בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
מרוב דמעות לא רואים את הים 
 
 
אמיר עמרמי

אמיר עמרמי לא שמח כשקובי אוז שלו הופך דכאוני, הוא לא אוהב שמתי כספי סוחט ממנו כסף, ולא מתרגש כל כך מזקירת הפטמות ההפקתית של מירי מסיקה

 
 
 
 
 
 
 
 
 

איפה המהממת?

קובי אוז "דמעות וים" / הליקון – עננה

ישנם שני יוצרים במדינה שגורמים לכותב שורות אלה למצוא את עצמו נוסע בלילות ללא כיוון במכוניתו – עמיר בניון, וגיבור סיפורנו – קובי אוז.

קובי אוז הוא ללא ספק צבע מעניין בקשת האומנתית של המדינה הקטנה שלנו. הקסם שלו התחיל עוד מטיפקס כמובן, וכתיבתו המשעשעת שסללה את דרכה של שרית חדד, לדוגמא. כשקובי אוז כתב את "יאללה לך הביתה מוטי", כל מי שבאמת בדק עמוק יכל להבחין שהוא כותב את זה מהמקום האינטילגנטי. להעמקת העניין, כשמושיק עפיה שר על זה שהוא לא זמין, אני באמת מתאר לעצמי אדם מוקף פלאפונים שמנהל מערכות יחסים דרך תאים סלולריים, וכשקובי אוז כותב למוטי שיילך הביתה, הוא מתכוון לומר לו בין השורות שיקפוץ יותר מאוחר, אח שלו, למה לא נעים עכשיו.

ב"דמעות וים", עם זאת, אנחנו מקבלים קובי אוז הרבה יותר קרוב משהכרנו בעבר. אני לא בטוח שזה כל כך מעניין מישהו להיכנס עמוק לחיים שלו, אבל זה הוא שהכניס אותנו כשנפרד לפני יותר משנה מאביטל אוז, ולא הפסיק להראות שכואב לו. אני מאמין שגם בדיסק יש המון מקובי אוז שפוחד להיות לבד, וכאן הוא מעביר את זה עם החוכמה השנונה והדקה שלו. מתוך "גלמוד": "זה הקטע הזה עם חופש / אתה פתאום חופשי וזה חופשי חונק אותך". השיר שהכי תפס אותי "אם תעזבי אותי": "אני לא יושב על המצפון שלך / ואני לא תלותי / אני פשוט אמות אם תעזבי אותי". ועוד דוגמא מ"לא רוצה להתאהב יותר": "לא רוצה להתאהב יותר / רוצה לשכב כאן ולוותר / לא רוצה להיפגע יותר".

והפסוקוסבים הקצרים האלה חוזרים גם בשיר "סיני", שיר שהושמע מעט פעמים כשיצא לרדיו, אך הופסק אחרי הפיגוע הנוראי בסוכות. "שאנטי / שאנטי / שאנטי / שאנטי / שן / תישן". לא צריך יותר מזה. לא היה מזיק לאלבום הזה לו הוכנסו אליו מעט שירים פחות משדרי דיכאון ובדידות, בייחוד מאז שאוז חובק אהבה חדשה, שאינו מוכן לפרסם את שמה, ובטור האישי שלו מכנה אותה - "המהממת".

בראיונות האחרונים שנתן לתקשורת, ציין גיבורנו שחלומו הגדול ביותר זה להיות סבא. זה הדבר שהוא הכי מייחל לעצמו. להיות מוקף בנכדים. אני מבקש מכאן למסור לו, שזה אמנם לא חלום שלי, אבל אני מוכן להיות פינוקיו בשבילו לכמה זמן אם זה יעשה אותו מאושר, ויגרום לו לכתוב לנו מעט שירים יותר שמחים.
 

קח את הכסף וברח (*לא ידעתי)

 
מתי כספי "המיטב" / (דיסק כפול) אן.אם.סי

בניגוד לקובי אוז, מתי כספי הוא ללא ספק איש של מעט מלים. הוא כבר העיד על עצמו שאינו ניחן במלים, ואת כל כשרונו המוסיקלי הוא מבטא בתווים. מתי כספי הוא ללא ספק גאון הרמוני. יהודה עדר, אחד המפיקים המוסיקלים של ארצנו, אמר לי פעם שמתי כספי אף פעם לא חזר פעמיים לשיר שהלחין. הוא היה מקבל טקסט, יושב עליו פעם אחת ומה שיצא – יצא. תארו לעצמכם כמה שירים פיספסנו ממנו.

עד עכשיו הייתי נחמד. אין דבר ולו טיפה אומנותי באוסף שירים של אומן כזה או אחר. זהו גימיק מסחרי, חסר יצירתיות לחלוטין. מן המפורסמות שהיא אני ממש מתנגד לצריבת מוסיקה ישראלית, ואן.אם.סי בפרץ של נדיבות החליטו כנראה לבוא לקראתי, הגישו לי דיסק כפול שהן צרבו בעצמם במשרדים שלהם, צירפו את המלים, וקיוו שאני אקבל את הבחירה שלהם ואוציא את מיטב כספי על הדיסק הכפול שלהם.

זהו ריב ארוך וישן שלי עם כל האוספים למינהם. אני שונא אוספים. כשאני רוצה להכיר למישהו אומן שאני רוצה שישמע, הדבר האחרון שאעשה זה לתת לו אוסף שירים. בדרך כלל אני אתן את הדיסק הראשון, כשהאומן היה הכי כן עם עצמו.

אין באוסף הזה שום דבר חדש; לפחות היו מכניסים שתי רצועות חדשות. אולי מרעננים איזו גרסה לשיר ישן שכולנו אוהבים. כמו שארקדי דוכין הוציא את "מי אוהב אותך יותר ממני" ופרסם את האוסף שלו, או כשרמי קליינשטין הגיש את "על הגשר הישן" כשהוציא את האוסף שלו ב-1996. אבל לא, אנחנו מקבלים כאן 37 שירים מקסימים של אחד היוצרים הכי גדולים שאי פעם קמו כאן, רק שהפעם הוא לא פונה לליבנו, אלא לכיסנו.

עכשיו, כשזה קורה בחברה כמו "מדיה דיירקט" אני לא מתפלא, כי זאת חברה מסחרית שלא מתיימרת להתעסק עם התרבות בארץ. מחברת תקליטים הייתי מצפה ליותר. הסופר זיל ראנר כתב פעם ש"אין כמו העיסוק בספרות: אני כותב על מותה של הפרה שלי, ובכסף שאני מקבל מהכתיבה אני קונה פרה אחרת במקומה". לא יודע מה איתכם, לי זה לא עושה טוב.
 

הגם אתה בוטוקס?

מירי מסיקה "טיפה טיפה" /(סינגל) עננה

יש לה קול מהמם, יש לה הגשה חמה וסוחפת, ויש לה וואחד הפקה מאחוריה. וככה מירי מסיקה יוצאת נגד האימרה המפורסמת ומראה לנו רק את הקנקן, ולא את מה שבתוכו. והקנקן הזה הוא אחד היפים שיש. הפקה מוסיקלית בשיתוף עם שמוליק נויפלד, ונגנים כמו אשר פדי, בנצי גפני ודודו טסה, שזה נס לתפוס אותם לחלטורה היום. וזהו בערך הקנקן, אם תרצו.

שני דברים מרכזיים הפריעו לי, וכשלתי מלסדר אותם בסדר עצבים נכון. למען ההגינות, אני אומר שהשיר מופק להפליא, כתוב טוב ומנוסח ע"פ נוסחה שלא מאכזבת בימינו. למען הניסוי טילפנתי לידידה שלי והזמנתי אותה לשמוע את השיר של מסיקה. לא אמרתי לה מי הזמרת, ורק ביקשתי שתאמר את דעתה. בסוף השיר מצאתי אותה על סף דמעות, כששתי פיטמותיה זקורות מרגש כשאפשר לתלות עליהן כביסה.

וזה הדבר הראשון שהפריע לי. לא פטמותיה הקשיחות של ידידתי חלילה, אלא העובדה שמירי עצמה לא חתומה על השיר הזה, אלא יוצר אחר בשם דידי שחר והיא בעצם שרה את הסיפור שלו. אני הרגשית מעט מרומה. מתוך השיר : "שוב הולכת ברוטשילד / כבר לא אכפת לי אם תעבור". אני טוען שאין כבר מקום היום לעוד ריטה, ולעוד יהורם גאון, והקהל של היום רוצה לשמוע מאומנים את האמת שלהם, אפילו אם היא קלוקלת.

למי שלא הפריעו דברי מהפיסקה הקודמת, אני מיד אפנה לנקודה השנייה שהפריעה לי. מירי מסיקה לא מביאה איתה שום דבר חדש. השיר אמנם יפה וזוקר פטמות, אבל הרדיו היום מוצף בזמרים שבטוחים שכל יעודם בחיים הוא להיכנס לפלייליסט הקשיח של גלגל"צ, והם לא מבינים שאם הם לא יביאו איתם משהו חדש, בטווח הארוך אף אחד לא יזכור אותם. אין לי דבר נגד גלגל"צ, אלא נגד האומנים שמזינים אותה. מה קרה לשי עמר? מה יקרה בעתיד לגלעד שגב?

יש כאלה שישאלו "אבל אולי זאת האמת שלה, ובטעות זה נשמע לך כמו מיינסטרים שמתכוון להיכנס לגלגל"צ?". אני לא אסתור אותם ואפנה אותם חזרה לנקודה הראשונה שלי, שלא הייתה כל כך מפריעה לי לו כתבה מירי את השיר בעצמה.

יש לה חום בקול, היא שרה מהנשמה. היא מתכוונת לכל מילה, למרות שהיא שרה סיפור של מישהו אחר. אני בטוח במאת האחוזים שיש לה משהו מיוחד להביא מעצמה והיא פוחדת להיחשף מהפחד שלא ישמעו אותה. מירי, נשמה, שמענו אותך. עכשיו אנחנו רוצים גם להקשיב. איפה את?
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by