בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
ובתפקיד הפושע - גדי סבן 
 
 
הדס איילון

הדס איילון עם סט ביקורות מהרשת על הסרטים החדשים שעולים השבוע: "החיים על פי פיטר סלרס", "האוצר הלאומי", "בלאק ג'ק" ו"הכוח לשחות"

 
 
 
 
 
 
 
 
 

החיים על פי פיטר סלרס

 
The Life and Death of Peter Sellers

ביוגרפיות קולנועיות הפכו למוצר פופולרי ביותר בשנים האחרונות. חלק ניכר משחקני "החיים על פי פיטר סלרס" כבר גילמו בעשור האחרון ידוענים שונים, מפורסמים יותר ופחות. ג'פרי ראש שמגלם את סלרס, גילם לפני שנתיים את לאון טרוצקי בסרט "פרידה" שתיאר את חייה של הציירת פרידה קאלו, אמלי ווטסון שמגלמת פה את אשתו הראשונה של סלרס, גילמה לפני שנים אחדות את הצ'לנית האגדית ג'קלין דה-פרה בסרט "הילארי וג'קי", וסטיבן פריי, שמשחק את המדיום המטורף של סלרס, גילם בעבר את אוסקר ווילד.

פיטר סלרס היה אחד מהקומיקאים הבריטיים המפורסמים בכל הזמנים. הוא החל את דרכו כשדרן רדיו פופולארי ב -BBC והתפרסם בעיקר בזכות סרטי "הפנתר הוורוד", בהם הפגין את כישרונו המבריק לחיקויים. במשך הקריירה שלו, שיחק ב-70 סרטים והיה מועמד לאוסקר על תפקידו המשולש והנפלא ב"ד"ר סטריינגלאב" של סטנלי קובריק, ועל התפקיד שגילם ב"להיות שם" של האל האשבי. למרות, או אולי בגלל הצלחתו העולמית, סלרס היה איש אפל ודיכאוני' בעל התקפי זעם בלתי נשלטים' שאהב לפרוק את עצביו בעיקר על נשותיו וילדיו.

הסרטים הביוגרפיים נוטים להתמקד רק בחייהם האישיים של הגיבורים, וכך נוצרים, למרבה הצער, סרטים רכילותיים שלא באמת מנסים לקשר בין אופי האמן המתועד לבין היצירה שלו. ג'קלין דה-פרה, לדוגמא, הצטיירה ב"הילארי וג'קי" כרודפת גברים אנטיפתטית שניגנה בצ'לו, רק כשהתפנה לה מעט זמן בין כיבוש אחד למשנהו. מבחינה זאת כדאי לראות את "החיים על פי פיטר סלרס", כי הסרט מצליח להתמקד גם בחייו של סלרס וגם באינספור התפקידים שגילם. דרך תיאור החפיפה המעניינת בין חייו של סלרס לבין הדמויות שגילם, הסרט מציע, למעשה, את הרעיון שסלרס היטיב, אולי, לאמץ לעצמו זהויות קולנועיות שונות כיוון שהתקשה להשלים את זהותו שלו.

במאי הסרט, סטיבן הופקינס (במאי הסידרה "24"), עשה בחירה אמיצה ויצר סרט מנוכר שלא מתפתה ליצור הזדהות עם הגיבור שלו. פיטר סלרס מוצג כחרא בנאדם מתחילת הסרט ועד סופו, וג'פרי ראש מיטיב לשחק אותו.

אבל החלק הטוב ביותר בסרט הוא משחקם המשובח של כל שחקני המשנה: אמלי ווטסון נפלאה כהרגלה, שרליז ת'ורן, שמגלמת את אשתו השניה של סלרס, מראה לעולם שהיא לא צריכה להיות מכוערת כדי לשחק טוב, ג'ון ליתגו מגלם בלן רב את בלייק אדוארדס, במאי "הפנתר הוורוד", וסטיבן פריי מצחיק מאוד בתור המדיום המניפולטיבי.

נקודת התורפה האמיתית של הסרט היא ההתמקדות הקצרה מדי של הבמאי בסרטו המוערך של האשבי "להיות שם", שם גילם סלרס את צ'ונסי גרדינר, גנן רפה שכל וחדל אישים שבדרך מקרה הופך לסלבריטי נערץ ולמועמד למשרה הבכירה במדינה. העולם ראה בצ'ונסי את אשר רצה לראות. בדומה לכך, סלרס חמק מדמותו האמיתית דרך קריקטורות שגילם. סלרס ניסה להעלות את סיפרו של יז'י קושינסקי על הבד במשך שבע שנים. אילו ניסה "החיים על פי פיטר סלרס" להבין מדוע היה סלרס כה אובססיבי לגלם דמות חסרת תוכן, אולי ניתן היה להגיע להבנה עמוקה באמת של השחקן המוזר הזה.

מדד העגבניות הרקובות: המבקרים העניקו לסרט 67% טריות. כולם היו מרוצים מהופעתו של ג'אפרי ראש וחלקם אף טענו שמדובר בביוגרפיה הקולנועית הטובה של השנה.
 
 
לפי הסן פרנסיסקו כרוניקל: יש בסרט סצינות מצוינות והוא אף פעם לא משעמם, אך עם זאת הסרט אינו עמוק מספיק והוא נכשל בנסיון שלו להבין מדוע סלרס היה איש כה דיכאוני.

לפי הגארדיאן: ג'פרי ראש וג'ון לית'גו משחקים מצוין, אך גם הם לא מצליחים להפיח רוח חיים בסרט השטחי והלא מספק הזה.
 

הכוח לשחות

 
Watermarks

סרט דוקומנטרי שמגולל את סיפורן של השחייניות האלופות של מועדון הספורט האגדי "הכוח וינה". "הכוח וינה" הייתה אגודת ספורט יהודית שנוסדה בתחילת המאה הקודמת כתגובה לחוקי הגזע האריים אשר אסרו על אגודות ספורט אוסטריות לקבל ספורטאים יהודים לשורותיהן.

בשנות השלושים של המאה עשרים ניצחו שחייניות "הכוח" ברוב תחריות השחייה באוסטריה, ויהודי וינה יכלו להתגאות, לא רק במורשתם של אנשי רוח כזיגמוינד פרויד וגוסטב מאהלר, אלא גם בספורטאים רבים שניסו בכל כוחם להילחם בסטריאוטיפים האנטישמיים של היהודי החלש, שהחלו להתפשט ברחבי היבשת.

ב-1936 נבחרו השחייניות של "הכוח" לייצג את אוסטריה באולימפיידת ברלין, אך לאחר התלבטות מוסרית קשה, הן החליטו לסרב לבקשה. כתוצאה מכך, נאסר עליהן להשתתף ברוב התחרויות בארצן. ב-1938, מיד עם סיפוח אוסטריה, סגרו הנאצים את המועדון. הודות למבצע ההצלה של "הכוח", הצליחו השחייניות לברוח מאוסטריה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. שישים וחמש שנים מאוחר יותר, פוגש במאי הסרט, ירון זילברמן, את חברות הקבוצה ומאחד אותן למשחה בבריכת השחייה האולימפית של ווינה.
 
 

בלאק ג'ק

 
סיפורו של ג'קי, עבריין צעיר וקל דעת, המחפש זהות וצמא לאהבה. את ג'קי מגלם, כמה אירוני, גדי סבן ("חלומות נעורים"), שלפני כמה חודשים היה צמא מדי לאהבה והואשם בביצוע מעשה מגונה בשירותי ה- TLV.

ג'קי בן ה-25 השתחרר לא מכבר מהכלא, וכעת הוא עובד כבל-בוי בבית מלון. לילה אחד מופיעה אישה יפה ומסתורית במלון ומפתה את ג'קי לשדוד איתה את בעלה היהלומן. במהלך השוד, כשחבילת יהלומים בידיו, נתפס ג'קי ע"י שוטר קשוח בשם ראובן, שמוכן לשחרר אותו עבור חופן יהלומים. למרבה הבאסה, הקומבינה ביניהם תועדה במצלמת ביטחון והשניים נשלחים לכלא, שם הם מפתחים ידידות נפש.

עם שחרורם פותחים השניים מגרש למכירת מכוניות משומשות. ערב אחד, ג'קי הולך לקזינו ומשחק נגד דילרית יפהפיה בשם סופי. משיכתו לסופי ושכרותו הקלה מונעים מג'קי להפסיק לשחק, כתוצאה הוא מאבד את כל כספו ומוצא את עצמו שקוע בחובות למוסה, בעל הקזינו.
תוך כדי ניסיונו להשתחרר מהסבך אליו נקלע, מציעה לו סופי לשדוד את הבוס הגדול. ג´קי מתלהב, ומצרף למשימה את חברו ראובן. במהלך תכנון השוד, ראובן וסופי לא מפסיקים לריב ביניהם וג'קי נקלע, חסר אונים, בין חברו הטוב לבין תשוקתו לסופי. העניינים מסתבכים יותר כאשר שומר הראש של מוסה עולה על עקבותיהם וג'קי נאלץ לקחת את העניינים לידיו. את הסרט כתבו וביימו מתי הררי ואריק לובצקי.
 

האוצר הלאומי

 
National Treasure

אחרי רצף של כשלונות קופתיים, חבר ניקולאס קייג' בשלישית למפיק המצליח ג'רי ברוקהיימר ("ארמגדון", "עקיצה בשישים שניות"), כדי לעשות את אחד משוברי הקופות הגדולים של השנה. קייג' מגלם את בנג'מין פרנקלין, דור שלישי למשפחת מחפשי אוצרות מפורסמים, המקדיש את כל חייו למציאת האוצר הגדול בעולם. ארבעת האבות המייסדים האמריקאים הם אלו שהחביאו את האוצר, ואלה השאירו רמזים למקום המצאו במגילת העצמאות האמריקאית. להפתעתו, מגלה בנג'מין שקבוצה של שודדים תאבי בצע חומדת גם היא את האוצר, ולפיכך פותח במבצע מדהים וכמעט בלתי אפשרי על פני הגלובוס, בנסיון להשיג את הרעים ולהגיע ראשונים לאוצר.

ברוקהיימר הואשם בכך שגנב עבור הסרט המון רעיונות מרב המכר "צופן דה-וינצ'י", שבימים אלו ממש מעובד רשמית לסרט של רון הווארד, שאמור לצאת לאקרנים בסוף 2005.

מדד העגבניות הרקובות: המבקרים ששנאו את הסרט, העניקו לו 29% טריות. מדובר בשטות מוחלטת עם עלילה מגוחכת ולא הגיונית, שמתפרסת על הרבה יותר מדי זמן.

הכסף מדבר: הקהל האמריקאי לא הקשיב למבקרים, והסרט, להפתעת כולם, דחק את "משפחת סופר על" מהמקום הראשון בטבלת שוברי הקופות, עם פתיחה מרשימה של 35 מליון דולר. עד כה הרוויח הסרט כ- 133 מליון דולר.
 
לפי רוג'ר איברט: סרט כל כך מטומטם, שנראה יותר כמו פארודיה של מונטי פייטון על סרטי אינדיאנה ג'ונס.

לפי הניו יורק פוסט: סרט רווי חורים בעלילה, שנראה כמו הגירסה המפגרת ל"צופן דה וינצ'י".
 

אתרים רשמיים

 

טריילרים

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by