בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
תחת על האש 
 
 רותי משחקת אותה לימור לבנת, מתוך ``לבנות``   
 
איתן בוגנים

לכבוד חגיגות פסטיבל וידאו zone , פגש המדור את האחת והיחידה, רותי סלע

 
 
 
 
 
 
 
 
 
Una prodeccion solamente 2001
 Una prodeccion solamente 2001   
זקני תל אביב מעידים שהווידיאו ארט של היום הוא כבר לא מה שהיה פעם. הנועזות, החתרנות, האמירה האישית והניסיוניות שוקעים לאיטם בחולות הטובעניים של ההיסטוריה וממוחזרים בממסד האמנותי שקופא על שמריו על מנת להצדיק את קיומו (ראה ערך וידאו-זון 2). אבל יש יוצאות מן הכלל - רותי סלע היא כנראה המלכה של הווידיאו ארט הישראלי, ובצדק רב. עומדת בראש המחנה, מצוידת בכנות, אומץ ובמצלמה, רותי סלע מדלגת על קווי החפירות שבין הווידיאו האמנותי, הקולנוע המסחרי והסרט הדוקומנטארי, ומגיעה למקום חדש ששייך רק לה. פרובוקציה, על מנת לעורר ולגרות היא מילת המפתח בסרטים של רותי. וגם ניסיון למגע אנושי וקצת סקס אף פעם לא יזיק.
 
מעבר לאשמה #2
 מעבר לאשמה #2   
מאיפה או איך מתחילה יצירת האמנות שלך?
"אני זוכרת ים ואיש גדול מקפץ לתוכו, צועק 'אני לוויתן, אני לוויתן תנו לי טונה או שאני שוקע שם...', תוך כמה דקות הוא נעלם באופק. לא הטרידה אותי המחשבה שאולי האיש טבע אלא רק שחבל שאין לי מצלמת וידאו. עד היום אין לי מצלמה, רב הזמן אני לא מצלמת ורק מפספסת סצנות שיכלו להיות".

"ברב הסרטים שעשיתי אני מתעדת אירועים שלא היו מתרחשים אם לא הייתי יוזמת אותם. אני יוצרת גירוי ופרובוקציה כדי לבחון תגובות וגבולות".

ב"לבנות" 2004, למשל, שהוצגה במוזיאון חיפה. זכתה רותי בפרס משרד החינוך לאמן צעיר. העבודה שעוסקת באופן לא מחמיא בשרת החינוך, לימור ליבנת, עוררה לא מעט הדים וכמעט וצונזרה. (לצייפה בעבודה, לחץ כאן).

בעבודה האחרונה שלך יש הרבה (דיבור על) סקס מזדמן דרך צ'אטים באינטרנט ושיחות על מאצ'ואיזם צבאי, איך זה מתקשר?
"הייתי רוצה לענות שאין קשר ולהאמין שאני לא חיה במקום שבו כדי לתאר בחורה יפה אתה אומר עליה שהיא פצצה, גבר הוא תותח ויש לו כלי שהוא פורק, ובאירוע פגז כדי לומר שנהנית אתה אומר שאתה מת על זה".

"בסרט האחרון שעשיתי, 'מעבר לאשמה #2' יחד עם מעין אמיר, צילמנו בחדר במלון גברים שהכרנו באינטרנט, ידענו שאנחנו מחפשות את ההקשרים בין זהות מינית לבין זהות ישראלית שמורכבת גם מהעבר הצבאי. המפגשים היו מפתיעים כי בכולם היו אלמנטים שהקצינו את מה שחשבנו, כמו למשל בחור שהביא אביזרי סאדו בתיק רחצה צה"לי, קצין שהביא דילדואים וחוטיני, מתנחל שבא עם האקדח, שב"כניק שהרג ערבי וגם איש עסקים שבמהלך השירות הצבאי שדד ערבים. את כל המידע הזה הם חושפים בזמן פלרטוט על המיטה, בניסיון לכבוש את לבנו".
 
מסע חיבוקים
 מסע חיבוקים   
אהבה היא הדבר הכי חשוב לפי דעתי, כמה היא חשובה בחיים שלך? האם היא נוכחת באמנות שלך?
"אהבה היא דבר חשוב מאוד ואגואיסטי. את הסרטים הראשונים עשיתי כדי שיאהבו אותי ובו זמנית גם ישנאו אותי. אני עדיין חושבת שזה אחד מהמניעים שלי לעשות סרטים. אחד הסרטים הראשונים שעשיתי ב-1999 היה "מסע חיבוקים", בסרט הלכתי ברחובות ירושלים וביקשתי מהאנשים שיחבקו אותי. הסרט הוקרן ללא סאונד וכל מה שאפשר היה לראות זה את שפת הגוף, ולנסות לנחש מה נאמר. חלק מהאמירה של הסרט היא ניסיון להציג את האמן כאחד שבסופו של דבר כל מטרתו היא החיבוק של הזולת".

האם ניתן להעריך יצירת אמנות עכשווית, את הוידיאו האחרון שלך למשל, במונחים כספיים, בשקלים?
"התפישה שלי לגבי כסף קצת מיושנת ורומנטית, אני מנסה להאמין שאני עושה אמנות לא כדי למכור אלא כדי לשנות משהו. הרצון ליצר מוצר שיהיה רווחי לוקח ממני את החופש. למרות שאני מודעת לזה שזה קצת נאיבי להיות בעולם קפיטליסטי, לעשות משהו בחינם ולחיות בפנטזיה של מהפכן".
 
 
מבעד לאשמה 1
 מבעד לאשמה 1   
יש אמנים שמשתמשים בסמים כדי לדמיין וליצור, היית עוצרת אותם?
"מה זאת השאלה הזאת??? לא הייתי עוצרת אף אחד. למרות שאני שונאת סמים".

בסדר, סליחה. אמנות באופן כללי נתפסת כעיסוק אינדיבידואליסטי ואילו את לאחרונה מרבה לשתף פעולה עם מעין אמיר, איך זה עובד אצלכן?
"אני מאמינה שחברות זו הדת העכשווית, אתה משתייך לקהילה מבלי אידיאולוגיה מסויימת.
אני שונאת להיות לבד, אני לא הטיפוס של האמן המתבודד, להיפך, אני עושה דברים נורא מהר כדי לרוץ להראות למשהו אחר. אני אוהבת סיפוק מיידי, אין כמו ליצור עם אנשים אחרים ולחלוק יחד את החוויות".

"את הסרט יחד עם מעין התחלנו בפרויקט קודם בו צילמנו בשירותים של פיק-אפ ברים, ממנו שאבנו את הרעיון לסרט האחרון (מעבר לאשמה #2), יצאנו לשתות בפאב והבאנו מצלמה. הכי חשוב לי שיהיה מהנה לעשות אמנות".
 
מבעד לאשמה 2
 מבעד לאשמה 2   
סיפרו לי ברחוב שאנחנו חיים בעולם פוסט מודרני, גם העבודות שלך מסתובבות שם?
"כן, אבל אני לא מתעסקת בהגדרות".

אם בהגדרות עסקינן, לצערנו המצב הפוליטי בארץ הוא כזה שאי אפשר להתעלם ממנו, איך פועלים ומגיבים במציאות כמו שלנו?
"לפני שבועיים, ביום שהיה הפיגוע בשוק..., הפיגוע הופך להיות לאירוע שעל פיו זוכרים אירוע אחר, התקשר אלי המקרין בסינמטק ואמר שיש מלא בעיות סאונד בעותק של הסרט, אז מה צריך להעסיק אותי בסוף השיחה: זה שהסרט שלי לא מוכן להקרנה, או זה שלא עניתי לשיחות של אנשים שהתקשרו לשאול אם ניצלתי מהפיגוע? במה בעצם אנחנו מתעסקים כשכאלה דברים קורים, למרות שהסרט עוסק בנושאים פוליטיים הוא עדיין מהווה בריחה מהמציאות".
 
היכן את גולשת באינטרנט,(חוץ מנענע כמובן) אם מותר לשאול?
אני שונאת לגלוש באינטרנט.

מה את רואה או רוצה לראות בעתיד הוורוד?
אני לא מצליחה לדמיין את העתיד, אני חיה רק את ההווה, כשאני מסתכלת קדימה אני מתמלאת פחדים שאני מעדיפה לא להתמודד אתם. בתחום הסרטים נראה לי שאני אתחיל לעשות סרטי טבע.


לצפייה ב"לבנות", לחץ כאן.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by