בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
שווה צפייה: הסרטים שעולים השבוע  
 
 
הדס איילון

הדס איילון עם סט ביקורות מרחבי הרשת על הסרטים החדשים: "פאנטום האופרה", "רשיון לגנוב", "מריה הלבנה", 'דמעות של גמל" ו-"אבנים' הישראלי

 
 
 
 
 
 
 
 
 

רשיון לגנוב

 
After the Sunset

פירס ברוסנן הפסיק השנה לגלם את דמותו של ג'יימס בונד, אך זה לא הפריע למפיצי הסרט לרכב על גל ההצלחה של הסדרה המיתולוגית ולתרגם את ”After the Sunset" ל- "רשיון לגנוב", שללא ספק אמור להזכיר לנו את "007 - רשיון להרוג" עם טימותי דלטון.

עוד סרט נוסחתי על גנב מבריק שפרש מחיי הפשע ומתפתה לבצע בפעם האחרונה את שוד חייו. ברוסנן וסלמה הייק מגלמים זוג גנבי-על שהחליטו לפרוש בשיא, לאחר ששלשלו לכיסם מיליונים. הם עוברים לאי אקזוטי, מתחתנים, שותים קוקטיילים בבגדי ים ובעיקר מתים משעמום. יום אחד עוגנת ליד חוף הים ספינת תיירים יוקרתית המציגה במוזיאון שעל סיפונה את היהלום הגדול והיקר בתולדות ההיסטוריה. הגנב, כמובן, מתפתה לבצע את שוד חייו, אך העניינים מסתבכים כאשר סוכן FBI ותיק (וודי הארלסון) מופיע באי ומוכן לעשות הכל כדי להפליל את זוג השודדים בדימוס.

עם שם כל כך מופרך והצלחה קולנועית פושרת נותר רק לצפות שסרטיו הבאים של ברוסנן יתורגמו בעברית ל- "בלופינגר", "יהלומים לרצח" ואולי אף "דוקטור נו כבר".

מדד העגבניות הרקובות: רוב המבקרים שנאו את הסרט והוא קיבל 13 אחוזי טריות בלבד. זהו סרט מיותר וחסר קצב, שמנסה גם להצחיק וגם למתוח, ונכשל בשתי המשימות.

הכסף מדבר: הסרט הרוויח עד כה סכום של 30 מליון דולר מסביב לעולם.
 
 
לפי רוג'ר איברט: אין ממש טעם ללכת לראות את "רשיון לגנוב". הוא אמנם מעביר את הזמן בנעימים, אך התסריט שלו מופרך מדי והוא ממחזר רעיונות מסרטי שוד רבים.

לפי הרולינג סטון: מה כבר יכול להיות רע בשני שחקנים מושכים שמתכננים שוד בעודם לובשים בגדי ים חושפניים? מסתבר שהכל. סרט חסר כל שנינות, ריגוש וקצב.
 

מריה הלבנה

 
Maria Full of Grace

סרטי סמים מתרכזים, בדרך כלל, באנשים שקונים את הסם או בפושעים שמוכרים אותו. בסרטים אלו אפשר למצוא, לעתים קרובות, סצנות שחוגגות את הפוטגניות של השימוש בסם או של מזוודות מלאות בסמים, המוחלפות במזוודות מלאות בדולרים.

הבמאי ג'ושוע מרסטון בחר להתמקד דווקא בצד הפחות אטרקטיבי של עסקי הסמים, ומציג בסרטו הראשון והיפהפה, כיצד בחורה צעירה מתפקדת כמזוודה אנושית ומעבירה סמים מקולומביה לארה"ב בתוך בטנה הקטנה.

מריה, בחורה קולומביאנית בת 17 (קטלינה סנדינו מורנו הנפלאה), עובדת בחממת פרחים תמורת שכר זעום שאמור לכלכל את אימה, אחותה, ואחיינה הצעיר. אחרי שהיא זוכה ליחס מחפיר מצד הבוס שלה, מחליטה מריה להשאיר לעצמה טיפה של כבוד עצמי ומתפטרת מהחממה. במסגרת מאמציה למצוא עבודה חדשה ומכניסה, היא מתפתה להצעה להפוך לבלדרית סמים, וכך היא מוצאת את עצמה בלב-ליבה של תעשיית הסמים הקולומביאנית. משימתה היא לבלוע בקולומביה 40 טבליות הירואין שעטופות בקונדומים, ולפלוט אותן בניו יורק. עבודה זאת אמנם מכניסה, אך היא טומנת בחובה סכנה כפולה - מלבד הסכנה להיתפס ע"י יחידת הסמים בשדה התעופה האמריקאי, עלולה אריזת הסמים להיקרע ולהוביל למותה.

הסרט אינו מנסה להטיף מוסר ואינו נופל לקונוונציות מלודרמטיות קלישאתיות. הוא רק מספר את סיפורה של בחורה צעירה ואמיצה שנופלת קורבן לכלכלה הקולומביאנית ומנסה בכל כוחה למצוא לעצמה חיים חדשים וראויים יותר.

מדד העגבניות הרקובות: המבקרים יוצאים מגדרם והסרט זוכה ל 97 אחוזי טריות. מדובר בסרט מדהים ולא יומרני שפוגע היישר בקרביים של הצופה.

הכסף מדבר: סרט עצמאי דל תקציב שגרף עד כה סכום נאה ביותר של 7.3 מליון דולר
 
 
לפי רוג'ר איברט: הסרט מזכיר באופיו את סרטיו של קן לואץ', שמצליחים לתאר את חיי העוני בריאליזם ובפשטות, בלי ליצור רומנטיצזיה מיותרת. חוויה יוצאת מן הכלל.

לפי הסן פרנסיסקו כרוניקל: קטלינה סנדינו מורנו נותנת את אחת מהופעות המשחק המרשימות ביותר שנראו על המסך בשנים האחרונות.
 

פאנטום האופרה

 
The Phantom of the Opera

הספר "פאנטום האופרה" של הסופר הצרפתי ז'סטון לרו, ראה אור לראשונה ב-1911, וזכה לאין ספור עיבודים קולנועיים וטלוויזיוניים. ההכרה ביצירה הגיעה לשיאה כשהמלחין אנדרו לויד וובר העלה אותו על במות ברודווי והפך אותו למחזמר השני המצליח ביותר בכל הזמנים (אחרי "קאטס"- שהולחן גם הוא ע"י ובר), שרץ כבר 18 שנה על במות שונות בעולם.

כיום, בתקופה שבה סרטי מחזות-זמר חזרו להיות שוברי קופות, הבין כנראה וובר שזוהי שעת כושר מצוינת לעשות עוד קצת כסף מהמחזה. וובר חבר לבמאי ג'ואל שומאכר ("תא טלפון"," 8 מ"מ"), והשניים עיבדו את המחזמר לסרט קולנוע עתיר תקציב.

פנטום האופרה (ג'ארלד באטלר) בעל הפנים המעוותות, הינו גאון מוזיקלי שחי במרתפים של בית אופרה פריזאי מפורסם וממרמר את חייהם של צוות האופרה. יום אחד, רגע לפני הפרימיירה של אחת האופרות, מחליטה זמרת הסופרן הראשית (מיני דרייבר) לפרוש מתפקידה בהפקה. מנהלי האופרה נאלצים למצוא מחליפה ברגע האחרון ומחליטים לתת צ'אנס לכריסטין (אמי רוסום) בת ה- 16, זמרת מקהלה בתחילת דרכה. כאשר הפאנטום שומע את קולה של כריסטין, הוא מתאהב בה מייד ומחליט להקדיש לה את כל קיומו. הוא מעביר לה שיעורים פרטיים במוזיקה ומאיים על חיי מנהלי האופרה לבל יחליפו אותה. בינתיים כריסטין פוגשת את ראול, חבר ילדות, ומתאהבת בו. הפנטום זועם על אהבתה וחוטף אותה בכדי שתהיה לו לכלה נצחית.

הסרט, אגב, מגיע אלינו 12 יום לפני יציאתו לאקרנים בארה"ב.
 

אבנים

 
דרמה עטורת שבחים ופרסים של הבמאי היהודי-צרפתי רפאל נדג'ארי, שבדומה לסרטיו של עמוס גיתאי, זכה להתעלמות כמעט מוחלטת מצד האקדמיה הישראלית לקולנוע ולהערכה מרובה בפסטיבלים בינלאומיים.

מיכל (אסי לוי) בת ה-35 עובדת במשרד רואי החשבון של אביה (אורי גבריאל), המשרת מוסדות חרדיים. היא חולקת את זמנה בין בנה ובעלה (דני שטג), עבודתה, והגבר שהיא מנהלת אתו רומן. פיגוע חבלני שאירע במלון, בו היא הייתה אמורה להיפגש עם מאהבה, משבש את שיגרת חייה של מיכל ואף מאיים לנפץ אותם לרסיסים.

זוהי השנה הראשונה שהאקדמיה האירופית פותחת את שעריה בפני הקולנוע הישראלי. אסי לוי זכתה, בפעם הראשונה בתולדות ישראל, להיות אחת משש המועמדות לפרס השחקנית הטובה ביותר בטקס האוסקר האירופי, שייתקים ב-11 בדצמבר בברצלונה. לוי תתחרה על הפרס מול מיטב שחקניות אירופה, שמהפורסמת בהן היא פנולפה קרוז, שמועמדת על משחקה בסרט האיטלקי "לא לזוז".
 

דמעות של גמל

 
The Story of the Weeping Camel

סרט דוקמנטרי העוקב אחרי משפחת נוודים המובילה עדר גמלים לאורך מדבר ג'ובי שבמונגוליה. העלילה מתרכזת באחת מהאנקות שממליטה בכר גמלים קטן ומסרבת להכיר בו. הוולד לא מפסיק לבכות מרעב, אך האנקה מתעלמת ממנו ומסרבת להניקו. משפחת הנוודים, שתלויה כלכלית בגמלים שלה, מחליטה להשמיע לאנקה מוסיקה מסורתית נוגה שתגרום לאנקה להזיל דמעות ובסופו של דבר לקבל את בנה לחיקה וכך להצילו ממוות.

הורי המשפחה שולחים את שני ילדיהם לכפר מבודד שנמצא במרחק 50 ק"מ ממקום הימצאם, שם הם אמורים למצוא מוסיקאי שיסכים להצטרף אליהם ולבצע את המשימה הנדרשת.

סרטם של ביאמבאסורן דאבה ולואיג'י פלורני זכה בפרס הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר במספר פסטיבלים, ביניהם פסטיבלי הסרטים של סן פרנסיסקו ובואנוס איירס.

מדד העגבניות הרקובות: המבקרים שנדהמו מהסרט המיוחד הזה, העניקו לו 95 אחוזי טריות. הם טוענים שמדובר בסרט מיוחד במינו, שובה לב ומרגש עד דמעות, המאפשר לנוודים לספר את סיפורם באופן מרתק.

הכסף מדבר: סרט שהצליח יפה מאד בקופות. הוא הכניס אמנם רק 7 מליון דולר, אך צריך לזכור שסרטים דוקומנטרים אינם מתקרבים לרווחים של סרטים עלילתיים (להוציא את סרטיו שוברי הקופות של מייקל מור). "לאכול בגדול", למשל, נמצא במקום הרביעי ברשימת שוברי הקופות האמריקאים של הסרטים הדוקומנטריים עם הכנסות של 13 מליון דולר בלבד.
 
לפי הניו יורק אובסרבר: מאז "החמור בלתזר" של רוברט ברסון (1966) לא נעשה סרט כל כך מרגש על חיות.

לפי הלונדון טיימס: "דמעות של גמל" הוא אחד מאותם סרטים דוקומנטרים מופלאים שקשה להבין איך, לעזאזל, הצליחו במאי הסרט ליצור אותו. מדובר בפנינה קולנועית.
 

אתרים רשמיים

 

טריילרים

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by