לאחר נפילת התאומים, ונעמי ווטס, כבת זוגו המשולמת של בראד.

מדד עגבניות הרקובות: המבקרים חלוקים בדעותיהם - הסרט קיבל 50 אחוזי טריות. חלקם בטוחים שמדובר ביצירה גאונית ויוצאת דופן ואילו האחרים סבורים שהמלך הוא עירום ומדובר בסרט מסורבל, יומרני ותו לא.

הכסף מדבר: הסרט לא מתקרב להצלחה הכלכלית של "שלושה מלכים", סרטו הקודם והפולחני של ראסל. הסרט הרוויח עד כה רק 10 מיליון דולר.
 
 
לפי הניו יורק טיימס: סרט מצחיק, כן ורגיש שמצליח להעביר במדויק את ייאושם של אנשי השמאל בארה"ב.

לפי הרולינג סטון: קשה להבין את כל הרעיונות שבסרט בצפייה ראשונה. מדובר בסרט מקורי שלא מפחד להיות שונה ומוכיח שראסל הוא אחד הבמאים המרתקים שעובדים כיום בארה"ב.
 

הבנים של אבא

 
Pere et fils

סרטו הראשון כבמאי של השחקן הצרפתי מישל בוז'נה ("שלושה גברים ותינוקת"), הוא סיפור על אב שיעשה הכל כדי להתקרב אל בניו.

פיליפ נוארה הוותיק ("סינמה פרדיסו") מגלם את ליאו, אלמן מזדקן ובודד, שמשתוקק לקבל מעט חיבה משלושת בניו, שעם השנים התרחקו האחד מהשני וממנו. אחרי שהוא מתאשפז בבית חולים וזוכה לביקורי "חובה" מילדיו, הוא מגיע למסקנה שהדרך היחידה להתקרב אל משפחתו, היא לשקר בנוגע למצבו הבריאותי. ליאו מעמיד פנים שהוא עומד לעבור ניתוח מסוכן, שסיכויי ההחלמה ממנו קלושים, וכחסד אחרון הוא מבקש מבניו שיתלוו אליו לטיול בקנדה. המסע מתחיל בקשיים, אך במרוצת הזמן הוא הופך למסלול היכרות מחודש בו ליאו מלמד את ילדיו על הנאות החיים ועל חשיבותו של התא המשפחתי.
הסרט היה מועמד לפרס ה"סזאר" היוקרתי בקטגוריית סרט בכורה הטוב ביותר לשנת 2004.


הכסף מדבר: הסרט הרוויח עד כה סכום צנוע של 634,968 דולר.
 

אתרים רשמיים

 

טריילרים

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by