בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
"גרמתם לי להזיע, יאללה עופו" 
 
 אני חקלאי גזעי (מרק נימן, לעמ)   
 
שאול יתום

שאול יתום צפה במשדר המיוחד לזכר 30 למותו של רפאל איתן, והצליח להתגעגע אל אותם דינוזארים ישנים, הניזונים מליחה, דוגמאת רפול והערוץ הראשון

 
 
 
 
 
 
 
 
 
את "בשדות חייו", המשדר המיוחד ששודר אמש לרגל 30 למותו של רפול, פתחה קרן נויבך במגוון וריאציות על הצירוף האוורירי: "ישראליות שהולכת ונעלמת". אני וחברי, הנקראים לעיתים גם "סמולנים מלוחלחים", עונים על כך אוטומטית בליבנו: ברוך שפטרנו מישראליות זו והלוואי שתסתלק כבר כולה מן העולם, עם כל תפיסת העולם הצרה והפרנואידית, עם האלימות המיליטנטיות, הוויתור על האינדיווידואל והזלזול ברגש. אך האם באמת אלו הם פני הדברים?

במשך שעה, ללא הפסקת פרסומות וללא פינות מדוגמשות, ישב לו בערוץ הנידח פאנל של אנשי צבא וידידים משופמים. דמותו של רפול הצטיירה שוב באותו אופן מוכר: רפאל (כפי שמשום מה כינו אותו חבריו) היה איכר נטול פחד שגרש את הערבים כאילו היו נחיל ארבה שאיים לחסל את תבואתו; שכמו הגנרל מ"אפוקליפסה עכשיו" - ידע לנהל שיחה ערה בצל מטחי פגזים. מעולם לא הזיל דמעה, מעולם לא הביע רגש. אכל חצץ לארוחת הבוקר ושתה כוס ליחה לפני השינה. אביו אמר לו, "אתה לבד במדבר" ומכר פרה כדי שבנו יוכל להתגייס לפלמ"ח.

בפוליטיקה הוא לא הסתדר, הקאובוי מתל עדשים, לא ידע לשחק את המשחק, היה איש של קווים ישרים ופשטות. או כפי שהסביר זאת אחד המרואינים: "אולי מפוליטיקאי נדרשת תפיסת עולם מוכבת יותר". בסוף המשדר הקריאו, לצידה של מוזיקת פסוקו של יום אופיינית, כמה חמשירים נדירים, פרי עטו של סבא נודניק ( "אני ממש בהלם/ מאלה חכמי חלם") ורגע לפני הכתוביות הציע מישהו להרחיב את המפגש לשלוש תוכניות כאלו, בנות שעה, של ראשים מדברים. בהתחשב בערוץ השידור המדובר - זה לא נראה לחלוטין בלתי הגיוני.

עכשיו, השילוב הזה, בין הערוץ הראשון לדמותו של החייל משולב הידיים, מעורר תהיות. גם הערוץ הזה, כמו כל אותם מלחי הארץ הישנים, הוא דינוזאור נכחד שרבים מיחלים להיעלמותו - אבן שואבת ללעג ולקלס אינסופי ששוצץ וקוצף מכל הכיוונים. נכון, אין זה סוד ששניהם קשורים ברשימת מחדלים שהייתה גורמת גם לג'ורג' בוש להסמיק, אך מצד שני - קשה להתעלם מהקסם שלהם. אחרי הכל - איפה עוד, במנעד הערוצים הקליפי הפירוטכני והמזופזפ שלנו, ניתן למצוא את העומק, האיטיות והשלווה שניתן היה לפגוש במשדר הזה? (מלבד אולי בערוץ הקהילתי, במיוחד ברצועות החרדיות ואלו של שידורי יהדות אירן).

רגע אחד אולי הבהיר זאת טוב מכל, רפול, בסוף ראיון שנתן לא מזמן לערוץ, מוריד את המיקרופון מצווארו, המצלמות עדיין פועלות והוא אומר: "גרמתם לי להזיע. יאללה עופו". פשטות, כנות, ניחוח של שדה שנקצר. גם בעידן של ערוץ 2 וביבי נתניהו, היה נעים אם משהו מזה היה נשאר.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by