בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
עולם של גברים נכים 
 
 
מיטל שרון

מיטל שרון מצאה ב"הרגלים רעים" גברים נכים, שמעדיפים לדבר במקום לירות. בסוף מגיע הבכי, אבל רק כחלק מדרך חתחתים של קלישאות

 
 
 
 
 
 
 
 
 
עמי בקושי יכול ללכת והוא צהוב כולו ונפוח כי הכבד שלו לא מתפקד כמו שצריך. אלימלך בן ציון, אבא שלו, לא יכול להשתין כי הפרוסטטה שלו כבר זקנה. ג'ורג' לילי צולע ויש לו רק עין אחת ואמיל חורי רוצה רק לזיין, אבל מתגלה כקצת אימפוטנט. זהו העולם של "הרגלים רעים". עולם של נכים, תאמרו ודאי.

אבל עמי הוא גם ארכיטקט מצליח שמתכנן בניין גבוה גבוה שיזדקר זקוף וגאה אל השמיים, אלימלך הוא לוחם לח"י לשעבר שיודע להרוג אנשים מטווח קרוב ולצטט את כל סיסמאות הקרב הנכונות, ג'ורג' לילי הוא סמל לשעבר במשטרת בריטניה בפלסטין ואמיל חורי הוא שוטר במשטרת ישראל, שמצליח לפענח רשת פשע בינלאומית. עולם של גברים, אם כן, גם אם נכים.

"הרגלים רעים" הוא בעצם רומן מתח, עם פושעים, ושוטרים ובלשים, אפוף עשן סיגריות וענני אלכוהול. אלא שכיאה לגברים קצת נכים, במקום שמקרה רצח יוליך את העלילה קדימה, מוביל אותה הכבד החולה של עמי. אבא שלו אלימלך אולי קבלן שהורס בניינים היסטוריים, אבל כשזה מגיע לכבד של הבן שלו, דבר לא יעצור אותו בדרך למטרה המבוקשת – השתלת כליה.

"הרגלים רעים" כתוב כמו תסריט לפילם נואר. אין מצלמה, אבל מבטו של הקורא עוקב אחר העלילה בעודו עומד על כתפו הימנית של הבלש הנוגה. בעברית שנראית כאילו זה עתה תורגמה מאנגלית מתאר הבלש את כישלונותיו בזה אחר זה. ואז, ממש כמו בסרט "מי הפליל את רוג'ר ראביט?", דווקא בעזרת כוס הוויסקי הריקה מצליח הגיבור לפתור את התעלומה.

אלא שהבעיה עם גברים נכים היא שהם נוטים לדבר במקום לירות. וזו בעיה שנדמה שאגור שיף, הסופר, לא ממש יודע איך להתמודד אתה. הגיבורים מנסים לנסח לעצמם ולחבריהם אמרות שפר על החיים, אמרות שאמורות להפגין איזו תובנה יוצאת דופן, אלא שהתובנות האלו ריקות, והקורא מוצא עצמו מייחל לאיזו יריית רובה באפילה, ירייה שתכריח את הגיבורים לחזור לסיפור המעשה ולהותיר את הדיבורים לנשים.

כמו בספרו הקודם של אגור שיף, "סיפורים לנסיעות קצרות", גם "הרגלים רעים" כתוב באותה שפה קצרה וקולעת, אלא ששם משמשת השפה הקצבית כדי לחשוף את הניכור שבהוויה האורבנית שבה חיים הגיבורים. ואילו כאן, משמשות העלילה הראשית ועלילות המשנה, כדי לכסות על ניסיונות סרק ליצור גיבורים רגישים; אנטי גיבורים בשקל. וכמו כל ספר טוב על הגבר המצולק, גם ב"הרגלים רעים", הספר לא נגמר עד שמישהו סוף סוף מצליח לבכות, אחרי 40 שנה של גבריות קשוחה.

באחד הקטעים בספר מביט אלימלך מן החלון ורואה משאית זבל שלא מצליחה להיכנס לסימטה צדדית, משום שהנהג לא העריך נכון את הסיבוב. "משל קיומי פשטני ובוטה", חושב לעצמו אלימלך. אולם המשאית התקועה היא גם משל על הספר עצמו. כן, אגור שיף מצליח להסיע את העלילה קדימה וליצור ספר מתח סביר, אבל הדמויות נותרות תקועות בסיבוב, עמוסות בקלישאות.

הרגלים רעים/ אגור שיף
הוצאת זמורה ביתן
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by