בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
אנג'לינה ג'ולי אימצה ילד יווני ללא קתרזיס 
 
 
אסף אביר

אוליבר סטון עיצב את דמותו של אלכסנדר באופן שרק מעריץ מסוגל לו: גס, לא משכנע, ולא מרגש. אסף אביר מצטער שהמנהיג הדגול לא נדקר כבר בתחילת הסרט

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אחד ממפחי הנפש הגדולים בסרט "אלכסנדר" מתרחש בבאקטרה, כיום צפון אפגניסטן, כשקציניו של הגנרל המוקדוני מתקוממים ודורשים ממנו להפסיק את מסע הכיבוש ולחזור הביתה. הם עייפים מהמלחמה הארוכה, שרק עתה גילו שאין לה שום תכלית. אלכסנדר הגדול מתעצבן, ובלב המולת חייליו מתחיל להתקוטט עם הקצינים. כה קל היה לאחד החיילים לשלוף סכין, ובדקירה נסתרת לסיים את חייו הקולנועיים של אלכסנדר ולקצר את הסרט.

אבל ההיסטוריה בשלה. אחרי מעבר חד מספר לנו קולו של אנתוני הופקינס איך הרג אלכסנדר את המורדים ואיך המשיך במסעו, וקולין פארל חוצה את המסך על סוסו, כשאחריו משתרך צבא מתוסכל. הקהל, שגילה את חוסר התכלית כבר לפני שעתיים, משתרך בתסכול אחריהם.

מאלכסנדר מוקדון היה אפשר לעשות סרט מרתק. אלכסנדר חי בתפר הזמן שבין עידן המיתולוגיה ועידן ההסטוריה. כשנולד, במצרים שלטו הפרעונים והחרטומים, מגדל בבל התנשא במזרח, חורבות טרויה היו אתר תיירות והודו היתה אגדה. במותו, כעבור 33 שנים, כמעט כל העולם המוכר היה תחת שלטון יווני-הלנסיטי. ממלכות התנ"ך העתיקות לא היו עוד.

בעשר שנות הכיבושים שלו, התקשה אלכסנדר לחוס על נשים וילדים, אבל כששרף את העיר היוונית תבּי הקפיד לשמור בשלמותו את ביתו של המשורר המת פינדאר. הוא כבש את מצרים בלי לשפוך טיפת דם אחת, והרג במו ידיו, במהלך ויכוח, את הקצין הראשון שלו. הוא בנה עיר לסוס שלו, ועל אפם ועל חמתם של סגניו העניק לבני העמים שכבש חינוך של האצולה המקדונית. פרט למפגש חסר מזל עם צי פילים הודי, אלכסנדר ניצח בכל הקרבות בימי חייו.

אוליבר סטון ("הדלתות" "רוצחים מלידה" "ניקסון"), אחד הבמאים הנחשבים בעולם, החליט לפני כמה שנים שהוא עשה מספיק סרטים על הפנים המצולקות והלא מאופרות של אמריקה. לפני שנתיים הוא עשה סרט דוקומנטרי על אינתיפאדת אל אקצה, בדיוק בתקופת הפיגוע במלון פארק ופריצת מבצע חומת מגן. באותה שנה הוא גם צילם סרט דוקומנטרי על ידידו פידל קסטרו.

את ההרפתקה של הפקת "אלכסנדר" הוא תכנן יותר מעשר שנים. לדבריו, הוא התרגש מאוד בעת עשיית הסרט. ההתרגשות הזו, היא כנראה האחראית העיקרית לתוצאה העגומה של המפגש בין הבמאי ודמות הגיבור שלו.

סטון עשה את הסרט הזה בקנאות של מעריץ. הוא הביא חוקר מאוניברסיטת אוקספורד שיעזור לו לשחזר את העולם העתיק ולביים את קרב איזיס, בו הובס דריווש מלך בבל. הוא הביא את המלחין האפי ואנגליס, שימציא לו מחדש את הסגנון המוסיקלי של ארצות יוון מסופוטמיה. הוא אפילו שכנע אגואים הוליוודים בקליבר של אנתוני הופקינס ואנג'לינה ג'ולי להידחס לתוך תפקידים קטנים ולא מעניינים, ולו רק כדי להוסיף לסרט הדר.

ואת דמותו של הגיבור ההיסטורי, הגנרל הגדול ביותר בכל הזמנים, הוא עיצב באופן הכי גס, מרוחק ולא משכנע - כפי שרק מעריץ מסוגל. עלילת הסרט קופצת בין אפיזודות שונות בחייו של אלכסנדר. פה הוא מקבל מכות בבית ספר, פה הוא שואל את מורו, הפילוסוף אריסטו, מה יש בקצה העולם, ולפתע הוא בשדה הקרב כעבור שנים, והנה הוא נכנס לבבל כמנצח ונוהג בכבוד בבנות המלך. ולמרות שהמצלמה כמעט ולא עוזבת את פניו של אלכסנדר, הקהל מתקשה להתרגש.

כתלמידו של אריסטו, אלכסנדר עצמו ידע וודאי מה ההבדל בין היסטוריה משעממת לדרמה. בספר "הפואטיקה" הסביר אריסטו שאמנות ההיסטוריה היא בתיאור שרשרת מאורעות, באופן המעניין - והמדוייק ביותר. בסופו של דבר, הוא מסביר, כרוניקה היסטורית מסתכמת ב"מה עשה אלסיביאדס ומה עשו לו".

מאמנות הסיפור לא מצפים לדייק בעובדות. אבל מצפים ממנה לדייק במשהו אחר – באנושיות. אנחנו מצפים שהסיפורים יציגו בפנינו תהליכים האנושיים, תכונות של בני אדם, ואת חוקיות הנפש וההתרחשויות שבין אנשים. הקהל שלך לא יתפעם מעצם ההמחזה של עמידת אלכסנדר מעל גופת דריווש, כפי שיתפעל מרגע אחד משכנע של בדידות. אנחנו לא סוגדים לגיבור שמתעלה על עצמו ועושה את הבלתי יאומן. אנחנו סוגדים לדמעה שבזווית עינו, או לקריצה הנסתרת שהוא שולח לחבר הכי טוב שלו. בין הפרצוף המתוח במאמץ הקרב לבין המבע המעונן ביסורי המנהיג הצעיר, אלכסנדר לא דמע ולא קרץ. דמותו לא שכנעה ולא הזיזה, והידיעה שכל האירועים המדהימים התרחשו באמת, לא ממש ריגשה, או עשתה את הסרט לפחות מתיש.

לעומת הסרטים האמריקאים של סטון, הסרט הזה עלוב. מספיק לדמיין לרגע את ניקסון כמנהיג את צבא מוקדון, כדי לראות את ההבדל בין כריזמה לכריזמה, בין שד שבפנים לשד שבפנים.

לפי הדיווחים על הכישלון הקופתי בארה"ב, "אלכסנדר" לא יבלה זמן רב מדי על המסכים, ובקרוב הוא כנראה יתחיל במסלול לערוצי הסרטים בתשלום, ולפינת סרט השבוע בערוץ 2. אבל התחנה האחרונה, הטבעית שלו, היא ערוץ ההיסטוריה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by