בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
סיפורה של אורית 
 
 צילום: יניר סלע   
 
דניאלה זמיר

"השריטה שלי זה הציצי", מסבירה אורית פוקס, אבל מאחורי החזות מסתתר לב של בחורה אמיתית, שגרה עם ההורים, מצטלמת למען בעלי חיים ומבקרת את הרשעות האנונימית שמסתובבת באינטרנט. ראיון

 
 
 
 
 
 
 
 
 

"אני בנאדם אחר לגמרי בפנים"

הנחתי את השפופרת. קבענו להיפגש כעבור יומיים, וביומיים האלה המחשבות לא הניחו לי. קבעתי איתה בבית קפה תל-אביבי, ומהרגע שנכנסה, כפי שניתן היה לתאר, כל העיניים הונחו עליה.

אורית, בת 25, היא בחורה גבוהה עם כתפיים רחבות, בלונד מתנוסס לכל עבר (בשלב מסוים היא ציינה את המובן מאליו- מדובר בתוספות), איפור כבד, ומיותר לציין, חזה במימדים שהאנושות טרם ידעה. בחולצה הסגורה שלבשה, החזה שלה עדיין ענק, אך פחות עצום מכפי שהוא מצטייר בתמונות. היא התיישבה מולי, חייכה בביישנות, והזמינה שוקו חם. אורית היא תופעה. המראה שלה הוא די עניין חד פעמי - לפחות בגבולות ארץ הקודש. נראה שבגלל זה, התקשורת והציבור מרשים לעצמם להתייחס אליה כפריק-שואו נטול רגשות. למרות חזותה הצעקנית, גינוניה עדינים ומשרים תחושת בלבול לנוכח הדרך בה היא מצטיירת מבעד לעדשה. היא פותחת את פיה, וקול חלש יוצא. היא יודעת שהיא נראית אחרת מאד, אך היא לא מבינה למה זה כל כך מעניין, "ככה אני מרגישה הכי עצמי. לכל אחד יש את השריטה שלו, אני מניחה שהמראה החיצוני זו השריטה שלי". ראיון עם אישה אחרת.

במנוע החיפוש של גוגל השם שלך עולה 159 פעם, כאשר כל אחד מהקישורים מוביל לידיעה שמתייחסת אך ורק למראה החיצוני.
"כואב לי שמתייחסים רק לחיצוניות שלי. קודם כל, לא מכירים אותי, וכותבים המון דברים לא נכונים. מעבר לזה, אני לא מבינה איך נותנים במה לקוראים להגיב מה שבא להם. אנשים שלא מכירים אותי בכלל כותבים דברים כל-כך מרושעים, ממש מפחידים לפעמים. לפעמים כשאני קוראת את התגובות שנכתבות עלי, אני מרגישה שאם הייתי נמצאת ליד קבוצת האנשים האלה, הם פשוט היו הורגים אותי. אני לא מבינה למה תוקפים אותי ככה. באמת כשאני רואה את התמונות שלי בעיתונים, החזה נראה הרבה יותר גדול ממה שהוא באמת, והרבה פעמים התמונות יוצאות נורא גרוע, אבל זה חבל שמסתכלים רק על זה. אומרים לי שזה מה שאני מקרינה, אבל אני בנאדם אחר לגמרי בפנים".

אבל את יודעת, כשאת באה למסיבה בלבוש סופר חושפני, ועם כל האיפור, את מבקשת שיסתכלו עליך בצורה הזאת ושיגיבו לחיצוניות, לא?
"אני לא חושבת על זה בכלל לפני שאני יוצאת מהבית. פשוט ככה אני מתלבשת. כשאני מסתכלת על עצמי במראה, זה לא נראה לי כזה בוטה או נורא, אבל באמת אחר כך, כשאני רואה תמונות שלי בעיתונים ובאינטרנט, אני לא מבינה איך זה נראה כל-כך חושפני. חוץ מזה, באמת אין לי הסבר לזה, אבל בתמונות החזה שלי באמת נראה הרבה יותר גדול ממה שהוא באמת. הכל מצטלם מוגזם יותר. בכל מקום אנשים מגיבים אלי בנחמדות ונותנים לי מחמאות, ורק באינטרנט זה המקום היחיד שאני רואה כאלו גילויי רשעות. חוץ מזה, אתה רוצה לכתוב דברים רעים עלי, בסדר, אז למה אתה לא כותב את השם שלך? אנשים מתחבאים מאחורי האנונימיות שלהם".

את חושבת שמאחורי הגב שלך לא אומרים אותו הדבר?
"אני בטוחה שמדברים עלי, ומרכלים מאחורי הגב. אבל גם אם חושבים דברים מכוערים עלי, למה אנשים מרגישים צורך לפרסם את אותם הדברים בצורה כל-כך בוטה? כתבו עלי שאני מטומטמת, מישהי שלא החליפה איתי מילה מעולם! על סמך מה היא כותבת את זה? אני יודעת שאני לא בחורה מטומטמת. תמיד היו לי ציונים מאוד טובים, והייתי תלמידה טובה. אם רציתי ללכת ולהוציא תואר, ולו כדי לסתום פיות, הייתי עושה את זה. אני מאמינה שאם אתה כותב דברים כאלה על מישהו, זה יחזור עליך. זה פשוט דברים רעים שאסור אסור לכתוב".

את נעלבת כשאת קוראת דברים כאלה?
"בהתחלה פשוט הייתי צוחקת מזה, עכשיו זה כבר מפריע לי. זה כואב לי. אני כל הזמן חושבת: מה עשיתי לאנשים האלה שככה הם מגיבים אלי. מה זה מפריע לאנשים שהקטנתי או הגדלתי את החזה?"
 

"השריטה שלי זה הציצי"

אורית לפני ההגדלה הראשונה
 אורית לפני ההגדלה הראשונה   
העניין הוא, שאם את בוחרת לעשות מהגלדת/הקטנת החזה עניין פומבי, זה כבר נהפך לנחלת הציבור.
"לא תכננתי לגלות לאף אחד. כשהייתי אצל עדי ברקן הוא רצה שאני אעשה הקטנה. הוא ממש שנא את הגודל של החזה שלי. ואז עשו עליו כתבה ואיכשהו הגיעו אלי. ואז כבר כולם ידעו ולא היה טעם להסתיר את זה. זה לא שעשיתי את הניתוחים בשידור חי... כל הדברים האלה שכותבים, זה פשוט לא אני".

אז מי את?
"אני בחורה טובה מבית טוב. אין לי כוונות רעות כלפי אף אחד. לא הזקתי לאף אחד, אני בן אדם מפרגן, ומעולם לא אמרתי דברים רעים על אף אחד. גם אם אתה לא מחבב מישהו, אפשר לומר את זה בדרך עדינה. כשיצאה התכנית ב'אגו', ששיחקתי שם את נערת הפקסים, התפרסמה עלי כתבה בוואלה, בה הכתבת עצמה כתבה דברים נוראיים עלי. דברים ממש מכוערים. היא אפילו ירדה על הקול שלי, ממש התחתית של התחתית מבחינת הרמה. אז זה עוד הצחיק אותי. ואז התחילו הכתבות בהם אנשים ממש התחילו לרדת עלי. שמים תמונה לא טובה שלי, והקללות מתחילות".

איזה מן ילדה היית?
"זה נשמע מצחיק, אבל הייתי ילדה ממש ביישנית וחסרת ביטחון. עד כיתה י' הייתי הולכת עם חולצות ענקיות שמסתירות הכל וג'ינסים רחבים".

ומה קרה בכיתה י?...
"יום אחד התחלתי להתאפר ולעשות פאנים כמו כל הבנות בשכבה, והתחלתי להיות מחוזרת. ואז משנה לשנה פשוט הלכתי עם זה עוד יותר רחוק, התדרדר אפשר להגיד. אולי בסוף הגזמתי קצת...(צוחקת) ואז התגייסתי. הייתי בצבא בחיל השלישות ונורא נהנתי מכל תקופת השירות שלי, אבל אז מה שקוראים 'השריטה' גדלה... באותה תקופה עוד הייתי עם החזה הטבעי שלי, ועם שיער חום. רציתי להיות בלונדינית, ורציתי חזה ענק".

למה רצית חזה כל-כך גדול?
"האמת היא, שלא שיערתי שזה ייצא כל-כך גדול. הסברתי לרופא מה אני רוצה, וחיכיתי לשתלים האלה ארבעה חודשים. בגלל שבאופן טבעי היה לי חזה מאוד גדול, היו מספר מנתחים פלסטיים שלא הסכימו לנתח אותי. רק דב קליין הסכים, כי הוא אוהב שדיים גדולים. כשיצאתי מהניתוח לא האמנתי כמה גדול זה יצא, אבל לא יכלתי להתלונן כי זה מה שביקשתי, פחות או יותר. הגעתי הביתה מהניתוח עם מעיל גשם כדי שההורים שלי לא ישתגעו. היה לי 1300 CC בחזה, שזה לפי כל קנה מידה המון. אחרי הניתוח התרגלתי אליהם, וגם אהבתי אותם".

למה בסוף החלפת לשתלים קטנים יותר? כלומר, קשה לקרוא להם קטנים, בכל זאת, 800 CC, אבל עדיין...
"הגעתי לעדי ברקן, והוא החליט שצריך להקטין, אז הקטנתי. אחרי הניתוח הרגשתי הקלה עצומה, אבל פתאום הם נראו לי קטנים. הם עדיין נראים לי קטנים לפעמים, זה תלוי במצב רוח שלי..."

איך יכול להיות שאת חושבת שהם קטנים??
"תראי, לכל אחד יש את השריטה שלו. לאחת השריטה שלה זה להיות כמה שיותר רזה, לאחד יש שריטה למכוניות, השריטה שלי זה הציצי. מה לעשות. לפעמים אני רוצה להגדיל אותם חזרה, אבל כשאני רואה איך הם יוצאים בתמונות אז אני חושבת אולי צריך להקטין אותם..."

את לא נשמעת כל-כך שלמה עם עניין החזה...
"אני מאוד אוהבת אותם. הם עומדים ויפים, הבעיה היא רק כשאני מסתכלת בתמונות שלי. חוץ מזה, שהמשפחה שלי שונאת את כל העניין, החזה, האיפור. ההורים שלי נראים הכי נורמלי בעולם, אנשים צנועים, בלי פוזה. גם האחיות שלי הולכות במראה טבעי לגמרי. רק אני יצאתי שונה".

אורית מראה לי תמונה שלה לפני הניתוח, ואחת אחרי ההגדלה, ל-1300 CC.
לפני הניתוח, היה לה חזה עצום לכל הדיעות, אחרי הניתוח (שזה לפני ההקטנה שעשתה) - אין מילה לתאר את המימדים של החזה שלה. מפלצתי אולי. את ההגדלה עשתה לפני כשנה וחצי. את ההקטנה עשתה רק מספר חודשים אחרי.

"בדבר אחד אני מודה לעדי ברקן, וזה שהוא הכריח אותי להקטין".
 

"יש מעט מאד נשים שמפרגנות לי"

 
למה את כבר לא מיוצגת על-ידי עדי ברקן?
"אפשר להגיד שזה פשוט לא הסתדר יותר. היום אין לי סוכן, אני מייצגת את עצמי. בשלב כלשהו ארצה שוב סוכן, אבל בינתיים אני מסתדרת לבד. כבר הבנתי את יחסי הכוחות בעולם הזה, ולמדתי בעיקר לגלות מי נראה נחמד, אבל מעוניין רק בלהוציא אותי בצורה מכוערת. למדתי עם מי לא להתעסק. העסק הזה קשה לי, כי אני בנאדם נחמד מטבעי, ולקח לי זמן להבין ממי להתרחק. הייתי בארצות הברית ואהבו אותי שם".

מתי זה היה?
"נסעתי לפני בערך שנתיים, להוליווד. בתכנון נסעתי לחודשיים שלושה, אבל אחרי שלושה שבועות כבר רציתי הביתה. הציעו לי להשתתף בפרסומות, וצילומים לפלייבוי, אבל התגעגעתי הביתה. העולם הזה התחיל להגעיל אותי, זה עולם נורא צבוע. יכול להיות שהפסדתי משהו, אבל יש לי תחושה שלא. מה שכן אהבתי בארצות הברית זה כל הנשים הזוהרות שראיתי שם במסיבות. הנשים הבלונדיניות עם הסיליקון. נלקדתי על זה. בארץ אפשר להגיד שאני די היחידה שמסתובבת ככה".

את מגדירה את עצמך כשחקנית או דוגמנית או משהו אחר בכלל?...
"אני בטח לא שחקנית, למרות ששיחקתי באסיקמו לימון. אני בכלל לא זוכרת איך הגעתי לזה, אבל זאת חוויה שאני מעדיפה לשכוח. הוציאו אותי נורא בסרט הזה. פשוט ניצלו אותי. בדיוק השתחררתי לצבא, וקולנוע נראה לי נראה זוהר, וידעתי שיש סצנת מין בסרט אבל לא היה לי מושג שככה זה ייצא. אני מצטערת שעשיתי את זה. באופן עקרוני אני דוגמנית, אבל אין לי שאיפות בתחום הזה, אני לא אוהבת את עולם הדוגמנות. אני רוצה משהו משלי, שאני אהיה מאושרת. אולי עסק משלי, או חנות".

מה את עושה בימים אלה?
"אני מוציאה לוח שנה משלי, למען זכויות בעלי החיים. הצילומים כבר בעיצומם. מצאתי משקיע, וכל ההכנסות יתרמו לאירגונים של זכויות בעלי החיים. אבל הלוח שנה יצא רק בחו"ל, לא בארץ".

אז אם את לא מרוויחה שום דבר מזה, ממה את מתפרנסת?
"קודם כל אני גרה אצל אמא שלי, ובאופן כללי מדברים קטנים. פה ושם יוצא לי לדגמן. אני כבר צריכה עבודה נורמלית. אולי אני אתחיל לעבוד אצל אופנת סגל, בחנות. הם חברים שלי, אז יהיה נחמד".

בשלב זה של השיחה כבר היה קצת קשה להתעלם מהעובדה שכל יושבי בית הקפה בוהים באורית. אף אחד מהם לא מנסה להסתיר, חלקם מצביעים, וחלקם צוחקים בגלוי, אבל נראה שאורית כלל לא שמה לב.

את מודעת לזה שאת נראית אחרת מכולם?
"כן. אבל אני פשוט לא יכולה לראות את עצמי אחרת. ככה אני מרגישה אני. חוץ מזה, גם כשהייתי חיילת - לפני ההגדלה ועם שיער חום - תמיד היה רעש סביבי, ועדיין נראתי אחרת. אני לא יודעת מה לעשות. אני אוהבת איך שאני נראית וככה אני מרגישה עצמי, אבל אני יודעת שרוב הפעמים המראה שלי פוגע בי".

מאיזו בחינה הוא פוגע בך?
"מבחינה מקצועית יש הרבה עבודות שרציתי והמראה שלי מנע ממני לקבל אותם, ובכלל אני יודעת שלא מקבלים אותי בתעשייה. לפני כמה זמן, הוזמנתי לתכנית אירוח בערוץ אחד, שאני לא רוצה להגיד איזו כי לי בא לי ללכלך. הגעתי מתל-אביב לאולפן בירושלים, רק כדי לגלות שכשהייתי צריכה לעלות, המנחה החליטה שלא מתאים לה שאני אהיה בתכנית שלה. הבמאי בא אלי רועד והמציא לי תירוצים למה אני לא יכולה לעלות לשידור, אבל הבנתי בעצמי. אז נסעתי חזרה הביתה, ולא יכלתי להפסיק לבכות".

למה את חושבת שהמנחה לא רצתה שתתארחי אצלה בתכנית?
"אולי היא הרגישה מאויימת. נשים מאוד לא אוהבות אותי. יש מעט מאוד נשים שמפרגנות לי. אני מבינה שאני לא הטעם של כולם, אבל לא צריך להיות ארסיים".

את מרגישה שהמראה פוגע בך גם בחיים האישיים?
"אנשים שאכפת להם אומרים לי שזה לא יפה. כל מי שקרוב אלי לא אוהב את זה. אולי הרסתי קצת, אולי הייתי יותר יפה לפני כל ההגדלה והאיפור והתוספות שיער. ישבה איתי פעם כתבת של ידיעות אחרונות, ובמשך חצי שעה ואני לא מגזימה, ניסתה להוציא ממני תשובה ללמה הגדלתי ככה את החזה. ממש חזרה לילדות שלי כמו פסיכולוגית. לא היתה לי תשובה אחרת, חוץ מזה שפשוט רציתי את זה. בלי סיבה. ככה אני אוהבת את החזה שלי וזה יפה בעיני, ואין לי תשובה אחרת, מצטערת".

יש לך חבר?
"יש. כבר כמה זמן. אני לא יודעת להיות לבד, תמיד אני חייבת בן זוג בחיים שלי. הלב שלי נשבר לא פעם מגברים. בצבא הייתי מאוהבת מעל הראש בקצין שלי, והוא לגמרי ניצל את זה. היום אני כבר רוצה להתמסד, בא לי להתחתן, להביא ילד לעולם".

אורית שואלת אותי אם יש לי חבר, אני עונה שכרגע לא. פתאום היא שואלת אותי, אם יש לי חברות. אני אומרת שכן, חברות זה עניין אלמנטרי למדי.

"לי אין חברות,", היא אומרת, "יש לי פה ושם, אבל לא אמיתיות. יש לי כמה חברות שאני יוצאת איתן לבלות, אבל לא כאלה שאני יכולה לשתף אותן בדברים אינטימיים. זה חבל... אני כל היום סביב אנשים, אבל בפנים אני מרגישה הכי לבד בעולם".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by