בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
מדור רכילות חדש: סבתא בוחשת ברשת 
 
 
סבתא

האם פריס הילטון צבעה את שערה לשחור, כיצד סייעה רבקה לוס לחזיר להגיע לסיפוק מיני, מי קנתה כלבלב ומי תככב בסדרה קומית משלה? סבתא יודעת הכל

 
 
 
 
 
 
 
 
 

דברים ששמעתי באינטרנט

דני מינוג וסרט אדום
 דני מינוג וסרט אדום   
למען נפגעי המחלה האיומה הזו, שחגגו אותה אתמול, הסתובבה דני מינוג הקטנה (שהיא אחות של קיילי, אני מקווה שכולכם יודעים את זה) עם שום דבר מלבד סרט אדום לגופה. ראיתי את זה באתר של "טרנס היגינס", ואני לא מבינה מה תעזור ההצטננות שלה לנפגעי הנגיף, אבל שאלוהים יעזור.

שמחתי לשמוע שפמלה אנדרסון המתוקה תככב בקרוב בסיטקום בטלוויזיה, ואני חושבת שזה מגיע לה אחרי כל מה שהבחורה הזו עברה. ואם כבר מדברים על בלונדיניות - אז על פי ג'ורנל האינטרנט החביב פיפול, מסתבר שפריס הילטון (הנכדה של ג'ו הילטון, שהיה מיודד איתי בנעורי) צבעה את שערה הבלונדי לשחור!
 
מדוע מחייך החזיר?
 מדוע מחייך החזיר?   
באתר הזה ראיתי את בריטני ספירס, הזמרת החביבה על הנוער, קונה כלבלב ועושה פרצופים די משונים. האם זה מסיבות של טפשות? בהרבה מקומות נתקלתי בהשערה שבריטני היא מטומטמת, אבל אני לא מבינה איך זה יכול להיות שזו אותה הבחורה שעלתה לכותרות מפני שהיא מעודדת את הנוער באוקראיינה למהפכה אלימה.

על ליז טיילור (האמת היא שאני לא סובלת אותה במיוחד) קראתי שהיא סובלת מבעייה רצינית בלב ומכל מיני קוצרי נשימה ומחלות קשות, אבל עדיין שומרת על מצב רוח. טוב, היא לא צריכה לשתות כל כך הרבה.

ולסיום (עד הפעם הבאה): רבקה לוס, ההיא שהסתבכה עם דיוויד בקהאם, עשתה שלשום לחזיר משהו שאני לא הייתי מעזה לעשות אפילו לבעלי ז"ל. ועוד בטלוויזיה - באיזו תוכנית שנקראת החווה. הבריטים מספרים שזה מחזה רגיל בחוות שלהם. בכל זאת, כולנו יודעים מה עושים המושבניקים הקטנים שלנו עם העגלים, אבל אף אחד לא רץ להראות את זה בטלוויזיה.
 

איך הכל התחיל?

 
בשבוע שעבר שעבר עוד ישבתי לי בבית האבות (שאני לפעמים נוהגת לקרוא לו בית-קברות) צפודה בכסא הגלגלים שלי, בוהה באוויר, ממוללת את שמיכת הצמר האדומה והישנה הזו, שריח קיא נודף ממנה דרך קבע.

מאז שהעבירו אותי לפה נעשה עולמי קטן וצר, ממש כמו הקיטון הזה. תה, פיפי, שינה, משחק ברידג' פה ושם, מריבה מלאת שיעולים עם אחת השכנות הזקנות, ותו לו. הייתם ודאי חושבים שרגעי האור המעטים שלי כאן הם הביקורים הנדירים: עם הנכדים המקפצים, הבגדים המכובסים וצנצנות העוגיות ללא סוכר. אך לא, אינני מחבבת במיוחד את בני משפחתי, רובם ככולם טיפוסים נידחים ועבשים כמעט כמוני.

בכל אופן, בביקור האחרון אמר אחד מנכדי (זה שאחיו הצעירים מכנים אותו בתואר המשונה "גיק"):" מה אם לסבתא היה אינטרנט", הוא ענה לעצמו, "אז היא הייתה גולשת", וצחק צחוק חזירי. האחרים לעגו לו וגם אני ירקתי בפניו, אבל למחרת צץ אצלי גבר נאה בסרבל שהתקין את המחשב הזה (עליו אני מקלידה עכשיו), וגילה לי איך בלחיצת כפתור אפשר לראות ולמצוא מישמש שלם של דברים מכל המינים.

מאז אינני מצליחה להניח לדבר הזה, בקיטון הקטן שלי נפער בור אינסופי, חסר גבולות, ששואב אותי אליו ללא הרף. אני ישנה מעט, לא פותחת את הדלת כשדופקים ומשתינה ישר אל תוך השקיק. אני נזכרת בילדותי, בפיסות הז'ורנלים הנדירות שהיינו אוספים בשקיקה; ויושבת המומה אל מול השפע. אינני יודעת אם זה טוב או רע, אני רק יודעת שאינני יכולה להפסיק.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by