בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
עוד חוזר הניגון 
 
 רגב. עריכת תמונה: שיין הורוביץ   
 
אמיר עמרמי

אמיר עמרמי על "שעת האפס" של רגב ו"נשיקות קטנות" של ארי גורלי - שני דיסקים של יוצרים שיודעים טוב-טוב מה הם עושים, אולי טוב מדי...

 
 
 
 
 
 
 
 
 

ארי גורלי, "נשיקות קטנות", הד ארצי

החורף של שנת 1999 תפס אותי לא מוכן. פגשתי אז את אהבת חיי, לפחות ככה זה היה נראה אז, ועם בוא החורף החלטנו שעדיף ללכת לדרכים שונות. אני הייתי שבור כמו פיל בחנות חרסינה שבדיוק דרכו עליו ושברו לו את החדק. ברחתי אל המוסיקה למצוא לי נחמה. מבלי שידע, אימץ אותי אליו עברי לידר עם הדיסק השני שלו "יותר טוב כולם מכמעט". מה שייצג בדיוק את ההפך ממה שהרגשתי - אבל זה היה דיסק מצוין של חורף - ומומלץ ביותר לאהבות נכזבות.

זה גם מה שקרה לי עם "נשיקות קטנות" דיסק הבכורה של ארי גורלי. גורלי, מסתבר, עובד על הדיסק מאז החלו שיחות השלום עם הפלסטינים. מרוב השקעה הוא בנה לעצמו אולפן כדי שיוכל להקליט בעצמו. על רוב האלבום הופקד יאיא כהן אהרונוב מלהקת "הדג נחש" שנכנס לעשות מעט סדר ביצירה של גורלי. עד הגעתו של אהרונוב, הלך גורלי לאיבוד בעולם העיבודים כשבכל רגע הוא כותב עיבוד חדש, מוחק, מחליט להוסיף תשיעיית מיתרים, אחרי זה להוריד אותה ושוב להחזיר אותה. כמה רצועות בדיסק גם מופקות ע"י משה לוי וארי גורלי עצמו.

ההפקה, כאמור, מאוד מושקעת, עד הפרטים הקטנים, הלחנים פשוטים ומקסימים אך עם זאת לא מבריקים במיוחד. לרוב ההפקה מכסה על איכות מעט נמוכה בלחנים. אני מוצא שחלק מהטקסטים בוסריים מדי ולא ניצבים באותה שורה עם המוסיקה וההפקה: "אני חי/במקום אחד/רחוב אחד/בעיר אחת/ מצייר לי ציורים. אני חי / לא יותר מדי / פחות מזה / אולי יהיה לי קל מדי / וארגיש טיפה לבד". עם זאת, ישנן כמה הברקות מילוליות במיוחד, כמו השיר הכי מוצלח בדיסק - "אם ירצה השם": "אם ירצה השם / אם את תרצי גם", שזה בעצם מסכם את כל האמונה, כמעט בכל דבר, על רגל אחת.

בגילוי נאות אספר שארי גורלי נמנה על צוות המורים בבי"ס רימון בו אני לומד, ועם זאת אני מעט מופתע שבכל הדיסק ההגשה של גורלי כמעט ולא משנה כיוון. במשך כל הלימודים אנחנו לומדים אינטרפטציה ושיטות הגשה בכזאת קנאות שיכולה לבייש מלצרים במסעדות יוקרה. גורלי כמעט ולא סוטה מהמלנכוליות המתקתקה, שעוברת באופן מושלם, אך זקוקה למעט חיספוס קל, בעיקר בשיר כמו "הכל בולשיט" שבו ציפיתי שיפרוץ כמו גל סוער בים. בשירים כמו "לא יכול בלעדייך" ו"קלרה" ההגשה שלו כובשת ועוברת חלק כמו כרטיס אשראי בככר המדינה.

והנה החורף בא, עם אהבת חיים חדשה שבחרה להיעלם, ואני נשאר עם הדיסק של ארי גורלי שמנסה להעביר לי אותה הלאה. אגב, הסתבר לי שהאהבה מחורף של 99' מצאה אהבה חדשה והיא מאוד מאושרת. יש מצב שהיא שומעת עכשיו מטליקה ואין לה מושג על מה אני מדבר.
 

רגב, "שעת האפס", IMP RECORDS

 
זה לקח לי זמן, אפילו קצת יותר מדי, אבל החלטתי שאני מאמין לרגב. בהתחלה הייתה לי בעיה עם כל הצורה שהוא יצא כאומן. נשמה בהחלט יש לו. מדובר כאן בדיסק פופ-דאנס שאני מודה שכבר מזמן ולא שמעתי מסוגו באזורינו. רוני דואני אמנם החזירה מעט את סצנת הפופ אלינו, בייחוד עם החידוש שלה ל"סוד" של אדם, אך אין היא דומה לגיבור סיפורנו, ולו בגלל העובדה שמאחורי רוני סוללה של מוסיקאים (מסחריים אמנם), ורגב כתב והלחין בעצמו את החומר שלו. על ההפקה מופקדים מפיקים כמו HENREE שעבד ביחד עם עברי לידר, וגם אסף אמדורסקי עיבד, תכנת ומה לא ב"שמש פלסטינאית".

עכשיו אני רוצה לשאול אתכם שאלה: בוא נאמר ואתם מאוד רעבים ואתם מתקשרים הביתה ודורשים לאכול, ובהגיעכם הביתה אתם מוצאים את כל המקרר פרוס על השולחן וקול אמהי מוסר לכם שאתם לא קמים עד שכל הצלחות מבריקות - מה תעשו? אני לא ידעתי מה לעשות כשגיליתי שבדיסק הבכורה של רגב ישנן 15 רצועות. זה קצת יותר מדי בשביל דיסק בכורה, בעיקר בעידן שבו הרבה מוסיקאים, מפחד ההשקעה, מוציאים אי.פי קטן עם שש רצועות לכל היותר. רק בהשמעה רביעית שמעתי את כל הדיסק על בוריו.

אם תשאלו אותי, את רוב השירים שלו כתב רגב בנשימה אחת. מרגישים מהמלים כאילו שהן יצאו בלהט של כתיבה ורגב סירב לחזור אחר כך ולעבור עליהן. מתוך "אם": "אם / תראי שם שמש גדולה / ואורות נוצצים / לכי לשם / ואם / תנשוב שם רוח חמה / אז תלכי / כי אצלי סערה". יש עוד כמה דוגמאות כאלה, ולא הייתי מייחס לזה כזו חשיבות אם היה מדובר בעוד רוני סופרסטאר, אך זה מפריע לי כשמדובר באומן יוצר.

מה שכן, יש לו סצנה לבחור. יש עליו. יש לו את הלוק המתאים, והוא כבר סגנן לעצמו תכשיט מיוחד שמודבק לצד עינו השמאלית, והוא בהחלט שואו של בנאדם אחד. לדיסק הבכורה גם מצורפים שלושה קליפים מושקעים במיוחד של "חבל שחור" , "אם" ו"שמש פלסטינאית", שנטחנים בערוץ 24 בהצלחה והשמועות מדווחות גם על שידורים באמ.טי.וי.

הדיסק מאוד קליט, אך עמוס מדי במידע ולא נותן הזדמנות ליהנות מרגעים קטנים ומוצלחים שיש בו. דבר נוסף שקשה להתעלם ממנו, הוא השיר "שמש פלסטינאית", שנכתב בעקבות פגישה של רגב עם בחורה ערבייה פלסטינית ממזרח ירושלים, אשר יצרה בינהם קשר מיוחד. בעקבות השיר הצהיר רגב בראיונות, כי הוא תומך בהעברת דיעה פוליטית דרך האומנות. אני ממש נגד זה וחושב שזה פוגע ביצירה של האומן ומגביל מראש את קהל היעד. אם רגב יכול להרשות את זה לעצמו אחרי הפקה של 15 רצועות ו-3 קליפים, אני לא אהיה זה שיעצור אותו.

לסיכום, חברים יקרים. אין ספק שהבחור כשרוני, יש לו קול חם והגשה חופפת מאוד לז'אנר. בקשות לדיסק הבא – אולי רק 8 שירים, עם מעט יותר מסר והשקעה נוספת בלחנים. חוץ מזה, איפה אני יכול להשיג תכשיט כזה לעין?
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by