בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
אין כמו סטרייט ולעניין 
 
 
דניאלה זמיר

אפילו הקאסט האיכותי לא מצליח להציל את משפחת קמיצ'לי מהגורל הידוע מראש של סדרת חיקוי נכשלת. דניאלה זמיר צפתה ולא האמינה שמדובר במצרך טלוויזיוני מ-2004

 
 
 
 
 
 
 
 
 
ערב שישי האחרון היה גשום במיוחד, ערב נפלא לטלוויזיה. התיישבתי על כורסאת הטלוויזיה חדורת התלהבות מן הקומדיה החדשה שמאיישת את משבצת הפריים טיים הנחשקת של ליל שישי: "משפחת קמיצ'לי". איבגי, קטורזה, שולה חן וירדן בר-כוכבא כמשפחה מטורללת, מה יכול להיות רע? אז זהו, שהכל.

לולא היתה זו משימה עיתונאית מן המניין, שתי דקות לאחר תחילת התכנית הייתי כבר מזפזפת לסרט המצוין "המתיקות שאחרי" שהופיע בו זמנית באחד מערוצי הסרטים של הוט, או לערוץ שמונה, או אפילו לנשיונל ג'אוגרפיק רחמנא לצלן. אך בשבילכם, קוראי נענע היקרים שלי, ראיתי את משפחת קמיצ'לי עד הסוף, המר.

כאמור, לאחר שתי דקות בלבד, חשכו עיני. לרגע קט היה נדמה לי שאת "משפחת קמיצ'לי" שלו מן הבוידעם האפלולי של "רשת", כפריט בלוי ומחורר מתקופת המכרז הראשון. אך לא, מדובר בתכנית דנדשה. הפיתוח הוא משנות האלפיים, לא ברור ממתי ההומור.

משה "דוד הכי טוב" איבגי ושולה חן, הם מיסטר יונה ומיסיס רותי קמיצ'לי. רפי (ישראל קטורזה) ואנאבל (לירית בלבן) הם ילדי המשפחה, וירדן בר-כוכבא באיפור כבד מגלמת את הסבתא האקסנטרית. הקונספט (המועתק מן הסדרה האנגלית והדווקא כן מוצלחת, "משפחת קומאר") הוא כזה: יונה בנה לבנו רפי אולפן טלוויזיה במוסך ביתם, בכדי להגשים את חלומו של רפי להיות מנחה טוק-שואו. התכנית בנויה כך שאנו צופים במשפחת קמיצ'לי בסלון ביתם (כאמור, מאחורי הקלעים) ובמשפחת קמיצ'לי מארחת כוכבים בטוק-שואו. סוג של קומדיית-פוסט-ריאליטי.

התכנית מתיימרת לומר דבר מה אודות הקלישאות המרובות הנשנות בתכניות הטוק-שואו, הרצון הדורסני להיות במרכז אור הזרקורים, וכמובן, הגרוטסק שבמשפחה הישראלית הוולגרית. למרבה הצער, התכנית איננה מצליחה לומר דבר. אך הבה נניח בצד את היומרות הפילוסופיות של הוגי התכנית, ונבדוק את הפקטור אשר לשמו אנו מתכנסים בכדי לצפות בקומדיה. שאלת מיליון הדולר היא כמובן, האם זה מצחיק.

התשובה היא לא החלטי ונחרץ. זה לא מצחיק, זה מביך. הסיבה היחידה שאני מצליחה למצוא לכך שאת פס הקול של משפחת קמיצ'לי מלווה צחוק מוקלט (עדיין משתמשים בזה?) היא שזה לא ברור מתי אמורים לצחוק. בפרק זה הקמיצ'לים אירחו בפרק זה את יגאל שילון, אגם רוטדברג ושלום אסייג, אשר נראו במבוכה מסויימת, ודימומי האף הפסיכוסומטים של רפי אשר עברו בפרק כחוט השני. בשלב כלשהו, תהיתי האם באמת יכול להיות שאני צופה בדבר כה גרוע, או שמא ייתכן והתכנית היא סוג של בדיחה פוסט מודרנית כה מתוחכמת עד שמוחי הקטן אינו מסוגל לקלוט, קיבלתי פלאשבק לתערוכה של רפי לביא.

חבל, באמת חבל. מדובר בקאסט מרשים לכל הדעות. לככב בפריים טיים של ערוץ 2 יכל להיות קפיצת מדרגה בשביל קטורזה. ללירית בלבן, בכלל מדובר בהזדמנות חיים. בלבן, שחקנית מוכשרת ביותר ואלמונית למדי, שחקה ב"קומי קומי", סדרת מתיחות מחתרתית ומצויינת בפוקס קידס. מדובר בחבורת שחקנים מוכשרים, אך אפילו הם לא מסוגלים לשאת לבד על כתפיהם את התסריט המביך של הקמיצ'לים.

הסצנה המעניינת ביותר בתכנית היא זו בה אגם רוטדברג מגלה לצופים שהיא חצי מרוקאית. מדובר בתגלית של ממש. ולקינוח, דיאלוג אשר ממחיש ומתמצת בעיני בבירור את רמת ההומור הכללית של התכנית:

- רפי: אנאבל, לא אמרת שאת בדיאטה?

- אנאבל: ממחר...

- רפי: לא, פשוט את אוכלת כאילו אין מחר!

- צחוק מוקלט.

ניתן לומר בביטחון, שקומדיית המקור המוצלחת ביותר ששודרה אתמול היתה האייטם על עוזי כהן בחדשות ערוץ 2. אכן, המציאות עולה על כל דמיון.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by