בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
מיכאל גרובמן: "מעולם לא הייתה בוהמה בארץ" 
 
 מיכל גרובמן וטימור. צילום: איתן בוגנים   
 
איתן בוגנים

איתן בוגנים שמע מהאמן מיכאל גרובמן על אלהים ("זה רעיון די אידיוטי"), הבוהמה הישנה, ועל עולם האוצרות הישראלי ("כל הדודות האלו שיש לנו, הקוראטוריות, אני לא חושב שיש אפילו אחת שמבינה באמנות")

 
 
 
 
 
 
 
 
 
"לא אסלח לעולם"
 "לא אסלח לעולם"   
מתי בפעם האחרונה נתקלתם בלווייתן רוסי בבן יהודה פינת אלנבי? באחת הסמטאות הסמוכות צולל לו אחד כזה בים של ספרים וציורים ושמו בישראל מיכאיל גרובמן. גרובמן הוא צייר, משורר, אספן, היסטוריון, תיאורטיקן, ציוני, אליטיסט, אבי הזרם האמנותי המכונה כיום האוונגרד הרוסי השני, מיזנתרופ, פסימיסט, דעתן, בוהמיין, דינוזאור, חסר פשרות, רודף שמלות ובעיקר אמן, בחסד. גרובמן, למרות ההכרה הממסדית לה הוא זוכה, הוא מאותם אמנים שפועלים מחוץ לשיח הקורקטי ומאמינים באמת ובתמים בחיפוש רוחני, בכוחה של האמנות לשנות דברים.
 
מלאך המוות
 מלאך המוות   
מאיפה או איך מתחילה יצירת האמנות שלך?
"לגבי ציור, עדיף לשאול מתי זה נגמר. בן אדם נולד ומתחיל לצייר - ילדים מציירים נפלא, בהתחלה הם מקשקשים ואחר כך מציירים דברים בסיסיים כמו בית, דמות, בהמשך רוב האנשים מפסיקים לצייר. אי אפשר לשאול אותי מתי התחלתי. כשנולדתי.

"לגבי שירה, למדתי לקרוא כשהייתי יושב מתחת לשולחן בזמן שאמי היתה מלמדת את אחותי לקרוא, אבל היא היתה מאוד מטומטמת ואף פעם לא הבינה, אז אני שמעתי את הכל שוב ושוב ולמדתי לקרוא. פתאום גיליתי שיש ספרים, הייתי פשוט המום. זה היה כמו לגלות סם, אז התחלתי להשתמש בו, עד היום".


השמועה מספרת על ימים סוערים מאוד שעברו עליך בבוהמה, מה לא היית רוצה לספר או רוצה לשכוח?
"תראה, עקרונית אף פעם לא היתה בוהמה בארץ. הבוהמה המקומית תמיד ינקה מהממסד וכשמדברים על פן ואלתרמן והחבורה הזו, זה שטויות, כולם היו מסודרים טוב. בשבילי, עם קבוצת העין השלישית פה בארץ (בשנות השבעים), היו הרבה סמים, אלכוהול וסקס עם כולם. אני למעשה הייתי הצייר האהוב על הקבוצה מכיוון שהם ראו בעבודות שלי הרבה פסיכודליה. אבל בסוף שבוע, כולם, בלי יוצא מן הכלל, היו הולכים הביתה לאכול צ'ולנט אצל אימא ואבא. לעומת זאת אנחנו בבוהמה המוסקבאית (בשנות השישים) היינו מנותקים מהמשפחה. היתה שתייה וסמים ללא גבולות, חלק מהחברים אף שילמו על זה בחייהם. הייתה התנערות טוטאלית מכל ממסד או כל דבר מסודר ומחסור מוחלט של כסף, ברור. זה היה דומה לבוהמה הפריזאית של מודיליאני וסוטין".
 
"שלום עכשיו"
 "שלום עכשיו"   
הדת היא האופיום של ההמון אמר פעם מישהו, במה אתה מאמין?
"אני מאמין במלייה שלי – באלה שבחיים, אלו שמתו ואלו שלא הכרתי, בעשייה שלהם. אלוהים זה רעיון די אידיוטי, כשאדם מתחנן לאלוהים – 'אלוהים תעזור לי...אלוהים תן לי אישה אני רוצה לזיין' הוא כמו משוגע שעומד מתחת לחלון. האמירה הכי מדויקת בעניין הזה היא של שפינוזה - ברגע שאנחנו מגדירים את אלוהים אנחנו שוללים אותו".

המילה אוונגרד בדרך כלל עולה לצד שמך, האם זה עדיין אקטואלי?
"אני האוונגרדיסט האחרון, אני והחברים שלי. נכון להיום אין שום הצדקה להשתמש במונח הזה. זה נגמר סופית יחד עם מותו של השלטון הסובייטי".

אפרופו הצדקה, האם לאמנות שלך יש תפקיד חברתי והאם היא יכולה להשפיע על החיים מחוצה לה?
"חשוב לי מאוד שזה יקרה, אני לא בא לשעשע אף אחד. אמנות צריכה להיות אמירה שחשובה לחברה, כמו שחשוב שמישהו בונה בית או כל דבר אחר. אני רוצה להיות חלק, בורג בחברה שמשפיע כאמן ולא בהכרח בדרך ישירה".
 
 
"צפון"
 "צפון"   
נדמה שלפעמים לפוליטיקה הפנים אמנותית, לקשרים, לכסף וכולי, יש יותר משקל מהאיכות של העבודות עצמן, אתה מסכים?
"בהחלט. כל הדודות האלו שיש לנו, הקוראטוריות, אני לא חושב שיש אפילו אחת שמבינה באמנות, זאת אומרת, אתה נותן לה ערימה של ציורים והיא אמורה להבחין באיכות - מה יותר טוב ומה פחות - ופתאום אתה רואה שיש לך עניין עם אנשים עיוורים, שפשוט לא רואים. ואותו הדבר לגבי אלה שכותבים על אמנות, כל מיני בלה בלה..."


אהבה היא הדבר הכי חשוב לפי דעתי, כמה היא חשובה בחיים שלך?
"אהבה זה הדבר היחידי שחשוב בכלל, אין שום דבר יותר חשוב. אהבה זה הדבק היחידי שמחזיק את הפלנטה הזאת".
 
"שלום שמיים"
 "שלום שמיים"   
האם היית רוצה לשתף אותנו באיזה סיפור ילדות שלך?
"הנה אחד - אחרי התקופה של סטאלין, כשכבר לא היתה הפרדה מינית בבתי הספר, יצא שהיינו בכיתה שלושה בנים עם שלושים בנות. זה היה כיף לא נורמאלי, במיוחד בשבילי כי כולם אהבו אותי, הייתי מאוד יפה וכל הילדות אהבו אותי. ועשיתי מה שרציתי ולא למדתי כמובן. יום אחד באמצע השיעור קפצתי לשולחן הסמוך כדי לחטוף משהו משם אבל בגלל שהסתכלתי על המורה באותו רגע שלא תתפוס אותי נכנסו לי האצבעות לכסת מלאה בדיו. התלכלכתי כולי. התחילה מהומה, הגיע המנהל, רצו שאביא את אמי וגילו בתיק שלי הרבה נייר לבן-ריק, קריקטורות על המורים והתלמידים ושירים. שלחו אותי להנהלת המחוז ושם שאלו אותי בציניות אם אני רוצה להיות צייר? משורר?? אלוהים??? ולי הייתה מספיק חוצפה להגיד כן! וגירשו אותי משם".


הלכתי לצער בעלי חיים
קניתי חתול קטן
אבל עכברים אכלו אותו
השאירו לי רק זנב

הלכתי לחנות בפנה
קניתי תוכי לבן
אבל חתולים אכלו אותו
השאירו לי רק כנף

קניתי על פי מודעה בעיתון
גמל ערבי נחמד
אבל השכנים אכלו אותו
השאירו רק עין אחת

הלכתי למועדון רוקסן
הכרתי שם בחורה
מאז היא אוכלת אותי
אוכלת בלי עין הרע

אני אאסוף זנב וכנף
ושאריות גמל
אני אחבר לעצמי מטוס
ואעוף רחוק לארץ כזאת
ששם לא אוכלים בכלל. (1993 תל אביב)


האם ישנם מעשים, טקסים שאתה עושה לפני או אחרי שאתה יוצר?
"רק טקס אחד אני צריך - להתגבר על עצמי. הכי קשה זה להתחיל. מכיוון שאני חי חיים טובים ונוחים - אני לא חייב שום דבר לאף אחד, לא עובד בשום מקום, לא חייב לעשות משהו בשביל כסף - ופתאום מגיעה איזושהי התחייבות, אז אני צריך לעשות את הסוויצ' מהחיים השלווים שלי לחיי עבודה, אני צריך להכריח את עצמי, אבל אני עושה זאת יום לפני שזה צריך לצאת. כמו שקמים בבוקר וצריך לצאת מהשמיכה החמה ויודעים שקר בחוץ וכבר הגיע הזמן לקום ושכבת יותר מדי, אז מוצאים אומץ לשנייה בשביל לעבור למצב אחר. ככה אנחנו יוצאים מהרחם".


מה אתה רואה או רוצה לראות בעתיד הוורוד?
"הוא כבר פה העתיד הוורוד, אני חושב שהוא כבר הגיע. יש הרבה אנשים יפים ויפות שחיים באושר. ויש להם צרות אישיות, חברתיות, פסיכולוגיות וגניקולוגיות, אבל זה בסדר, כלומר, זה טיפשי לחשוב שאם החיים נוחים אז הם טובים ואם אתה שרוי באמצע ים סוער אז החיים לא טובים. אנחנו חיים במים סוערים עם הרבה סכנות והגענו למצב שבו הסכנות החיצוניות - הערבים - לא מהווים סכנה לקיומנו".

מיכאיל גרובמן ממליץ:

הספרים של הסופר הצרפתי וולבק.
תל אביב ובלגרד – שתי הערים עם הנשים היפות ביותר בעולם.
להסתכל ולגלות שהחיים בארץ, בסופו של דבר, הם די טובים. יש סיבה לדאגה אבל אין סיבה לבכי.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by