בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
כבר מחזרתם היום? 
 
 
רם אוריון

רם אוריון לא מבין למה המבקרים מאשימים את אמינם במחזור חומרים, כשיש להם לידו את ליאונרד כהן, עם מחזור אובססיבי של ארבעים שנה. אה, הסטייל

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
האלבום הרביעי של אמינם (בלי לקחת בחשבון את 8 מייל, D12 ופרוייקטים צדדיים) התקבל, לפחות על ידי עמיתי המבקרים בארץ ובעולם בקרירות גורפת. ההאשמה העיקרית היא של מיחזור ונוסחתיות שמיצתה את עצמה. האמת? נכון לגמרי. אין בדיסק הזה שיר אחד שהוא לא וריאציה על שירים קודמים שלו, אבא, אימא, היילי, קים, מייקל ג'קסון, בריטני, אתם יודעים, הקאסט הקבוע. אפילו ההתנהלות הפנימית של הדיסק מהכבד אל הקליל, הירידה לאזורים האינפנטיליים, משחקי הדמויות וניתוח מערכות היחסים נראית כמו תבנית ידועה מראש.

אז נכון, אמינם לא נותן לנו שום דבר שלא שמענו קודם, רק מה - אי אפשר שלא להכיר באמת נוספת: לפחות במערכת הביתית שלי, הדיסק הזה בילה הרבה יותר מהמינימום ההכרחי כדי להפיק את הביקורת הזו. לא ניתן להכחיש שעם כל השטאנציות שלו, עדיין מדובר בדיסק מוצלח מאד (למעט כמה יציאות חלשות באמת כמו just lose it ו-Puke ).

צריך לזכור, שמעבר לחשיבות שלו כמוזיקאי, ראפר על ותופעה תרבותית, אמינם הוא בדרן - כשחקן, קומיקאי וסטיריקן ווירטואוזי ממשיך אמינם לספק את הסחורה, וברמה גבוהה. ברגע שעוברים את הרבע הראשון והכבד של הדיסק - שכולל רצועות חזקות כמו Yellow brick road ו- Like Toy Solider (עם הסימפול הקניה ווסט-י של מרטיקה) שבהן אמינם מגיע לרמות עמוקות יותר מתמיד של חשבון נפש - הוא עובר לפרסונות הקומיות שלו שמביאות לנו את Rain Man המבריק ו-Ass Like that השופך.

בשירים כאלו אמינם נמצא בשיאו הטקסטואלי והוירטואוזי , עם כל הכבוד לחשיפת העצבים חסרת הפשרות ברצועות האוטוביוגרפיות. דווקא אותם שירים "רציניים" ואישיים הם אלו שנותנים את ההרגשה שאמינם עצמו מרגיש שהוא ניצב בסוג של פרשת דרכים.

ניכר שאמינם בהחלט מודע לזה, שבתוך הראש שלו הוא יודע שזה צריך להיות הדיסק האחרון מסוגו. כותרת הדיסק - "הדרן" והעטיפה הפנימית שמעוצבת כמו תוכניית תיאטרון עם צילומים מבוימים של אמינם עושה כמעשה סיד ווישס ב"תרמית הרוק'נ'רול הגדולה" - יורה בקהל אריסטוקרטי ואחר כך בעצמו - רק מחדדות את ההרגשה שמדובר בסגירת המסך על ההצגה הזו, שרצה בהצלחה כבר יותר מחמש שנים.

בהחלט לא מדובר בדיסק מיותר ברזומה של אמינם. רחוק מזה - ולו רק בגלל התכנים בשירים שמציבים את הדיסק החדש כסמן אפשרי לשינוי בחיים, ומן הסתם גם ביצירה של אמינם.

עם כל ההסתייגויות, עדיין, גם תקליט חלש יחסית של אמינם נותן תמורה יפה לכסף, לזמן ולאמון של מי שאהב אותו גם קודם. מעבר לכל, אי אפשר להתכחש לעובדה שהערך הבידורי שלו נשאר בעינו.


Eminem
Encore
Aftermath/ NMC
 
 
לאונרד כהן מתנהל כבר קרוב לארבעים שנה על מי מנוחות - במרווחים נדיבים של כמה שנים הוא מוציא לאוויר העולם אלבום עם לחנים מתוקים, זמרות ליווי מתמסרות ובעיקר עם קולו העמוק, במבחר שירים שנעים על תחום ספציפי אך קשה להגדרה, שמשלב רומנטיקה, ארוטיות ואפלה.

Dear Heather, עם שנים עשר שירים חדשים וגרסת כיסוי אחת בהופעה ל- Tennessee Waltz, נוחת היישר אל חלון ההזדמנויות הצר של החורף הישראלי ומספק כחמישים דקות של עונג רגוע, שמגיע רק לאחר שמתרגלים לנוכחות הבלתי פוסקת של שתי זמרות הליווי שמחזרות- מחזיקות אחרי הכהן לכל אורך הדרך.

אגב, גם את ליאונרד כוהן (או "לנַרד" כפי שהוא וזמרות הרקע מכנות אותו באחד השירים), אפשר להאשים במחזור, אבל אף אחד,כמובן, לא יעשה זאת. כי אצלו, בניגוד לאמנים, ברור לכולם שלא מדובר ברפליקות שמגלגלות מיליונים. אצל כהן , גם כאשר לא מדובר באלבום שמתחרה על תואר פסגת היצירה שלו, שקוף שמדובר בסטייל. שיק. סגנון אישי. רק שלא ישתנה לנו, וכל זה.

ודווקא אמינם הקטן, שבסך הכל שמר עד כה על קו אחיד ואופייני במשך חמש שנים בלבד, הוא בעיני כמה מבקרים מסחטת כסף סדרתית וצינית.


Leonard Cohen
Dear Heather
Columbia
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by